החוקר המוביל של התרבות האמריקאית חושף: האם אנחנו מאבדים את אמריקה? | פרופ׳ גד יאיר

פרופסור גדי אייר, ברוך הבא. בוקר טוב. בוקרו. אני רוצה שנתחיל עם השאלה מה הישראלים לא מבינים בנוגע לקשר שלנו עם ארצות הברית. אוו, זה שאלה נהדרת ואני רוצה להתחיל אותה בביקור אקראי לחלוטין באיזו עיירה קטנה לחופי האוקיינוס, שמה פלימות. לשם הגיעו המאגרים הראשונים מאנגליה ב-1620. ואתה מגיע לשם ויש כמובן את הסיפור על האונייה המפורסמת שהביאה אותם, ואז החלטתי שאני עולה רגלית על גבעת העיירה הזאת ואני מוצא את בית הקברות ושם בבית הקברות אני מוצא את קברו של ויליאם ברדפורד ואני רוצה לשתף אם אפשר עם התמונה המפתיעה הזאת שמפיל אותי מהכסא.

תסתכלו על הקבר של ויליאם ברדפורד, אולי זה יראה לכם הפוך אבל בראש הקבר, בראש המצבה כתוב בעברית, בשפה העברית ואני מה? מה פתאום ויליאם ברדפורד הראשון שמגיע לחופים על קברו כתוב בשפה העברית אז נכנסתי לסיפור שלו ובספרו הוא היה ראש הניקל זה ראש המועצה במשך קרוב ל-50 שנה הוא כותב ככה ואני אקריא את הפתיחה שלו והוא כותב אף שהתבגרתי היה בי רצון אז לראות במו עיניי משהו מן השפה העתיקה ביותר ומלשון הקודש, דהיינו השפה העברית שבה היו התורה ודבריו של אלוהים כתובים שבה דיברו אלוהים ומלאכיו האבות הקדושים של פעם ובה נתנו שמות לדברים ולכל מה שנוצר כלומר הוא רוצה לספר או ליצור מגע ישיר עם השפה העברית כדי להגיע אל האלוהים היינו היהודים החזיקו במפתח לקשר הישיר אל האלוהים ולמעשה מאז וויליאם ברדפורד ב-1620 או 1659 כשהוא מת ארצות הברית וישראל קשורים בסיפור שכל כולו הוא סיפור יציאת מצרים של שני העמים הללו אנחנו בכל המועד פסח, אצלם זה איסטר אבל הסיפור הזה של יציאת בני ישראל ממצרים זה הסיפור שהאמריקאים מספרים לעצמם כאשר הם יוצאים ב-1620 למסע מאנגליה אל חופי בוסטון לימים ואומרים אנחנו בני ישראל החדשים שיוצאים כמו העבריים, כמו היהודים דאז ואנחנו נהיה ירושלים החדשה, אנחנו נהיה העיר המובטחת, האור הגדול שיוקרן על העולם כאור מוסרי ויש פה איתי עוד ספר שרבים בישראל ייחסו לראותו ספרו של ברק אובמה ארץ מובטחת The promised land נו מה היא ה-promised land ברור שזאת ארץ ישראל, כן?

