האם לאזרחי ישראל יש חירות? המומחית למדיניות חברתית בחשיפה מדאיגה! | נגה ארבל

נוגה הרבה ברוכה הבאה. ברוך נמצא. תודה רבה. אני רוצה שנתחיל עם השאלה, האם לנו האזרחים בישראל באמת יש חירות כמו שאנחנו חושבים? הרבה יותר משאנחנו חושבים ובו זמנית לפעמים מרגיש כאילו הרבה פחות. אני חושבת שהבעיה היא שאנחנו צריכים להבין שחירות כמו שיעבוד נמצאים כאן. אצלנו בראש. בראש ובראשונה אצלנו בראש כן. והשאלה היא אם אנחנו מאמינים בזה. כי אנחנו מאמינים בזה, בג"ץ אוהב, לא בג"ץ באופן כללי שופטים אוהבים לפרש חוקים. פשע שר הוא פשע מתיר הרבה מאוד פעמים. כשהמוח שלנו במיינדסט של חירות, שזה לדוגמה מה שיש בארצות הברית כי יש שם מודעות מאוד גדולה לעשרת התיקונים הראשונים של החוקה האמריקאית.

המיינדסט הוא שהאזרח הוא הריבון וזה נמצא להם עמוק בתודעה. ולכן שופטים שופטים בהתאם. בישראל אין את התודעה הזאת, אבל זה עניין של תודעה, לא עניין של חוק, לא משנה איזה חוק, לא משנה כמה טוב הוא יינוסח ואפשר לנסח את החוקים יותר טוב ואנחנו יכולים להיכנס לזה. אבל אם התודעה שלנו היא של שיעבוד, ככה ייראו החוקים שלנו וככה תיראה הפרשנות שלנו וככה זה שלנו. וזה לא בידיים של אף שופט יחיד או אף אדם יחיד או כל הזמן מחפשים מי אשם בשביעי באוקטובר. כולנו אחראים לשביעי באוקטובר, כולנו אנחנו הסכמנו לשקרים, אנחנו הסכמנו להטיות, אנחנו ראינו שיש בעיה ויחידות סגולה מעתים צעקו משהו בקשר לזה ואף אחד אחר לא הקשיב.

והצייטגייסט הזה, שיטת החשיבה הזאת היא יותר מכל דבר אחר או מכל אדם יחיד השפיעה על התווך הנורא שסבלנו וזה לא, אני לא בשום צורה מסירה אחריות לא מראש הממשלה שאחראי ובמידה לא מעטה אשם, אני לא, בכלל לא, אבל הוא בן אדם אחד והוא לא יכול, איך קוראים למנהיג שאף אחד לא הולך אחריו? זה בדיוק, נכון? זה לא סתם, זו התעללות פיזית אמיתית בבני אדם. המוח שלנו מתפקד יותר טוב ברמות שאנחנו בכלל לא יודעים. חלקם אנחנו יודעים למדוד אבל את הרוב לא. כשהוא באינטראקציה עם אחרים. ולכן כל התופעה האנושית היא בעצם דיאלקטיקה בין שני החלקים האלה של התופעה, הפרט והקבוצה.

כל המערכת היא איך אנחנו מעצבים את המערכת באופן שיהיטיב עם כמה שיותר מהפרטים. זה האסנס של אגב, השאלה הגדולה של מדע המדינה, של למה מדינה, זו הסיבה. כי אנחנו יודעים שאנחנו צריכים איזושהי דרך לנהל מערכת יחסים בין פרטים בצורה מסודרת. זה עכשיו כשיבנו את זה, נראה רגע עוד שנייה לזה. לתופעה בני האדם מגיבים טוב לתמריצים שוב במובן מאוד מאוד פיזיקה. אנשים לדוגמה הפרעת קשב וזה זה אצלם תכף. יש פה התמכרות לדופמין. דופמין זה אחד מהנאו-טרנסמיטרים שעושה לנו הרגשה טובה במוח. רוב בני האדם יש להם שאיפה לטוב.

שאם אני מורידה אותה ומרדדת אותה מפילוסופיה לביולוגיה, אני אגיד שיש להם שאיפה להרגיש טוב במובן הזה שמה שהם עושים יגרום לעלייה של רמת הדופמין במוח. ברמה הכי בסיסית. השאלה היא מה אנחנו מרגילים את עצמנו לקבל ממנו את הדופמין. ממה אנחנו מקבלים את התמריץ הזה? כן, ממה אנחנו ו עכשיו זה חד משמעית עניין של התרגלות. אם אנחנו מתרגלים לקבל אותו ממשפחה, מעבודה קשה, אז זה יהיה הטוב שלנו וזה יהיה מה שנעשה. אם אנחנו מתרגלים מרגילים את הילדים שלנו לקבל את זה מרצח לרצוח יהודים, זה יהיה... אתהו וזה מה שנעשה.

זאת אומרת, התופעה האנושית היא... אמרה לי פעם מישהי שאני מאוד מעריכה, זה שקר that all men are created equal. למה? כי men aren't created. מה אתה מקבל? אתה מקבל תינוק. ובמובן הזה, ברמה הזו, ב-entry level, זה ה-equal. השאלה היא מה קורה ב-20 שנה החומרה למטרות הדיון, והשאלה היא מה קורה בתוכנה ב-20 שנים עד שאתה מקבל מל בסוף בקצה. זה כבר לא equal בכלל, ופה יש הבדל גדול מאוד. הבדל גדול מאוד מבחינת ה... עכשיו, עוד לפני שאנחנו נכנסים להבדלים בין תרבויות ולמה יש כאלה שהן טובות וכאלה שהן ממש לא, צריך, שוב, אני חוזרת רגע לחירות.

אם החירות שלך היא הדוניסטית, זאת אומרת, אני עושה מה שבא לי מתי שבא לי, אתה מהר מאוד תגלה שאתה מבלה כל היום במחשב. זו התמכרות במובן הזה שאתה תצטרך יותר ויותר גירויים. אתה יודע, היום הילדים שצריכים שלושה מסכים פתוחים בו זמנית והם גם שומעים מוזיקה תוך כדי זה. למה? כי אתה מקבל כל כך הרבה דופמין כל כך מהר שאתה צריך עוד ועוד רק בשביל לקבל את אותה רמה ואת אותו פיקס, כי לכל דבר בסוף הגוף מתרגל. זאת אומרת, אותו דבר שקודם פעם עזר וכמו הביס הראשון של הגלידה שהוא הרבה יותר טעים מהאחרון, אז בכזה, רק תופעה החירות עובדת אותו הדבר.

הקו בסיס כל הזמן עולה. נכון. עכשיו, אם קשה לך, עכשיו אתה מרגיש לא טוב, יש לך שתי אופציות. אתה יכול לצאת לריצה של חצי שעה ואתה תקבל מזה אדרנלין ואוקסיטוצין ודופמין. או שאתה יכול לרדת על פיינט של גלידת בן אנג'לס. שניהם בנקודה הראשונית ישיגו לך איזושהי תחושת הקלה. אחד מהם יביא אותך לזה. קודם כל יהיה לך יותר קשה להגיע לתחושת הקלה ויביא אותך להתאמץ ולהדחוף את עצמך יותר ויותר ויגדיל את מגוון האפשרויות הבאה שלך. הגוף שלך יהיה יותר חזק, אתה תוכל לעשות יותר דברים. אחד מהם, אתה יכול שתעשה יותר ממנו, אתה תצטרך יותר ויותר ואתה תהיה תלוי באחרים, כי מישהו אחר צריך לייצר לך את הבן אנג'לס וזה הגוף שלך יהיה יותר ויותר חלש.

זאת אומרת, האופציה שלך לבחור בלצאת לריצה תלך ותרד עם הזמן. אז כשאנחנו בוחרים את השיעבוד שלנו, אנחנו בוחרים מה נותן לנו בעצם את ההרגשה הטובה. אם אנחנו בוחרים משהו שיהיה לנו קשה להשיג ושמגדיל את אופציות הבחירה הבאות שלנו, אנחנו בוחרים שיעבוד מגדיל חירות, בוא נקרא לו. אם אנחנו בוחרים משהו שמגדיל את התלות שלנו באנשים אחרים ומחליש את הגוף שלנו, מחליש את המוח שלנו, זאת אומרת מגוון האפשרויות שלנו ילך ויצטמצם. גם שיעבוד לצרכים הבסיסיים ביותר שלנו, מן אוכל, שינה, הוא שיעבוד. אנחנו יכולים להיות בסתיהגרה, אנחנו יכולים להיות בזן במקום שבו הגוף שלנו ואנחנו פחות חשובים, וזה יעניק לנו יותר הזדמנויות ויותר אפשרויות ויותר חירות.

או שאנחנו יכולים ללכת ולהתרכז יותר ויותר בעצמנו וזה יעניק לנו פחות הזדמנויות, פחות חירות ופחות עוד משהו מאוד חשוב. זוכרת שאמרתי שהתופעה היא דיאלקטית? ככל שאנחנו מתרכזים יותר בעצמנו, האינטראקציה שלנו עם בני אדם אחרים נעשית יותר ויותר קשה. עכשיו אנחנו חייבים אותה בשביל לשרוד. מה שאנחנו מקבלים היום עם מסכים זה It's a poor man's freedom. זה לא אותו דבר בכלל. אני מאוד אוהבת לעבוד עם הבוט בגלל שהוא יגיב לי הרבה יותר מהר מאשר נגיד חוקרים שלי שיש להם חיים. אבל האיכות של העבודה, האמון שלי בזה, גם אחרי שנאמין לבוטים שהם באמת אומרים את האמת וזה, אנחנו משקרים.