וברק אובמה כשהוא מסיים את תפקידו הוא אומר מה היא הארץ המובטחת שלי כלומר הוא משתמש בדימויים התנ"כיים כדי לספר אמריקה היא הרי הארץ המובטחת והסיפור שלנו הוא סיפור יציאת מצרים ולכן אני חושב שמה שחסר לישראלים רבים ההבנה הזאת שאתה יודע בדקות שאנחנו מדברים מטוסים אמריקנים עם מטוסים ישראלים מסתובבים ביחד מעל שמי איראן ומחוללים ניסים אבל הם ביחד זאת אומרת כשאתה נוסע, אתמול נסעתי במורד הכביש מירושלים ואתה רואה את דגלי ישראל ודגלי ארצות הברית מתנופפים בכביש אחד ואתה אומר יש פה איזה סיפור שאנחנו לא מבינים אותו עד הסוף של קשר מיוחד כאילו זה התחיל אולי ב-1948 או אולי בכלל ב-1969 ואולי ב-1973 ולא, זה ב-1620 כשהאמריקאים מייצרים את זהותם התרבותית והפוליטית הם מייצרים אותה על התשתית התנ"כית ועל התשתית העברית ולכן אם אתה תטייל בארצות הברית אתה תמצא את פסלו של משה אבי האומה בבית המשפט העליון בארצות הברית כי הוא החוק הוא המייסד של מדינת החוק המודרנית משה לא מישהו משל האם ואתה תמצא גם בגיאוגרפיה של ארצות הברית המון מקומות שהשמות שלהם הם שמות מקראיים כן, בית לחם וכברון וירושלים וציון הם בנו את הסיפור האמריקני על הסיפור העברי והסיפור הציוני וזה עוד הדבר המפתיע מכל אתה יודע, הרצל זה 1897 או נגיד אולי כמה שנים בודדות קודם הציונות האמריקנית מקדימה אותנו בעשרות שנים הם חשבו שהיהודים צריכים לחזור לארץ ישראל הרבה לפני שהרצל הציע שזה הפתרון הנכון לעם היהודי לצאת מאירופה האמריקנים לפנינו מחליטים שהפתרון הסופי לשאלת היהודים היא לבנות מדינה נפרדת בארץ ישראל האמריקנים לפנינו מחליטים שהפתרון הסופי לשאלת הנוצרים הספרטיסטים הפרוטסטנטים אנשי המחאה, כן, הפרוטסטנטים, אנשי המחאה, זה לבנות מדינה לעצמם והם יוצאים מגלות לארץ חדשה שהיא ארצות הברית של אמריקה, והחלום שלהם הוא בעצם לייסד ממש, ג'ון וינתרופ שמגיע בספינה נוספת כמה שנים אחרי אותו ברדפורד, ירד את התקווה שלו, מגיע לבוסטון ומקים את בוסטון.

הוא אומר, אנחנו נקים פה עיר בועקת על גבעה לעולם כולו. מה זה עיר בועקת על גבעה? לא במובן הכלכלי שאנחנו נהיה הכי עשירים בעולם, אלא הכי מוסריים בעולם. אנחנו עם בני ישראל טעו בדרכם, היהודים טעו בדרכם, אנחנו נהיה יהודים חדשים, היהודים המצטיינים יותר, ואנחנו נעשה את זה על ידי הקשבה אמיתית לנביאי ישראל, הוא אומר, לא למה שנאמר במדינות אירופה, לנביאי ישראל. אז הם מקימים את העיר הבועקת על גבעה, זוהי בוסטון, וכמובן זוהי ארצות הברית כולה, כפי שאנחנו, או היהודים, הקימו את קים מציון תצא תורה.

שהמוסריות היהודית, העברית, הציונית, תשפיע על העולם כולו. המסר האמריקאי הוא אותו מסר, האור מהעיר האמריקנית יצא אל העולם כולו, אור הדמוקרטיה, אור זכויות האדם, אור החירות. שוב, אם הייתי מדפדף בספר להראות לך תמונות, הספר מלא תמונות אגב למי שאוהב ספרים עם תמונות, הספר מלא תמונות, אז על פעמון החירות האמריקני, כמובן, חקוק, אומנם באנגלית, אבל מספר ויקרא פסוק שמדבר על החשיבות של החירות, ומי הביא את הקונספט של החירות? משה. אז האמריקנים והסיפור שלנו בא להיפרד. חברים, רגע לפני שנמשיך עם הפרק הזה, אני רוצה לעצור רגע ולבקש מכם להירשם לערוץ, להשאיר לייק, להפעיל את הפעמון, בזכות זה נמשיך להביא לכם את האורחים הכי מעניינים שיש, ולהפיק לכם תוכן כל שבוע.

אז תרשמו לערוץ, שמו לייק, ובואו נמשיך עם הפרק. זה באמת נשמע מאוד דומה, מצלצל לנו מאוד דומה, הסיפור שהם מספרים להם. אבל אנחנו מדברים כאן על לפני כמעט יותר מ-400 שנה בערך. עד כמה אמריקה המודרנית, נקרא לזה, עדיין מחוברת לשורשים שעליה היא קמה? מאוד מאוד מאוד, אם אני אומר לך שפיט הקסד יוצא למלחמת דת בעצם, ולממש את ההבטחה האמריקנית הזאת, במאה ה-19 מתפתחת תפיסה, אותה תפיסה של אור לגויים, של סיטי על ההיל, תפיסה שאומרת שאמריקה היא בשליחות האל, והיא תתפשט אמריקה, היא תיקח יותר ויותר טריטוריה.