זה מוציא את האנושיות. זה בדיוק. זה הופך אותנו לבורג. אני לא יודעת אם אתה מכיר, זה תופעה מעולם הסארטק של איזה מין רובוטים בדרך כלל מרובעים שעושה אינטגרציה של בני אדם לתוכו. אבל אני דווקא אוהבת אותו למרות שהבורג כאילו מתואר תמיד בסארטק כדבר נורא והיום, כן? אבל אם אתה מסתכל באמת, אנחנו כולנו רוקמה אנושית אחת חיה. אנחנו מושפעים מאיך שאנחנו מרגישים את זה יותר או פחות. אנחנו מושפעים מאיך שאנשים אחרים מרגישים סביבנו. המלחמה עכשיו היא מורידה קצת לכולנו באותה מידה שהיא מעלה קצת לכולנו, כי אנשים סביבנו קשה להם יותר וזה מושך אותנו, זה משפיע עלינו.

ברמות שוב שלא את כולן אפשר למדוד. אבל זה שם. כמו שלימאות ילדים צעירים, במיוחד פעם ראשונה שאפיתעורר באמצע הלילה, הילד לא בוכה, לא זה, אבל הוא עיקי, הוא לא עשה רעש, אבל התעוררת כי היה לילד צורך בך וזה היה מספיק. אז שם נופל לך הסימון שהחיבור הוא זה לא כל הדברים שאנחנו יודעים לראות. אז חירות, חוזרת רגע לשאלה שלך, לא סתם פתחנו את ה-10-2. את ה-10-2 האלה. חירות זו האפשרות הריאלית לבחור את השיעבוד שלך ואם אתה בוחר שיעבוד מגדיל חירות, החירות שלך תגדל. אתה בוחר שיעבוד עם חירות, החירות שלך תקטן.

פתרון של התנ"ך לכל האירוע הזה אגב זה איך אומר רבי יהודה הלוי, עבדי הזמן עבדי העבדים הם עבד השם הוא היחיד שחופשי. כשאנחנו משועבדים לבשר ודם כלשהו, לא משנה מי, מישהו אחר מקבל החלטות בשבילנו, אנחנו עבדים. כשאנחנו משועבדים לקדוש ברוך הוא, אנחנו משועבדים למשהו שהוא חיצוני מאיתנו, אנחנו שואפים לטוב. אין פה את האירוע הזה של מישהו יבוא ויגיד לנו מה לעשות. אנחנו צריכים לחפש את זה בעצמנו. זו בחירה אמיתית בחירות. יש גם כי הרבה לפחות בשיח שאני נחשפתי אליו מתבלבלים בין חירות לבין חופש. שהם כאילו בעיניי לא בהכרח אותו הדבר.

חופש מאחריות הוא בעצם שיעבוד, שוב, הדוניסטי, שיעבוד למיידי, לרצון עכשיו וזה. זה שאלה של הדרך הקצרה ארוכה והדרך הארוכה קצרה. זה הכי קל בעולם לרדת על ה... חוזרת למה. לרדת של אלפיים גלידה. זה יהיה הרבה יותר קל, זה הרבה יותר מהיר, אתה גם תרגיש יותר טוב בהתחלה. אבל החיים שלנו איטרטיביים, הם חוזרים על עצמם. ואתה, והקטע הוא, אתה אף פעם לא מקבל החלטות בטווח הארוך. החלטה אמיתית, כאילו קונקרטית, תמיד מתקבלת בטווח הקצר. נכון? אז אם אתה כל יום בוחר לרדת אלפיים גלידה, אף אחד מהימים כשהשלעצמו הוא לא קריטי נורא והיום, נורא זה.

אבל שלושה חודשים שבהם בחרת כל יום פיינט גלידה, לעומת שלושה חודשים שבהם בחרת כל יום לרוץ, אתה תהיה במקום אחר מבחינת האפשרויות שלך. והיכולת הזו לעשות הרחקה, זאת אומרת לחשוב מעבר, אני מקבלת כאן ועכשיו החלטה שתשפיע לטווח הארוך שלי. זה נורא קשה לעשות את זה, זה באמת ובתמים נורא קשה לעשות את זה, ואם אתה לא מקבל לעצמך עול מלכות שמיים, שזה יודע, אתה רואה שמישהו אחר רואה אותך ואתה שואף למשהו שהוא הנצח, אז באמת נורא קשה לעשות את זה. החלטות הכי קטנות, אתה יודע, אני נורא משועשת מהאנשים דתיים שימות העולם לא יאכלו חלב אחרי בשר, אבל קשה להם עם דיאטות.

אתה מבין? כאילו זה אותו דבר, אתה מבין? זה שניהם מזה, אבל יש דברים שהם מאוד קל ויש דברים, למה? זה ההבדל, כי הבחירה הזו בשיעבוד לקבלות משחררת אותך מאיזשהו משהו שהוא לכאן ועכשיו לחשוב יותר רחוק קדימה. אז חירות זה לבחור את השיעבוד שמשחרר אותך. וזה הייתה האפשרות לעשות את זה. למה האפשרות? בגלל שאם אנחנו מספרים לעצמנו שאין לנו ברירה, לא משנה מה, כי אנחנו מפחדים, כי אנחנו לא יכולים, כי אנחנו לא יודעים, לא משנה מה זה, אדם מספר לעצמך שאין לנו, זה ישפיע, זה יגביל. אם החוקים שלנו עושים את זה, זאת אומרת יש נורמליזציה במערכת הכי גבוהה של כללים וחוקים כזו שאני אכוף אותה.

חוקים שלנו אומ כאן לגמרי שצה"ל אשם. באמת, אין ויכוח עם זה. השאלה היא מה יוצא לי מזה שמצאתי את האנשים שאיבדנו הם לא יעשו יותר בחיים כי מצאתי את האשם. כשאתה מבין את זה, אתה מבין שהחירות שלך היא מוגבלת על ידי האילוצים של המציאות ושל הבחירות שלך, ולא על ידי מישהו אחר. אז אתה יכול להתחיל לעצב את החיים שלך בצורה שתהיי איתך ועם הסביבה שלך. אבל ככל שאנחנו מייצרים מערכת שמלמדת אנשים שהם לא אחראים, מלמדת אנשים שמישהו אחר אחראי, מלמדת אנשים, ישראל כבר שנה מנסה להשיג נשק להגנה עצמית, ועדיין עכשיו שר הביטחון עושה את זה קצת יותר קל, גם בעיר שאני גרה בה עכשיו וגם בעיר שאני עוברת אליה, שווה לי להשקיע, אני אקבל את זה עכשיו ולא ייקחו לי את זה בעוד כמה חודשים כשאני עוברת דירה.

אבל המערכת אצלנו בנויה תמיד למישהו אחר אחראי לביטחון שלי, עד כדי כך שאחת ההתנגדויות לזה שיאפשרו לנו להגן על עצמנו זה מה? איזה מין דבר זה שאני אצטרך להגן על עצמי? זו המציאות, חברים. זו המציאות היוםיומית, זה הבסיס האנושי. הרעיון הוא שככל שאנחנו חזקים יותר וככל שאנחנו אחראים יותר, האיומים יהיו קטנים יותר. ככל שאתה מרכז את הכוח בידיים של מישהו אחר, במקרה הזה הכוח להגן עלינו, האיום מתאים את עצמו. זאת אומרת, האיום הוא הרי מאוד מאוד נפושט. יש כל מיני פיגועי ירי וזה. או שאנחנו נהיה תמיד ערוכים להגיב אליו ואז הוא לא יוכל לפגוע בנו ובאיזה שלב הוא ידלדל כי הוא נעשה לא אפקטיבי, או שאנחנו...

מגיע לנו לא להיות אחראים. הכי מגיע בעולם, חמודים. המציאות זה הפורמט. לא אני פוסלת אתכם, זה החוקים של הפורמט. אם אתה לוקח אחריות, אתה פחות צריך אותה. אתה לא לוקח אחריות, אתה יותר צריך אותה ואין. וה-mindset זה השיעבוד הכי נורא בעיניי. כי שם זה כאילו, אתה נכנס למקום הזה שאתה לא יכול ואתה באמת ובתמים משוכנע שאתה לא יכול. ואתה אפילו, וזה כבר לא, אתה יודע, בעבר, בימי המלך ארתור המומצא וזה, you took the knee. האבירים אקטיבית כרעו ברך ונשבעו אמונים למלך וקיבלו על עצמם את השררה שלו. ואנחנו אוהבים לזלזל בזה כאילו למילים שלנו אין משמעות, אבל יש.

זה מייצר לנו מציאות אחרת במוח. זה מייצר לנו, אני נשבעתי, אפשר לשקר, זה לא העניין, אבל אם גדלת בחברה שבה השקר מוקצה, זאת אומרת, דופמין במוח שלך לא עובד כשאתה... טוב כשאתה משקר. זה לא, אתה צריך לנרמל את זה, אם הוא לא מנורמל, אתה לא תשקר. ואגב, מאוד מאוד חשוב שלא לנרמל את השקר אף פעם, כן? קיבלת על עצמך שבועה, אתה תרגיש יותר טוב, אתה באמת ובתמים ברגע שהוצאת את המילים מהפה, אתה באמת ובתמים תרגיש יותר טוב כשאתה עומד בה. זה לא, ככה בנויה החוויה האנושית. אז מה קורה אם אנחנו יודעים את זה?

אנחנו לא נקבל על עצמנו התחייבויות שאנחנו לא רוצים, נכון? אז אי אפשר, זכרו אי אפשר להכניע אנשים. אבל זה לא עובד ככה. הכנעת תודעה זה כשאנחנו עושים את זה לאנשים בלי שהם שמים לב. אנחנו נשכנע אנשים שהם לא יכולים. לא נבקש מהם שיקנו. אנחנו נגיד להם שאי אפשר, שהאמריקאים לא מרשים, שצה"ל לא מרשיש. אנחנו נעשה outsourcing מוחלט לסוכנות עצמה, אבל אנחנו נעשה את זה בעקיף. ואיפה את רואה את זה היום בישראל קורה? משהו מופשט. אני אתן לך... לא, אתה רוצה דווקא משהו קונקרטי, לא מופשט. אני אתן לך את זה בדוגמה מצוינת.