חלקים מארצות הברית היו שייכים לצרפת, חלקים אחרים היו שייכים לספרד, ולאט לאט ארצות הברית מתפשטת, לוקחת יותר ויותר שטחים, כי זה מה שנקרא המניפסט דסטיני שלה, הייעוד הגלוי שלה, הבשורה שהם קיבלו מן האלוהים, יש להם מין גורל כזה להביא את הבשורה האלוהית לעולם כולו, הבשורה האלוהית היא הדמוקרטיה, זכויות האדם, החירות, ולכן כבר במאה ה-19, כשאמריקה עוד אין חשמל, היא עושה מלחמות גדולות ומתחילה להתפשט מעבר לאוקיינוסים, מגיעה לפיליפינים, מגיעה לסין, מגיעה ליפן, וזה הכל מתוך התפיסה התיאולוגית של מניפסט דסטיני.

זה נגזר עלינו משמיים להיות המובילים של העולם. אז אנחנו, אתה יודע, אחרי מלחמת העולם השנייה מדברים על אמריקה נהייתה השוטר של העולם, היא גורמת לסדר העולמי להיות מעוצב כפי שמעוצב, אבל התפיסה האמריקנית של המחויבות הזאת לעולם כולו היא בעצם 100 שנה קודם. ולכן אין להסתפק בהבנת ההווה האמריקני בחקר ההווה האמריקני. אתה חייב לחזור אחורה לשורשים. רבים יגידו לך, טוב, בוא נספיק באלה 776, בהכרזת העצמאות, אנחנו ברביעי ליולי נחגוג עם האמריקאים את יום העצמאות ה-250 שלהם. טראמפ הציע את שנת ה-250 כשנה נורא נורא חשובה, יהיו הרבה חגיגות באמריקה.

אבל כשהאמריקאים עושים את גט הקריטות שלהם מאנגליה ב-1776 ומכריזים על עצמאותם, הם לא עושים יש מאין. אבותיהם שהגיעו 150 שנה קודם בעצם כבר קבעו את המסילות שעליה ארצות הברית תנועה בהמשך. אני חוזר, אם אנחנו רוצים להבין את ההווה, עלינו לחזור אל העבר. אם אנחנו רוצים להבין את ההווה הישראלי, ההווה הציוני, אנחנו צריכים לחזור 1897 הרצל. ואולי 20 שנה קודם פינסקר. וככל שנדרש, אנחנו נלך אחורה ואחורה ואחורה אל הסיפור של השבוע הזה, הסיפור של יציאת מצרים, של פסח. וגם האמריקאים איכשהו נדחקים לאותו פרק בתנ״ך.

הם מבקשים להצטרף אלינו ולשפר אותנו אפילו בתפיסה שלהם לשפר אותנו. אבל מכאן אתה רואה שכדי להבין את ההווה חייבים להבין את העבר. ואני אוסיף עוד משהו. בסיפור העברי, הציוני, היהודי, נקודת הפתיחה, על רגל אחת אומרים שואה, אבל נקודת הפתיחה היא השבוע הזה, יציאת מצרים. היא טראומה. היא טראומה של עבדות. נקודת המוצא של ארה״ב היא טראומה. נקודת המוצא של גרמניה המודרנית היא טראומה של הכיבוש של יוליוס קיסר מלפני 2000 שנה. הסיפור של עמים תמיד מתחיל או, הוא מתחיל, בוא נשלים את המשפט, הוא תמיד מתחיל מכאב, או שעמים בוחרים לספר לעצמם את סיפור הזהות הפוליטית שלהם, הסיפור הזהות הלאומית שלהם דרך נקודת כאב שעליה הם מבטיחים לעולם לא עוד.

אז אנחנו הבטחנו לעולם לא עוד עבדות כמו שהיינו עבדים במצרים, ובסיפור שלנו הציוני לעולם לא עוד שואה וגלות. ואותו דבר בסיפור האמריקני, לעולם לא עוד כפיפות דתית לכוחות עליונים. ואם היינו ערניים בשבוע שעבר, הייתה תנועת מחאה עצומה בארצות הברית כנגד הנשיא טראמפ שנקראת No Kings Day. אין מלך בארצות הברית. על מה הם מתווכחים? על זה שארצות הברית היא דמוקרטיה ולעולם לא תהיה כפיפות לסמכות מלוכנית. על זה קמה ארצות הברית. ודונלד טראמפ קצת מזכיר להם והוא משחק על זה באירוניה, שהוא המלך והוא יכול להחליט מה שהוא רוצה ואז יוצאים במחאה.

אנחנו אמריקה, אתה לא תעשה לנו פה מלך. וצריך להבין כמה זה עמוק. זה עמוק מתוך הכאב של 150 שנות שלטון בריטי בארצות הברית. עד הכרזת העצמאות, עד 1776 הם היו נתונים תחת שלטון המלך באנגליה. שינוי מסים באנגליה לא יכלו להביא את האינטרסים שלהם את הצרכים שלהם שישמעו בלונדון כי הם היו באמריקה והמלך לא הקשיב להם. אז כשהם יוצאים להכרזת העצמאות שלהם, הם מספרים לעצמם סיפור יציאת מצרים כזה. מעניין. שנייה לפני שניכנס לטראמפ שהזכרת אותו כאן, האם אנחנו לא באיזה, נקרא לזה, תהליך התרחקות מהדת של אמריקה, של הציבור האמריקאי לפחות?

יש לזה שתי פנים. מצד אחד אתה יכול להסתכל על אינדיקטורים מאוד מאוד פשוטים. כמה באים לכנסייה בימי ראשון. ובמובן הזה אמריקה כמו הרבה מדינות אחרות, נראה פחות ופחות דתית. מצד שני, יש לך תופעות של קיצוניות דתית שקשה להבין אותן, וגם תופעות של להביא את הדת בדרך שאתה אומר, וואו, רק אמריקאים יכולים לעשות את הדבר הזה. ואני מאוד ממליץ לצופים שלך ושלי תלכו לחפש שתי יפיפיות שעושות פודקאסט בשם Girls Go Bible. וזה שתי דוגמניות שמספרות הרבה סיפורים באמריקה, קיבלו איזה השראה אלוהית, ירדו על הברכיים ואמרו, אוקיי, אני עכשיו אהיה דתייה ושומרת מצוות ומפסיקה להתעולל, והן פותחות פודקאסט.

ובתוך שנה-שנתיים יש להן מיליוני עוקבים ועוקבות בעיקר, מחוללות תנועה דתית של חזרה אל השורשים הדתיים. ואתה אומר, מה? איך זה יכול להיות? זה לא נראה כמו הרבי מגור, או לא, זה שתי חברות שעושות... אז הדת באמריקה היא שילוב בין פאן, מוזיקה, חוויה מאוד-מאוד אקזיסטנציאלית, מאוד-מאוד אישית, מפגש מאוד-מאוד אישי עם האלוהים או עם ישוע. אני בספר אומר, זה ממש לפעמים נראה, וסליחה על מטוס הקרב שעובר מעל באיתי עכשיו בדרך למי יודע לאן, זה נראה כאילו הן עושות אהבה עם ישוע. זה היחס בין המאמינים לבין ישוע הוא יחס כמעט אירוטי בארצות הברית.

אז בעוד שאתה חושב על ארצות הברית, מדינה נורא מודרנית ומפותחת וטכנולוגית והכי הכי הכי, זו מדינה שאלוהים נמצא בה. שוב אני חוזר לאמירות של פיט הגסיט, שר הבילחמה האמריקני, שכל מסיבת עיתונאים שלו בפנטגון נגמרת עם ישוע. ואתה יודע, גם בישראל נגיד שרים או ראשי ממשלות שלא יכולים להשתמש בציטוטים מן... אבל הם לא יחושו שהם כרגע במשימה אלוהית ועכשיו אלוהים הוא שנלחם במקום טייסי חיל האוויר באיראנים או בלבנונים. בארצות הברית הרבה פעמים התחושה היא שהם לגמרי בתוך הסיפור. אני מקדיש פרק מתוך 17 הפרקים בספר זוהי אמריקה, אני מקדיש פרק לחוויה הדתית בארצות הברית ואני פותח דווקא בסיפורים של הקצנה ותירוף דתי שמאוד מאוד ייחודיים לאמריקה.

ואני יכול לספר פה שני סיפורים. אחד הוא מעמית שלי, פרופסור גדעון רענן, שכשהיה בשבתון נסע במכוניתו והגיע לשלט דרכים שעליו היה כתוב אלוהים סיטי, עיר אלוהים. והוא שהיה חוקר דת בישראל, אמר אלוהים סיטי זה אנחנו, זה אנחנו אלוהים, זה שייך לנו. הוא ירד מהאוטו לשאול את מנהל תחנת הדלק מה הסיפור של האלוהים סיטי הזה. ואז המנהל אומר לו, חס וחלילה שלא תעז לנסוע לשם, זו עיר של מטורפים דתיים, הם יעמדו בשער ויכניסו לך ישר כדור בראש, אל תיסע לשם. אז הפרופסור שהוא גם צנחן ישראלי, לא היסס, נכנס לאוטו שלו ונסע הישר לאלוהים סיטי.