אנשים לא מחברים את הנקודות. אתה מכיר את ה... ואני אתחיל מהחלק העצוב. אתה מכיר את הסיפורים מהנובה שאנשים ניסו לברוח והיו שם אנוכיות במדי צה"ל שמנעו את זה מהם? עכשיו אנחנו מורגלים לציית ל... אנחנו מורגלים לציית לאנשים במדים. במשפחה שלי פחות. אני מהעולמים. בזמן הגירוש מגוש קטיף היו מחסומים של הצבא. המשטרה סרבה לשתף פעולה עם המשטרה נגד האנושות. כי פשוט לא קראו לו ככה. אזרחים ישראלים מחויבים על פי חוק לציית למשטרה. אנחנו לא כפופים לצבא. אז כשאני באתי לבקר את ההורים שלי בעלומים, מה שקרה לי תקרבות, הדוד שלי כבר היה משפחה של כאלה, כן?

הדוד שלי הסביר לי שאני לא חייבת. עשיתי עוצרת והייתי אומרת שלום. ואז החיילים היו מנהלים איתי שיחה ולא הייתי עונה להם. למה? כי אני לא חייבת לכם כלום. אני לא כפופה לכם. אתה לא יכול לעצור אותי. האזור הזה הוא לא אזור צבאי. גם אם היה שטח צבאי. אני, בתור אזרחית חופשייה במדינת ישראל, לא מחויבת לציית להנחיות של הצבא. נקודה. אז אני לא עושה את זה. אבל זו לא הדוגמה, זה הקצה שלה. מה הדוגמה? כשאתה יוצא מהסופר, אני לא יודעת כמה יסע לך, עוצר אותך לפעמים לדין קרבות שומר בכניסה ומבקש לראות את הקבלה שלך, נכון?

אתה יודע מאיפה הגיע המנהג הזה לישראל בשנות התשעים? לא. הוא הגיע מרוסיה הקומוניסטית. עכשיו, מה זה עושה המנהג הזה לבני אדם? אמרתי לך, אנחנו לחפש את ה... זה אירועים בהכנעת תודעה. זה לא יבוא לך מבפנים. זה יבוא לך מסביב. מרגיל אותך לציית לכל מי שלמטות הדיון הזה לובש מדים או נראה בעל. זאת אומרת, הוא מרגיל אותך. בעל סמכות. כן. הוא מרגיל אותך. עכשיו, אני מלמדת את הילדים שלי, אני לא. אני גם לא עוצרת. אתה יודע, הם כבר קוראים לך ואתה צריך לנהל איתם שיחה. לא. אני אזרח חופשי. הקבלה הזו היא שלי.

אתה לא תחתום לי עליה. אני גם לא אראה לך אותה. אם אתה חושב שגנבתי, תקרא למשטרה. לך אין סמכות לעצור אותי. עכשיו, אני לא עושה את זה כי אני איני צרה בבן אדם הנחמד שרק... אני עושה את זה כי אני יודעת שההשפעה על המוח היא... הכי טובה להגיע היום לא... פעם דיברו על גבריות רעילה, היום הנשיות היא רעילה, אוקיי? לא, אבל הוא בן אדם נחמד. אבל מה אכפת לך? אכפת לי שהמוח שלי יישאר מסוגל לקבל החלטות חופשיות. ובכל פעם שאני משתפת פעולה, וזה לא יהיה מרוסיה... הסיבה שהם עושים את זה זה כי ברוסיה היו אנשים שהייתה להם קבלה שהם היו מביאים אותה שוב.

עכשיו, חוץ ממה, עכשיו ברוסיה אין בעיה להשתמש בשיטות כאלה, כי שוב, הרעיון הוא להזכיר לאנשים עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם שהם לא סוכנים חופשיים, שהם כפופים לכולם, להכל כל הזמן, כל מי שאומר לך מה לעשות, אתה תעשה את זה כי הוא אמר לך. נכון? אז אם אתה רוצה לשמור על המוח שלך חופשי, אתה לא... אתה א', מתרגל לזהות את הדברים האלה. נתיגי שירות שאומרים לך זה לא הנעלים שלנו, סבבה. הנעלים שלי, הן שעניינים שלכם לא משנים לי. אוקיי? זה לא... עכשיו, צריך לעשות את זה בהומור ובחן ולא לריב איתם, כמו שנהגתי לעשות כשהייתי צעירה יותר.

אבל צריך להבין שלכל הדברים האלה... וזה תמיד הדברים קטנים. ואני אוהבת לתת את הדוגמה של החשבוניות בסופר, כי אני יודעת לקשר אותה היום. אני רוצה... יש קשר בין אני עוצר להראות את הקבלה שלי בסופר ואני עוצר באמצע אזור קרב בגלל שמישהו לובש מדים ונותן לו להשאיר אותי בקילזון. יש קשר בין הדברים במוח שלנו שהתרגל. אני יכולה גם להראות לך את זה במחקרים ולהראות שזה משפיע באמת על המבנה של המוח שלנו. זהו, פעם עשו את זה מחקרים באמת עם חטופים ששוחררו בשנות החמישים. אחר כך עשו את זה גם... לא צריך חטופים, לא צריך בשביל זה טראומה, זה לא קשור בכלל, זה לא תסמונת שטוקהולם.

כשאנחנו מת שעבד אותך לכל דבר בקרקע לא מבינים שיש שחרור באמונה בבורא עולם במובן הזה שזה המסלול שמגדיל הכי הרבה את החירות האפקטיבית האמיתית שלך. הרבה דברים שאפשר להיכנס מפה ואני חושב שאולי השאלה היא יותר האם לציבור צריכה להיות באמת חירות כל כך קיצונית דבר כזה לא יכול להוביל לדברים רעים. אתה מדבר על אנרכיה. אני מדברת על בחירה של שיעבוד. זה לא אותו דבר בכלל. חלק מהשיעבוד הבסיסי ביותר בטח בטח של יהודים שהם מבשרי אנשים שוכחים את זה שהיהדות היא מבשרת החירות הגדולה אבל תכף על זה אני אנסה רגע לענות קודם על השאלה שלך ואז נפתח את החלון.

הדרך שאנחנו בוחרים חייבת להיות בתוך הדיאלקטיקה. בתוך לבחור את האחריות לבן או בת זוג שלי, למשפחה שלי, למשפחה המורחבת שלי, לשבט, לעם. כשאנחנו בוחרים שירות במקום לחשוב על זה כעל העולם ממוקד בי ולי מגיע אתה מחפש לעצמך את השירות לאחר זה הדבר הכי משחרר בעולם אגב לא התקניות, את השירות זה לא אותו דבר. אתה עושה את זה מתוך בחירה. זה בחירה אמיתית בחירות. אם אתה בוחר הדוניזם אתה בוחר אני אני אני אני כן, זה מוביל לאנרכיה זה מוביל ל- defund the police האמריקאי זה מוביל לזה שאנשים באמת מרגישים שהם יכולים לקום ולקחת את מה ששייך לאחרים ולא מבינים שככל שזה קורה יותר יש פחות מה לגנוב.

אנשים לא מבינים יש קשר בין אתה יכול פסיכולוגיה אתה יכול to spiral up או to spiral down. spiral up זה כשכולם עובדים כמה שיותר קשה כדי לעזור לעצמם כמה שיותר זה מייצר יותר רווחה בעולם כולו. אני יכולה להראות לך את זה בגרפים אוקיי מדינות הכי מתקדמות בעולם מהמאה התשע עשרה לא מאתמול זה הקבוצה של מדינות שנקראת western offshoots שזה מדינות שמבוססות על העקרונות התנכיים the judeo-Christian values ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד שלא נמצאות תחת העול הכבד בצורה בלתי נשברת של הבירוקרטיה של האימפריה הרומית שלקח אלף שנה להתחיל בכלל להתגבר עליו זה לא כזה פשוט.

אבל אנשים נוצרים שנסעו למדינות בתוליות למטרות הדיון למרות שהם עושים בלי תשתית מתחילים מאפס כמו במיינקראפט כשאתה מתחיל רק עם עצמך ואתה צריך להתחיל ללחצוב עץ את הדוגמה שהילדים שלי יותר מתחברים אליה ככה וככה באמת קראת נגיד את הספרים של לורה אינגלס ויילדר בית קטן בערבה. זה ישן אבל אבל אבא שלה ממש מגיע לאיזה מקום והוא מתחיל ללחצוב עצים כדי לבנות להם בקתה. זה ככה ככה היום מתנחלים לא קונים לו חוצץ עצים בונה בקתה זה הבסיס. ולמרות שאין להם שום תשתית של שום דבר קצב ההתקדמות ברווחה שאנחנו למטרות הדיון למדוד אותה ב-GDP per capita היא הכי גבוה בהיסטוריה האנושית שאנחנו יודעים למדוד זה במדינות האלה.

זאת אומרת הערכים של אנשים שמאמינים באחריות אישית וקניות רק לבורא עולם ובלי ההפרעה של ההרגלים הרעים שמערכת הבירוקרטית של האימפריה הרומית שגרשה אותה אחר כך ה-holy roman church אבל בלי זה מסתדרים הרבה יותר טוב בני האדם מסתדרים הרבה יותר טוב בסיטואציה שבה הם אחראים לעצמם זה לא אנרכיה. זה יותר קל לנו לסמוך על אנשים שאנחנו מאמינים שהם מאמינים באלוהים בגלל שיש לנו איזושהי תפיסה שהם רואים את עצמם מחויבים יותר לאמת. עכשיו במקרה של יהודים ונוצרים מאמינים אני מפרידה פה רגע בין דתיים ומאמינים זה לא אותה תופעה בדיוק.

אבל אנשים מאמינים אנשים שאתה מסתכל עליהם ואתה רואה שהם מקבלים על עצמם עול מלכות שמיים הם אנשים שאתה פחות חושש שהם יגנבו ממך. הם אנשים שפחות חושש שהם ירצחו אותך. הם אנשים כאילו אנשים שאתה מבין שהקוד המוסרי שלהם ואם אתה מוקף בכאלה אתה יכול לקחת יותר סיכונים, אתה יכול לייצר יותר וזה באמת הרווחה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית נוצרה מ- judeo-Christian values. אנחנו היום בקדמה אנושית שאין לה אח ורע בהיסטוריה של אלפי שנים של הומו סאפיינס כי אין אין אתה לא... זה לא שלא היה לנו את כל הנתונים קודם, זה שמשהו קרה, ויש מספיק אנשים שמספיק רואים את עצמם כפופים לאמת ולא כפופים לשיטה בוא נקרא לזה ככה, כדי לייצר רמה כזו של רווחה.

כן, נגעת פה בבעיה חיבור הזה גם יש את העניין של המוסר שזה צריך ללכת יד ביד עם החירות. נכון. חירות בלי מוסר זה מה שמוביל לאנרכיה אם אני מבין נכון. כאילו בלי המצפן המוסרי בלי ה... נכון אני אוסיף מעבר לזה זה לא רק עניין של המוסר הרעיון של האנרכיה הוא לא בהכרח לא מוסרי. זאת אומרת אם אנחנו בסיטואציה שאנחנו לא יכולים לסמוך על אף אחד אחר. כשהכללים הם אדם לאדם זאב גם אדם מוסרי שמנסה נגיד להגיד למשפחה שלו הדרך הכי טובה לנצח מלחמה זה להתחיל אותה. זאת הדרך הכי טובה להבטיח ניצחון. אם אתה רוצה בסיטואציה הזו של אדם לאדם זאב להגן על מה שחשוב לך אתה נאלץ להשתמש באלימות בלת ברירה כדי להגן על הטוב.

אלימות כשלעצמה היא ניטרלית מוסרית. ז זו סיבה אבל שאנחנו קובעים כללים ומנסים שוב למה אנחנו והגיתה בו יומם ולילה כי אנחנו מנסים להביא את המערכת כולה לקבל על עצמה את הכללים שהם מיטיבים עם כולם. ובמובן הזה כן מוסר זה חלק גדול מאוד מזה כי חלק מהשקוע ואתה רואה את זה קורה היום בהרבה מאוד מדינות אמריקאים אמרו את זה אגב לפני 300 שנה בארצות הברית אין דמוקרטיה. בארצות הברית יש משהו שנקרא רפובליקה חוקתית וזה אירוע שונה שדומה הרבה יותר להנחיות המקוריות של התנ"ך גם בכל מה שקשור להפרדת הרשויות שאנשים משייכים ליוון ולא בצדק הפרדת הרשויות האמריקאית מאוד מאוד דומה להפרדת הרשויות היהודית דווקא.

אבל גם אחד מהדברים שאמרו האמריקאים ב-13 מושבות המקוריות שהקימו את ארצות הברית של אמריקה אחד מהכללים להיבחר לבית הנבחרים היה שאתה צריך להיות church going. לא במובן של הכנסייה הספציפית אלא במובן שאתה צריך להיות בן אדם ירא אלוהים שעושה את זה בפועל. האמריקאים כתבו את זה במפורש בשבועת האומה האמריקאית הדבר הזה שאנחנו עושים לא עובד אלא בחברת מאמינים. ואתה רואה באמת היום מה קורה יש פרשנות לחוק אבל את המילים אפשר לעוות להגיד כל דבר. אם אתה לא שייך לאתוס מכונן של חירות ואתה לא שייך... אתה מאוד בקלות גם יכול להצדיק את זה על עצמך.

אתה תגיד לעצמך לא אבל אני... כל האנשים היום שיוצאים חוצץ נגד כל דבר שמריח מיהדות בישראל בטענה שזה שיעבוד והמוכנים להפיל את המדינה מוכנים לסרב לשרת בצבא למרות שיש לנו זה. כי אם לא יושב עליהם דמוקרטיה הם לא שולטים בה. האנשים האלה שמנסים לשכנע אותנו שהם למעשה מצילים אותנו מהעריצות. אז בשם זה הם השתמשו באלימות. עכשיו אתה בוחן את זה במונחים לוגיים נטו. מה שהם משדרים זה פחד כמהעי מהאנשים שלא חושבים כמוהם. אתה מפחד מאנשים שלא חושבים כמוך רק אם אתה בתודעת שיעבוד. האנשים בתודעת חירות לא מפחדים כל כך מהשיעבוד כי הם לא חושבים שהקבוצה וההסדרים מראש יכולים לשלול את החירות שלהם.

זו הסיבה שהאמריקאים רפובליקה חוקתית. הם אומרים אנחנו שמים גבולות. האדם הוא הריבון וההסדרים נועדו לשרת את זה בישראל. אומר לך שנעשה די ויגענו אליו ישראל הוקמה בתור דיקטטורה קומוניסטית בלי השם. באמת לא בצחוק היה כתוב דמוקרטיה בכמה וכמה מהגרסאות המוקדמות יותר של הצהרת העצמאות. בן גורן מחק אותן כי לא מפאי ולא מפ"ם לא רצו. הסיבה היחידה שהם לא יכלו לכתוב מה הם באמת רוצים זה כי האו"ם דרש דמוקרטיה. אבל זה לא אירוע בכלל. ישראל הוק חד מאוד את ה... האחד במאי עד היום הוא יום בחירה בשירות המדינה הישראלי, אוקיי?

אנשים שטוענים שאנחנו הוקמנו כדי... עכשיו, אני לא בעד שנהיה קומוניזם, למען הסר ספק, אבל להישאר אחורה ולהגיד, זה לא הייתה המטרה המקורית, ואתה רואה את זה בהרבה מאוד דרכים שהמערכת שלנו נוסחה. עכשיו, אמריקאים עשו, קוראת את הסרת העצמאות האמריקאית, נשמעת כמו שמועה לפני פיטורין של המלך ג'ורג', באמת. יש רשימה מאוד ארוכה ועשיתי מזמן לא מזמן השוואה, שם הדברים מדהימים, כמו הוא אפשר לפרעים להשתלט על המתנחלים ולפגוע בהם. ורשימה כזו מאוד מאוד דומה למה שעושה בג"ץ שלנו היום. ולכן הם מפטרים אותו.

זאת אומרת, האמריקאים היו במודעות של מניעת שיעבוד. ההקמה של מדינת ישראל לא הייתה במודעות לעריצות, היא הייתה באיזשהו חשש קמאי מזה שישחטו את כל היהודים. וקומוניזם זה דרך מצוינת להתמודד עם זה כי כולנו ביחד. אבל א', הדרך הכי טובה להגן על אנשים זה ללמד אותם שהם יכולים להגן על עצמם והם לא צריכים אף אחד אחר כדי לעשות את זה. וב', תודעת השטטל שהגיעה יחד עם זה היא עוד יותר גרועה. זאת אומרת, גם אחרי, היום לא תמצא קומוניסטים practicing בישראל היום, הקיבוצים הולכים ומתפרקים וזה אגב הקיבוצים.

ותבין כמה אנחנו קומוניסטים, פקודת המס בישראל היום. הסטנדרט הוא חבר קיבוץ. מישהו הוא לא חבר קיבוץ זה השונה, אוקיי? פקודת המס זה הנורמה זה חבר קיבוץ. אני ביקשתי ממס הכנסה פעם שיכניס עליי ועל בעלי דאז, כי הקיבוץ בגלל שהדרך שמחשבים מס בקיבוץ היא הרבה יותר הגיונית למשפחות מאשר הדרך שעושים את זה לכל אחד אחר. אז ישראל היא מדינה, מס הכנסה לא שיתף איתי פעולה, אבל יום אחד נשנה את הפקודה. ישראל מדינה קומוניסטית במהותה והקומוניזם כדי לשרוד צריך אנשים כפופים, צריך אנשים... וזה למה בעצם אין את האתוס של החירות פה בישראל.

אתוס החירות לא קיים בישראל. הליכוד הרי הוא מפלגת חירות ליברליים וגם בליכוד יש שם הרבה מאוד בעיות על זה, אבל שוב אנחנו חוזרים, זה בין-דורי. גם מתודעת השטטל אלינו לכאן, לא כי התכוונו. בואו כבר 77 שנים שאנחנו לא, עוד מעט 8. אבל זה ב-DNA הפסיכולוגי שלנו ולוקח זמן להשתחרר מזה. עכשיו, קם דור, ברוך השם, שגדל שנולד נתניהו, אגב לא הראשון שהתחנך, רבין אני חושבת, הוא ראש הממשלה הראשון שנולד בישראל. אבל גם לפני רבין היו ראשי ממשלה שהתחנכו במערכת החינוך הישראלית וזה אשכרה היה עדיף על מה שקורה היום.

כי המערכת היום היא כל כך קומונו-פרוגרסיבית והיא כל כך עסוקה בלספר לך שהדרך היחידה שאתה תהיה בסדר זה אם אתה תסתכל ימינה ושמאלה ותעשה מה שעושים האחרים. זאת אומרת, בלשעבד אותך למחשבה שהקבוצה קובעת מי שאתה, שהמצב אשכרה מדרדר. אנחנו גם לא יודעת אם אתה מכיר את זה אבל יש מחקר מפורסם מהשנה האחרונה, מסתבר שהדור של הילדים שלי בעצם, ג'ן אלפה אני חושבת, זה לא... הוא הראשון מאז שהתחלנו למדוד שחכם פחות בכל המדדים האפשריים מהדור של ההורים שלו. זאת אומרת, שתהליך ההשכלה שאנחנו מעבירים היום ילדים הוא עושה ההפך ממה שהוא אמור לעשות.

במקום לתת לאנשים את הסדר בראש ואת הכלים כדי לבחון את העולם בעצמם ולהיות סוכנים עצמאיים, אנחנו עושים את ההפך, אנחנו מלמדים אנשים... זו הסיבה אגב, אחת מהסיבות להערכתי, אנחנו מזים היום הרבה יותר אוטיסטים. אוטיסטים, אחד מהעניינים שהם אוטיסטים בתפקוד גבוה, הם אלה שהם, הם לא שומעים את המנגינה שכולם שומעים. אנשים עם הפרעת קשב גם אוהבים להגיד את זה שכאילו, כולם קיבלו תסריט ורק לי לא נתנו, אוקיי? עכשיו, ככל שהמערכת נעשית יותר ויותר דורשת את השבועת נאמנות הזו למערכת, אז היכולת של אוטיסטים להשתלב בדבר הזה יורדת.

ואז אתה מזהה גם את אלה שאתה יודע, מאוד מאוד גבוה בספקטרום. המערכת לא מתפקדת והיא נעשית יותר ויותר, אתה צריך יותר ויותר מהבורג, יותר ויותר מהרשת כדי לתפקד, ואתה פחות ופחות אתה. ושוב, זו דיאלקטיקה, זה לא, אני לא אומרת שיש תשובה נכונה. אני אומרת שבכל דור ודור צריך למצוא את נקודת האיזון הנכונה. ויכול להיות שבשביל להקים את המדינה בלי לריב פנימית, היה צריך בן גוריון שבצורה מוחלטת, עכשיו עושים ככה. יכול להיות. אנחנו כבר לא שם והדבר הזה נורא נורא מסוכן לנו. האיומים שלנו השתנו, העולם סביבנו השתנה וה-DNA שלנו שאפשר לשנות אותו, כי חירות היא, אנחנו שוב, אנחנו מבשרי החירות בעולם האנטישמיות, אתה יודע, אנשים, אנחנו מאוד אוהבים להתייחס לאנטישמיות בעצם כאל גזענות של שנאת יהודים.

אבל זה לא התופעה, לא באמת. הרב זאקס אוהב להגיד שהאנטישמיות היא הקנרית של חברה שאיבדה את הסובלנות שלה. למה זה קנרית במכרות? במכרות פחם מצטבר גז במהלך הזמן, ולכן לפני שאתה יורד למכרה בבוקר, אתה מוריד פנימה קנרית ומשאיר אותה שמה כמה דקות ואז אם היא עולה בחזרה והכל בסדר, אתה יכול לרדת. אם היא חוזרת, בר מינן, זה סימן שצריך לשחרר את הגז אחרת האנשים שירדו יחזרו גם. אז הקנרית במובן הזה שהיא מבשרת את הדברים האלה. עכשיו, אני ראיתי עם זה זלזול ככה בהרבה דברים. זרקו ככה ניירות שלי לפח על דברים שבלמסיים לגמרי.

לא, הקונספציה הייתה חזקה מספיק כדי שהמציאות לא תחדור אותה. והדיאלקטיקה היא גם בינינו לבין העולם החיצוני. וככל שאנחנו כפופים יותר לתודעה קולקטיביסטית, אנחנו פחות נקבל את האיזון החוזר מהסביבה שלנו. וככה אנחנו מגיעים לשביעי באוקטובר כי היו התרעות. הקיב אני בתור רשת מודיעין הייתי בחל"ת ואז חזרתי, הייתי בחל"ת ואז במילואים, אבל הייתי במילואים בקורונה. זאת אומרת, עשיתי 420 ימי מילואים לפני שזה היה פופולרי ועכשיו כולם עושים את זה. אבל כשחזרתי אמרתי, איבדנו סיגנל, אני לא רואה את ה... היו המון דברים שראיתי, אני לא רואה אותם.

יכול להיות שהחמאס למד כמו שלנו אומרים בתוך חיילים לא להכניס את הטלפון לשום מקום. עבדתי במודיעין במשרד החוץ, לא להכניס את הטלפון לשום מקום. אני חושבת גם החמאס למד לא להכניס את הטלפון. כאילו, לא, את לא מבינה. עכשיו לא העבודה שלי, אני לא אשת איסוף, אני הסתדרתי מצוינים בלמס גם ככה. אבל היה משהו מוזר שם. ידעתי את זה. אחר כך, כשירדו למנהרות, גילו שהחמאס עבר להשתמש בנלן. זאת אומרת, משהו שאנחנו לא יושבים עליו. אנחנו לא... זרקו ככה ניירות שלי לפח על דברים שבלמסיים לגמרי. לא, הקונספציה הייתה חזקה מספיק כדי שהמציאות לא תחדור אותה.

והבעיה עם זה, אותה בעיה שיש לקומוניסטים המקוריים, זה רוצח מיליוני אנשים, לא בכוח, בנתק מהמציאות. סטלין אשכרה הכריח את החקלאים הסובייטים לשתול את כל הזרעים שלהם בגומה באמצע השדה בטענה שזה קומוניזם וזה יתפשט. הוא הרעיב, רוסיה היא מדינה ענקית עם משאבי טבע, וזה והוא הרעיב 40 מיליון לדעתי, לא תופס בהרבה, אבל עשרות מיליוני רוסים מתו ברעב בגלל שסטלין ניסה להכריח את האדמה לתפקד בדרך שהיא לא... כאילו, אתה לא יכול. הדיאלקטיקה היא גם בינינו לבין העולם החיצוני. וככל שאנחנו כפופים יותר לתודעה קולקט אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך לחיות בעולם הזה, כי אנחנו אחרי שמונים שנה של סדר עולמי מערבי מאוד מאוד ברור, הסיבה לעלייה באנטישמיות היום בעולם זה כי יש עלייה בקולקטיביזם הרעיל בעולם, וזה לא רק, זה הברית הירוקה-אדומה, זה האסלאמיסטים מצד אחד, וזה הסינים מהצד השני, ושניהם מסוכנים באותה מידה.

וצריך להבין את זה, צריך להבין את הסכנות האלה, לא במובן של למה אני אוהבת את המלחמה עכשיו באיראן אגב. ההשתלטות האסלאמיסטית נמשכת מאז תום מלחמת העולם השנייה. כאילו מסמנת מלחמת העולם הראשונה כנפילה של האסלאם המוקדם, של האימפריה העות'מאנית. זה יותר מורכב מזה, אבל זה באמת... כן, בנקודות. אבל מה שעשינו, מה שעשו הבריטים והצרפתים בסוף מלחמת העולם השנייה, זה לחלק את המזרח התיכון לאזורים שהם שניהם חשבו שהם אזורי השפעה שלהם. לא, והם נתנו בזה לאסלאמיסטים כוח שלא היה להם מעולם. הסעודים לא ידעו מה זה נפט, לא ידעו איפה הוא נמצא, איך להגיע אליו, ומעולם לא ידעו גם לשלוט בגבולות שלהם.

הכי קל בעולם לבריטים ולצרפתים היה לגנוב להם את המשאבים וזה. כמו שעשו עד אז. עכשיו, זה אפילו לא לגנוב, כאילו מי אמר שזו האדמה שלהם? זה לא מי אמר שזו האדמה שלהם, הבריטים והצרפתים. הם סימנו מסביבם מעגל במחשבה שהם יוכלו לשלוט בזה. וזה הייתה מחשבה טיפשית, הם נתנו לכוחות הרשע, ואין לי דרך אחרת להגדיר את זה, אסלאמיזם ערבי זה רוע טהור. ואנחנו יודעים את זה, יש עכשיו כל מיני תיעודים מלפני 300 ו-400 שנה של כמה רוע טהור היה מאחורי האימפריה העות'מאנית. הדרך שאנשים האלה נכנסים לבני אדם למוח היא דמיונית, אכזריות, כריתת השדה וכל הדברים שראינו בשביעי באוקטובר, זה לא חדש, זה מנהג אסלאמיסטים מוכר וידוע מקדמת דנא ומתועד ככזה.

עכשיו, הם נתנו לרוע הזה, שנייה אחרי שחיזלו אותו, כוח, הם נתנו כל העוצמה הסעודית מגיעה להם בסופו של דבר מכסף שנוצר במערב, מרווחה שנוצרת מהמערב. הסיבה היחידה שיש בסעודיה כסף זה כי המערב קנה ממנה משהו שהיא לא ייצרה מעולם. אוקיי? אנחנו שפכנו את העוצמה המערבית לידיים של האסלאמיסטים, אנחנו המערב, צינו את זה. עכשיו, אחרי שהסנו את הדבר הזה לכוח, הוא מנסה להשתלט, והוא עושה את זה בצורה מאוד חכמה. מכאן הוא משכנע... הג'יהאד התודעתי הזה. כן, זה הכי גרוע. באמת, בסופו של דבר, אתה בסופו של דבר יוטקטני, אתה פשוט לא יודע שעשית את זה.

ולכן... זה מה אנחנו רואים במערב עכשיו. זה מה אנחנו רואים במערב עכשיו. מה אנחנו עוד רואים? אנחנו מפילים משטר אסלאמיסטי מטואב, אני חייבת להגיד, שחמישים שנה כבר מטיל את חיתתו על כל הסביבה. המלחמה באיראן היא מלחמה קיומית של המערב, כי אנחנו צריכים באימפריה העות'מאנית הקודמת להחזיק מעמד כמה מאות שנים. אנחנו לא יכולים... לפני שהיא התפוררה לתוך עצמה, כי זה מה שקורה עם קומוניסטים, זה הכל קומוניזם, פשוט גרסאות אחרות של זה, וזה לא מחזיק מעמד, זה בסוף מתפרק. אבל אם אנחנו לא רוצים לעבור עכשיו 400 שנה עד שהדבר הזה יתפרק, באמת בעישורים קשים, אתה יכול רק להסתכל על מקומות שבהם האסלאם שולט כדי לראות כמה קשים העישורים באמת, אז אנחנו צריכים להשיג את זה לאחור.

עכשיו, לא לחכות שזה יתפורר כמו שעשינו עד עכשיו. במובן הזה המלחמה באיראן נותנת לנו תקווה, כי זה הפעם הראשונה, וזה הרבה יותר אגב מהמלחמה באפגניסטן שלא עשתה את זה. בסוף הם החזירו את הטליבאן לשלטון. וגם נטשו שם צבא. אין כמות... אפשר שעות לדבר על הטמטום שהיה באפגניסטן. עכשיו, הטמטום שהיה באפגניסטן הוא כזה. האסלאמיסטים תקפו את ניו יורק ב-2001 ושולטים בה ב-2026. זה הטמטום, זה האירוע. ממדני. 25 שנה לקח לאסלאמיסטים מרגע שהם הפילו את מגדלי התאומים ועד שהם השתלטו על ניו יורק. ובאמת דיבוחים מניו יורק.

אני עוד מבוגרת מספיק כדי לזכור שרודי ג'וליאני ניקה את ניו יורק וזה לקח לו קדנציה שלמה לעשות את זה ואז נעשה שוב בטוח לנסוע ברכבת התחתית וזה. לקח לממדני 5 דקות לקלקל את כל מה שהוא עשה. שתבין כמה זה מסוכן. עכשיו, זה מה שעשתה המלחמה באפגניסטן. אתה מסתכל מתי נתקפו ומתי משתלטו, לקח להם 25 שנה. כל המלחמה באפגניסטן היא שבעה... תסלח לי. אבל המלחמה באיראן היא מלחמה אחרת בכמה רמות. קודם כל, אנחנו חלק ממנה. זאת אומרת, אנחנו לא הסוד הקטן והמלוכלך של ארצות הברית כמו שהיינו. ואנחנו נאבקים. אנחנו נאבקים באמת.

ואנחנו עושים את זה עוד משהו נורא נורא חשוב. המודעות לחשיבות של לשחרר את הציבור האיראני היא מאוד מאוד גדולה. ויש כל מיני התחזיות קבליות שאני לא מבינה בהן כלום. מישהו זרק לי משהו, אני לא... מביאה פה דבר בשם אומרו. שהמלחמה שלנו לצד פרס היא חלק מתהליך גאולה. אבל עזוב רגע את ה... שוב, לא מבינה בזה מספיק בקטונתי, אני מכבדת. אבל אני לא... אנחנו נלחמים במודע נגד רשע שפוגע באנשים שלו ופוגע בנו. ויש לי תקווה שנצליח להשתחרר. שוב, מישהו העלה לי הבוקר, תומר בלאן, אני לא יודעת אם אתה יודע מי זה.

זה יוזר בטוויטר שאוהב לצטט אנשי ימין. אני לא אוהבת את ההגדרה ימין. ולהראות להם שהם טועים. והוא העלה הבוקר איזה משהו שאמרתי שחיסלנו את חיזבאללה ואת חמאס ושינו את המערך האסטרטגי של המזרח התיכון. עכשיו, זה נכון שעשינו את כל זה, אבל כל עוד אנחנו כלואים בתודעה של פאתה קומפלט, זאת אומרת שזה מה שיהיה תמיד. כל עוד אנחנו כלואים בתודעה שאין ברירה ובסוף שאי אפשר לנצח את חמאס ואת חיזבאללה, אנחנו באמת לא נוכל. עשינו את זה פיזית. זאת אומרת, התחלנו את התהליך. ובמובן הזה נורא נורא חשוב שהתחלנו אותו.

אבל הקרב עכשיו הוא על התודעה. אם אנחנו נמשיך לתקוף את לבנון בגלל שהיא מאפשרת חיזבאללה, אז בסופו של דבר לבנון עצמה לא תאפשר את חיזבאללה. וזה הכיוון. וזה מה שבאמת עשינו כשהרסנו את חיזבאללה. זאת אומרת, ההפרדה הזו שחיזבאללה כבר לא קיימת יותר. או שהממשלה לבנון תיקח על זה אחריות או שלא יהיה. אותו דבר עם חמאס. עכשיו, אנחנו כבר שנתיים בקיבוש נסוג בעזה. אנחנו לא... אז פגענו בחמאס אנושות, אבל עד שלא נשבור את קווי התודעה, השינוי האסטרטגי לא יקרה. אבל מה שאני אומרת, התחלנו. התחלנו וזה לא מושלם ויש עוד הרבה.

אבל אם אתה רואה אותנו בשנתיים האחרונות ובוא, יש לי ילד שנכנס למערכת החינוך הישראלית יחד עם הקורונה. זאת אומרת, הוא כבר שבע שנים עוד מעט במערכת של אין רגע דל. זה קשה נורא, באמת זה קשה נורא. אני לא... קשה. קשה לפעמים להתפרקים, לפעמים... קשה לגאולה זה קשה. זה פעם משיח, אתה יודע. אבל הקטע עם החירות זה שכל כמה שקשה להגיע אליה וכל כמה שזה המון עבודה לשמור עליה, החלופה של הטבח היא יותר גרועה. ומה שאנחנו צריכים תמיד להחזיק אצלנו במוח כשאנחנו שואפים לחירות זה מה החלופה. ואני לא... אני...

אבל אם שנירגעו עוד היום, מהר זה בא, שנתיים האחרונות יכולים לנצל, אם פשוט היה להם התרעה והיה לנו את ההתרעה. ואז הוא אומר את הדבר הבא: שחררו את המידע, תהיה אפליקציה, כל אחד יגדיר לעצמו. במקום על מה מנסים לעשות פיקוד העורף. פיקוד העורף מתמחים בזה. לא, הם אומרים, אנחנו צריכים שאנשים יבינו מה אנחנו אומרים להם. אז אנחנו לא יכולים שכל אחד יחליט לעצמו מתי הוא... אנחנו חייבים בשביל לנהל מאסות, אתה חייב סטנדרטיזציה. עכשיו, אתה צודק, השאלה היא למה פיקוד העורף מנסה לנהל מאסות. תנו לאנשים את המידע ותנו לכל אחד את האחריות לנהל את עצמו.

עכשיו, זה לא... הבחור באמת אומר, תהיה אפליקציה, כל אחד יגדיר לעצמו. אם אתה בן אדם זקן, אתה תגדיר לעצמך התראה של עשר דקות. בייחוד אם אתה צריך להגיע למקלט בחוץ. אבל אם אתה ילד צעיר שצריך לעבור מהספה לממד שלו בבית, מספיק לך 30 שניות. אתה לא צריך את זה, באמת, כאילו, ההתראות של ה... הצרכות של המערכת שהיא מטריעה לי עשר דקות ובסוף לא קורה שום דבר וזה... גם לזה יש עלות, אנשים באיזשהו שלב מתחילים לסנן, אוקיי? שחררו את ה-API, שחררו ב-API את כל המידע שלכם, תיתנו לשוק לעשות מה שיודע לעשות.

אז אני אוכל להגדיר לעצמי את ההגדרות. אני אפילו יכולה, תראה, אני מקבלת התראות מכל מקום שיש לי משפחה. האחים שלי זה, אני יודעת כמה הם יושבים בממ"ד. אני ככה וזה. ותודה לאל, באפליקציה של פיקוד העורף, אני יכולה להגדיר שם אחר לאיפה שאני נמצאת. אבל אני יודעת מה קורה על המשפחה שלי. אותו הדבר אני יכולה להגדיר, כשאני בבית, אני מטר מהממד, אני צריכה 30 שניות. וגם זה רק כי צריך לעבור לעצור להביא חתולה באמצע. והכל חוזר לעיקרון הזה של החירות. כן. זה לא של תפיסת החירות. אתה מבין למה פיקוד העורף עושה את זה?

פיקוד העורף לוקח על עצמו אחריות שהיא לא שלו. הוא אמור לייצר את המידע והוא רואה את עצמו כמי שמנהל את הציבור. וזאת בעיה. זאת בעיה בתפיסה. עכשיו, הבעיה הזו, בצדק, אומרים, אם משהו יקרה יבוא אליי בטענות. נכון. ואתה צריך להיות חזק מספיק כדי להגיד, אני נתתי לכם את המידע ועכשיו אתם תתדעו. נתתי את הדוגמה הזו בריאיון הקודם, כשדיברנו עליו. התפקיד שלי בתור אימא של הילדים שלי זה לא להקל עליהם את החיים, אלא להקשות כדי שהם ילמדו להתמודד עם קושי כבר עכשיו, כי העולם הוא קשה. העולם הוא אובייקטיבי.

כאילו, קשה לנו בחיים. זה לא... אבל זאת המציאות. זו המציאות. אני זהו, יש לי ילד מבריק בן... עכשיו הוא כבר בן 15, אבל כשהוא היה בן 12, הוא בדיוק, הוא עבר את מבחני המחשבית, ויתקשרו אליו מבתי ספר בכל הארץ כדי להציע לו לבוא ללמוד שם וזה. אני עדיין לא יודעת מה התוצאות, אבל כנראה שזה די נדיר. זאת אומרת, הילד לא טיפש, אין לו בעיה מוטורית. לא, זה... אבל כשהוא היה בן שלוש, הוא היה צריך ללמוד לקשור סרוכים, אמא שלו רחמה לו וקנתה לו נעליים עם סקוץ'. וניסיתי ללמד אותו וזה, וזה לא עניין אותו.

ובגיל ארבע קניתי נעליים עם סקוץ' ובגיל חמש ובגיל 12 הבנתי שתכף הצבא יצטרך לנפק לו נעליים עם סקוץ'. ואז קניתי לו נעליים עם סרוכים והילד למד לקשור אותם. כאילו, זה הבעיה, אתה מבין? כי אני לא נתתי... הייתי צריכה לתת לו להתמודד עם זה בגיל שלוש. זה לגמרי עליי. זו האחריות הבין-דורית שלנו. אנחנו צריכים לגדל אנשים להאמין בעצמם ולהיות מסוגלים. והמערכת אצלנו... החקיקה הישראלית בנויה הפוך. החקיקה הישראלית בנויה קומוניסטית. לא רק המועצות. תסתכל פעם על חוקי החינוך הישראליים. כל מערכת החינוך בפני עצמה, כן.

כן, לא, אבל אני מדברת... אני עוסקת המון בסמכות הורית. עכשיו, חוק האפוטרופסות זה החדשות הטובות. חוק האפוטרופסות קובע שלהורים יש את הזכות והחובה לדאוג לחינוך ילדיהם. להורים. מערכת החינוך לא בנויה לזה. מערכת החינוך, אם אתה לא רושם את הילדים שלך למערכת החינוך, זו עבירה פלילית ואתה יכול ללכת על זה לכלא. אתה צריך לקבל רשות לחנך את הילדים שלך בבית. זה קומוניזם פאר אקסלנס. אגב, ככה זה נראה. אבל זה לא... זה לא הגיוני. עכשיו, אני לא אומרת שההורים צריכים לבוא להפוך שולחן בבית ספר, כי גם המורים מסכנים, וגם...

אני אומרת שכולם צריכים לקחת בחזרה את האחריות של עצמם על עצמם, והכי, אתה תושב, התלמידים. אם אנחנו, אם המערכת שבה החינוך הוא זכות ואם אתה לא מתנהג כמו בן אדם אתה לא תהיה שם. אם מערכת שבה צריך הרבה פחות לזרוק ילדים מבית הספר. דווקא בגלל שאי אפשר, אי אפשר, הייתי מורה לכמה דקות בקורונה לפני שגייסו אותי למילואים, הודיעו לי שאסור להוציא תלמידים מפריעים מהכיתה. אמרתי, תגידו, את השתגעת? אין בעיה, אני אצא, אבל זה אני לא... בכיתה שלי לא היה רעש. מהר מאוד הילדים, אחרי שהם זרקו עליי את ההורים שלהם והצקנית המנהלת ושום דבר לא עבד, ואי אפשר היה לסתור אותי בגלל שזה קורונה והחסר אנשים, הם הבינו שאני לא שוחקת.

הפסיקו להפריע ודחפו את כל הילדים עם הכי הרבה הפרעות קשב לכיתה ואין לי בעיה, גם לי יש הפרעת קשב. כאילו, הכל סבבה. אני לא מתמודדת עם הרע. אני לא... אני לא מתמודדת, זה לא... לא יכולה. אתה, תצאו. ולכן אני באמת, אני מרחמת על מורים היום. אין להם סמכויות. עכשיו, לא ביפה בן דוד מדברת על זה שצריך שההורים יצאו מבית הספר, שום דבר. יפא בן דוד צריכה לצאת מבתי הספר ויפה שאחד קודם. הורים צריכים להיות בפנים ומעורבים. לא בקטע של למה הילד שלי קיבל ציון נמוך, בקטע של זה פרויקט חינוכי משותף של כולנו.

אני מצפה מהילדים שלי שיתנהגו כמו שצריך בבית ספר. אבל אני גם מצפה מבית ספר שכשהילד שלי בא ומתלונן שמרביצים לו, שיעשה עם זה משהו. לא יזרוק ידיים לאוויר ויגיד אין ברירה. עכשיו, הוא לא יכול. הוא לא יכול. ואני אומרת, רק עשו את השינוי הקטן הזה. מי שלא מתנהג יפה לא יהיה בבית ספר. יהיו פחות בעיות ואלימות בבית ספר. הפתרון הוא לא, יגיעו וכל מיני תרגילי החלת האחרה שונים. תרגילי החלת האחרה שונים אגב, זה הדבר הכי מזעזע בשיעבודו. אוקיי? זה לא... התפיסה הזאת שאני רגיש ומסכן ולכן אף אחד לא יכול להגיד שום דבר רע עליי וזה לא החלה של שום...

החלת האחר מתחילה מזה שאתה תיקח אחריות על הרגשות שלך ועל עצמך. ולא תרביץ לאף אחד. זה הסטנדרט. זה... כשאתה תהיה אחראי על איך שאתה מתנהג, במקום שתנסה כל הזמן לנהל את איך שאחרים, המערכת תהיה יותר בריאה לכולנו. אם אתה לא, אם אני כל הזמן... אם אני מלמדת אותך כל הזמן שאתה יכול להיות בתנאים ואנשים אחרים צריכים להתאים את עצמם אליך, וזה מה שאנחנו עושים היום. הילדים שלי חוזרים הביתה עם אמירה הזויה. באמת, אני לא מתגברת על זה. הייתי מתכנת את העברית שלהם. אני אומרת ככה, עכשיו זה לא משהו שהם למדו אצלי בבית, אתה מבין?

ויופי לך שאומר ככה, אף אחד לא יבין אותך והתפקיד של שפה זה לחבר אותך עם אנשים אחרים. אז אתה תגיד כמו שנכון. ולא תספר לי שהמתמטיקה היא גזענית ושלדייק בשם המספר זה אליטיסטי. זה לא אליטיסטי סימביוזה בין הכללים והמערכת מצד אחד והאדם בתוכו. כלים ומערכת מצד אחד ברגע זה מייצרים אנשים כמו יצחק עמית. ואין אין, אנשים לפני חמישים שנה שהוא היה מדבר ככה, היו, טומי לפיד אמר על היועמ"ש לפני ש... שהוא לא רוצה שהיועמ"ש יגיד לממשלה מה לעשות. זאת אומרת, שזה היה לגיטימי להגיד דברים כאלה. היום כל דבר, לא, אבל היועמ"ש אמר, אז בטח, נעשה לנו מערכת משפט פטפטנית כזו.

עכשיו חלק מהבעיה היא באמת איך שבנינו את החוקים לתחילה. החוקים בנויים רע, הם בנויים כדי לעודד אנשים לא לקחת אחריות. האתוס המכונן בנו כדי לעודד אנשים לא לקחת אחריות. ולכן זה לא מספיק שכל אחד מאיתנו מתלוננים על זה שהימין לא יוצא לרחובות. בוא, המנעד הוא בין אינדיבידואליסטים וקולקטיביסטים. כשצריך בסופו של דבר את שני הסקילים, הימין והשמאל במובן הזה, זה קודם כל הגדרות שקריות לחלוטין, אבל מעבר לזה, זה שני כישורים אנושיים. אחד הוא לזהות את העולם כמו שהוא, והשני הוא לייצר את המנגנונים שמאפשרים לנו לשתף פעולה ביחס אליו.

שניים נדרשים כדי שהחברה תתפקד. ולכן שמאל זה לא אויב, אוקיי? במובן של מוח שמאל. אבל אנחנו חייבים להבין שהמערכת צריכה לכוון אותנו כל הזמן לדרך המלך מבוססת על החירות. הימין, במובן זה לא יוצא לרחובות כי הוא אינדיבידואליסטי. כי שמאל זה מה שמרכז, שמאל זה מה שמייצר קבוצות. ימין זה מה שמפורר. צריך את שניהם כדי שכולנו נוכל לפעול בצורה משותפת אבל עצמאית. זה ההבדל בין intimate וenmeshed, אוקיי? בפסיכולוגיה. אוקיי, enmeshed זה כשאתה יושב לבין הזוג שלך ככה על הבריד וזה ואתה לא יכול לנשום, זה לא בריא.

intimate זה כששניכם נשנים אחד על השני. אנחנו צריכים את החלק של ה-intimate ובשביל זה אנחנו צריכים לעצב תודעה ובשביל זה הימין מצוין, כי הימין מה שהוא, הימין, האינדיבידואליסטים יותר מסוגלים לעצור ולהגיד, אני לא משתף פעולה עם זה. מה שצריך לעשות זה לנרמל את זה, זה אני לא עושה. אני לא, איתך אני לא זורם. אני לא. ולהיות במקום הרעי, אתה רואה גדול של הקולקטיביזם זה העליונות המוסרית שהם רק לכאורה מביאים. אני מתחפרנת מזה שאנשים שכאילו באמת שמתרנות מינית היא האתוס המכונן שלהם. הם חושבים שהם יבואו לממלות לי משהו על מוסר, כן?

אבל הם מביאים הרבה מאוד התנשאות ויש לה משקל ההתנשאות הזו. אינדיבידואליסטים צריכים לאמץ את זה לא כדי להתנשא על אחרים, אלא לאמץ את התפיסה הזו כמחסום. וככל שלה הייתה מהפכה, מהפכת נגד ברוסיה הקומוניסטית חמש דקות אחרי הגלסנוס. מהפכה לפי הספר. השתלטו על הקרמלין ועל שדרות התקשורת ואף אחד לא שמע על זה אפילו. כי זה לא החזיק מעמד אפילו חצי שנה. זה התפוגג, זה הרוסים פשוט לא היו במקום ואי אפשר שוב לשעבד אותם. הם עדיין משועבדים בכל מיני... אבל לא אצל הקומוניסטים. לקומוניסטים זה כבר לא נדבק.

אנחנו צריכים להיות שם, אנחנו צריכים להיות בתודעה שיצחק עמית הוא לא נשיא העליון. הוא לא. הוא פשוט לא. עכשיו אני אשמח מאוד אם ראש השב"כ יכניס אותו לכלא או שר הביטחון יכניס אותו לכלא כי אני חושבת שהוא מרד בדמוקרטיה מזמן. אני אמרתי את זה לפני משה כהן אליה אני קוראת להכניס את שופטי בג"ץ למעצר מנהלי כבר הרבה זמן. לא כי אני צריכה לנצח את בג"ץ. אני לא מעניינת אותי לנצח את בג"ץ. אני אגב חושבת שאנחנו צריכים בית משפט, אנחנו צריכים בית משפט עליון. מה שיש לנו ברגע זה זה לא זה. שיחה לפעם אחרת על כמה זה, אבל אנחנו צריכים להיות בתודעה שאין עלינו עריצים.

ולכן יבוא מישהו אחר ויפתור את הבעיה של בג"ץ הנוכחי במקום שמספיק ישראלים הגיעו למקום הזה שבו בג"ץ לא מנהל אותם, אז לא עשינו כלום. לא השתחררנו, אנחנו לא התקדמנו לזה. האחריות לחירות היא אישית. האחריות לחירות בקבוצה היא אישית. אנחנו נצטרך לעצב מחדש את החוקים שלנו. עובדת על זה מאוד מאוד קשה ואז כל פעם שיש עכשיו... זה לא שלי אגב, אבל באמת שאני מאוד גאה בזה. עבר בשבוע שעבר חוק שהשיב לבתי הדין הרבניים את היכולת לשבת כבוררים בהסכמה של בעלי הדין. שבג"ץ גזל לפני עשרים שנה כבר. לקח הרעש ציצולים ואירן זה כאן וחברי בחירה, בחירה.

זה חשוב גם מול הדתיים כי יש דתי... גם בבתי המשפט, גם בבתי הדין הרבניים יש בעיות, אוקיי? לא אוהב, מה שיש עכשיו, זה קולקטיב מסוג אחר, זה רעיל באותה מידה. לא מוכנה. אבל כל היופי של החוק הזה זה שהוא לא מכריח אף אחד לעשות כלום. אם אתה רוצה, אתה יכול לבחור גם יהדות. מדינה יהודית, הו, מי ישמע. לאט לאט, גם חוק הזהות היהודית שאנחנו מקדמים, אותו דבר. הוא לא מגביל את האזרח. אנשים, אני חושבת שחלק מהקטע הוא שאנשים הם לא קוראים וגם כשהם קוראים לא נופל להם האסימון כי השפה זרה שם. אבל מה שחוק הזהות היהודית עושה, חוק השמירה על ביטוי זהות יהודית במרחב הציבורי, מה שהוא עושה זה הוא אומר, אי אפשר להשתמש בשררה של מדינת ישראל לא משנה מאיזה סוג.

מראש הממשלה, ראש העיר, מנהל בית הספר הזה, אתה לא יכול להשתמש בכוח של מדינה שהוקמה כדי לאפשר ליהודים להיות יהודים בפרהסיה כדי למנוע את זה. זהו, ההגבלות שם הן רק על השימוש בכוח. זאת אומרת, הכי חירותני בעולם. ועל זה הררי הררים. מה? את רוצה ששופטים ערבים ילמדו משפט עברי? כן, נשמה. זה חוק בישראל כבר 45 שנה. אני לא מבינה למה את חושבת שאני מחדשת משהו. אני רוצה שהחוקים שאנחנו הסכמנו עליהם יקויימו. ואני רוצה, אם אתה שופט בעל שררה, זאת אומרת, אתה יכול לגזור גורלות, אתה תעשה את זה לפי חוקים שמישהו אחר קבע.

זה כל העיקרון של הפרדה. שהיא לא הפרדת רשויות אגב, זה תרגום לא נכון. הפרדת כוחות. אני רוצה את היכולת במדינת ישראל להניח תפילין איפה שבא לי. ואני אומרת, באחד מהדיונים צעקו שם כל מיני אנשים גם בנות יניחו תפילין. ואז הייתי מאוד גאה בהם. החבר'ה של ש"ס צעקו להם בחזרה גם בנות יכולות. זהו, באמת. אני לא בת של רש"י. אני לא... הכול בסדר, אוקיי? אני לא בוער לי, אוקיי? אני מאוד גאה בילדים שלי שמניחים תפילין. לי אישית לא בוער. אבל בוא, אתם לא יכולים למנוע מאנשים להניח תפילין. באמת נשארתי, לא, אני לא רוצה שיקפצו על הילד שלי כשהוא יוצא מבית הספר ואכריחו אותו להניח תפילין.

קודם כל, אף אחד לא מכריח. כל הפואנטה היא שאתה בעצם לא רוצה שיהיה לילד שלך האופציה. וזה במדינה יהודית. זה לא חורבות. אתה פשוט מנסה למנוע את ההפרה של מניעת חירות שלך. ואת זה אנחנו לא נאפשר. אבל תבין כמה רעש על חוק שכל מה שהוא עושה זה אומר, אם אתה משתמש בשררה לרעה, משהו שצריך להיות הכי בסיסי בעולם. מנהל בית ספר שמשתמש בכוח שלו כדי, לדוגמה, להטריד מינית את התלמידות שלו. גם את זה אי אפשר לפטר בישראל. אני רק רוצה לציין, אוקיי? אנחנו לא יכולים לפטר אנשים מהערכת החינוך על שום דבר, אוקיי?

אז אני אומרת, אני אתחיל משהו. ובחלט רוצה שהדבר הבא יהיה שמנהל בית ספר שיש... אבל אני אתחיל ממשהו הכי בסיסי בעולם. המדינה הוקמה יהודית. אתה לא יכול להשתמש בכוח שנובע מהמדינה כדי להפריע לאנשים להיות יהודים. ואם... שאל חוק הסמכות הרבניתי הוא לא שלי, הוא של מישהו אחר אצלנו במכון. זה חוק שנכתב מראש כחוק ולא כמערכת מחקר, אבל נכנסה המון עבודה לניסוח, כי היה להם מאוד מאוד חשוב שלא יהיה אפשר לנצל את החוק לרעה כדי לעשות כל סוג אחר של כפייה, דתית, חילונית, whatever. כל הרעיון היה הגבלה של ה...

עכשיו, תמצא לי בנוסח משהו שלא כתוב בו. תמצא... הממשלה נורא נבהלה מזה שאמרנו שאנחנו נבחן שופטים במשפט עברי. סליחה, לפני 45 שנה הכנסת אמרה להם לדון לפני המשפט עברי, עד היום הם לא הגיעו לזה. ושאלו אותי בריאיון הזה, למה לא דיני חוזים? ואני טעיתי בתשובה שלי. אני אמרתי שאין עם זה בעיה. זה לא נכון, יש עם זה בעיה. אני בעד שאנחנו נבחן שופטים על הכל, ושופט שלא עובר את הבחינה, שלא יהיה שופט יותר. אני בעד שהשופטים התחילו לקחת את החוקים הרבה יותר ברצינות, באמת. אבל אני אתחיל מזה. עכשיו, ושוב, כל הרעיון הוא, אני מגבילה את האנשים עם הכוח, כי אני רוצה שהmindset של האזרח יהיה שהכוח הוא שלו.

ואנחנו כל כך לא שם, באמת, שאנשים שקוראים גם החוק של הרבנות, הרעש שעשו עליו, אין איזה, וגם חוק הזהות היהודית, אנשים לא... גם הם קראו אותו וביקשתי מאנשים שהתנגדו לו שיקראו מהכתוב. זה כאילו זה לא... זה לא מסדר עם זה. זה לא מסתדר להם עם הזה. לא, וזה... הבנתי. החוק כתוב ככה שגם מי שממש ממש רוצה לא יכול להשתמש בו לרעה, כי אני יודעת שיהיו אנשים שממש ממש ירצו. ולקח, אני חושבת, יותר מחודשיים מאוד מאוד אינטנסיביים, לא חודשיים פעם בחודשיים אינטנסיביים של תרחישים ושל זה, לנסח אותו כמו שהוא.

וכל מילה שם בסלע, באמת, כי הוא בנוי לשחרר מערכת. וואו, באמת גם לקראת פסח אני חושב שזה המסר שעיתון סיים מעבדות לחירות. כן. זה כזה כל השיחה. אם אנשים רוצים לראות עוד ממה שאת עושה, ממה שאת כותבת, לאן הם יכולים ללכת? בעיקרון יש לי ערוץ יוטיוב שאליו אני משתדלת, גם אם אני לא מעלה, אני משתדלת לחבר אליו דברים אחרים, מקומות אחרים שאני זה. זה המון עבודה, ונגיד דברים שכבר ממילא נמצאים ביוטיוב יותר קל לי, אבל... והרשת שאני הכי שונאת והכי פעילה בה, זה X. כי מראש, אז שם אני מאוד פעילה ולכן יש כמות מאוד מרשימה של אנשים שמנסים כל הזמן ללעוג לי ולהפיל אותי ולהגיד כמה אני נוראית והיום מה כמו הבחור שדיברנו עליו קודם.

אבל הסיבה שאני שם זה כי אני באמת תמיד חושבת שהשיחה היא חשובה גם כשהיא לא נעימה. אז בכל הזדמנות שאני מצליחה ויש ימים שאני פשוט לא מסוגלת ואני שמה את זה בצד, אבל כשאני... אבל אני גם מאוד משתדלת לענות. זה אחד מהאפיונים שלי ב-X, בטוויטר, שאני עונה לאנשים שכותבים לי, כי אני מראש נכנסתי לזה, אני שם מ-2009, אבל השתמשתי בזה בעיקר כדי ליצור מידע. עכשיו אני שם כמעט שלוש שנים האחרונות, כי אני חושבת שהשיחה היא חשובה ואני חושבת שהאינטראקציה היא חשובה. וכל עוד אנחנו מדברים אחד עם השני, זה ממש עוד לא התרחקנו עד כדי כך שאי אפשר לתקן.

אז אני מאוד מאוד משקיעה בזה ואני כן משתדלת לענות שם, אבל זה החיים שלי עמוסים ויש... זה בא והולך וגלים ולפעמים כאילו אני גם משתמשת באינדקס כמה אני מעצבנת לכמות האנשים שבאים סתם להגיד שטויות, להמציא המצאות, זה שני המקומות שהכי קל לראות מה שאני עושה זה שמה, אבל זהו, אני כותבת בעוד מקומות וזה. והייתי רוצה, פתחתי בזמנו איזשהו בלוג שאליו ריכזתי גם דברים שאני כותבת וזה, אבל זה כאילו לעבוד בשביל המטריקס. זה המון עבודה. לא יודעת, לא, פשוט אין לי זמן. אני כל כך... שעות השינה. גם על שעות השינה שלי כבר יש כל מיני הזמנות של דברים שאני צריכה לעשות.

אני משתדלת לעדכן, אבל הפעם האחרונה שעדכנתי את הבלוג הייתה לפני שנה וחצי שנה. והיו עוד דברים שכתבתי מאז. פשוט לא מגיעה לזה כל כך, אבל כן. ממליץ לכולם ללכת לטוויטר באמת. כמו שאמרת, זה מקדם שיח וזה הדבר החשוב. כן, זה לא כיף. אני הראשונה שתדע שכאילו השיח בטוויטר הוא פשוט רעיל, זה לא מצטבל. יש לי תקווה שכל ה... זה איזה שהוא תהליך של טיפול קבוצתי שבסוף אנחנו... זהו, בשביל זה אני משקיע בו. כן. נוגה הרבה לילה איתנו. תודה רבה. תודה רבה, אנטוני. ברכותיי, הגעתם לסוף הפרק. כנראה שהמוח שלכם לא כזה נסרף מהטיקטוק ומהאינסטגרם.

זה ממש לא מובן בתקופה הזאתי. אז אם אהבתם את הפרק הזה, האלגוריתם של היוטיוב, שכל כך מכיר אתכם, בחר לכם את הסרטון הזה. תלחצו עליו. קדימה.