והוא דופק להם בדלת ושיקשוק הרובה מבפנים, הלו מי אתה? והוא אומר להם, אני ג'רוזלם האמיתית, באתי אני מירושלים, אני הסיפור האמיתי אלוהים סיטי. והם מכניסים אותו ליום, נקרא לזה יום חוויה. אבל החבורה הזאת, אחד מהאנשים שלה היה טים אותי מקווי האיש שפוצץ את בניין הממשל ב-1995, אם אני זוכר נכון, עם מאות הרוגים בהם ילדים רבים שהיו בגן ילדים במקום. קיצונים דתיים שרואים את האויב בעין האויב הגדול ברק אובמה, אבל לא, האויב הוא גם דונלד טראמפ, האויב הוא הנשיא, האויב הוא הממשל הפדרלי. ואם מישהו יבוא לדפוק לי בדלת, אני אדפוק לו את הכדור בראש.

כי אני בן חירות. זה מה שהבטחנו במשנה האמריקנית. ואתה מקבל תופעות כאלה של קטות קיצוניות, כמו האנשים שחיים באלוהים סיטי, שיום השבת שלהם הוא בכלל עשוי להיות יום שלישי, והם נוסעים בלי מספרים על המכוניות, והם לא מכירים בזכות קיום של ארצות הברית. ויש תופעות כאלו. יש גם תופעות שקשה לעכל אותן. יש קהילות מבודדות יחסית. אחד הסיפורים הכי מפורסמים זה על קהילה שבה לגברים יש זכות לשאת כך וכך נשים, פוליגמיה, אבל בכמויות. ראש הקהילה היה נשוי ל-50 נשים, בהן ילדות נוט 12-13 שאיתן הוא היה מקיים יחסי מין דרך קבע.

והקהילה הזאת עוברת מדור לדור, סגורה, מבודדת. כל מי שחי בקהילה הזאת יודע שכל האמריקנים האחרים הם אנשים חטאים שדינם ללכת לגיהינום, והם הטהורים והקדושים ונעשים שם קשיים נוראים בקהילה הזאת. וקשה להאמין, אבל ה-FBI לקח לו כמה שנים לתפוס את ראש הקהילה. הוא יושב בכלא מאסר עולם ועדיין רוב הנשים נשארו נשותיו. הן עדיין מאמינות שהוא השליח של אלוהים וכל הפשעים לא הזיזו, לא גרמו לאמונה להיחלש. אז היו מקרים כאלה גם בישראל, אבל בארצות הברית כמו בהרבה דברים אחרים זה בגדול. אז יש לך תופעות של סטייה דתית שאתה אומר, לא יכול להיות.

וזה יכול להיות, כי האמונה שם היא אמונה מאוד מאוד עמוקה. מאיפה הטירוף הדתי הזה מגיע? כאילו, גם פה יש מאמינים ומאמינים אדוקים, אבל אתה לא רואה תופעות כאלה פה בישראל. אז יש תופעות כאלה. יש איזה כת שברחה מישראל וישבה בגואטמלה ויש תופעות של קיצוניות דתית. היה סיפור, שכחתי את שמו, שהסתגר עם כמה וכמה נשותיו ביהוד והיה ממש מבצע משטרתי כולל בירי ללכוד אותו. אז יש תופעות כאלה, אבל שוב, באמריקה זה קורה הרבה בקהילות מבודדות והאמונה במידה רבה נחה על החובה של היחיד לקרוא את כתבי הקודש בעצמו ולהבין בעצמו ולא לקבל פקודות מאף אחד אחר.

אין כנסייה, אתה צריך לקרוא את הכתובים. זה הפרוטסטנטיזם, זה המסר, כן? אתה תקרא, אתה נאור, אתה חכם, אתה תבין. ולכן אנשים מספרים לעצמם דרך כתבי הקודש כל מיני סיפורים שמתערבבים אפילו בתיאוריות קונספירציה, כן? נדמה לי שאת הפרק על החוויה הדתית הזאת אני פותח בסיפורה של אם שרוצחת את ילדיה ואת בעלה ובין זוגה רוצח את זוגתו כי הם שניהם שליחים שמטרתם להילחם בכל הזומביז. ואתה אומר, מה? זומביז? כאילו, אתה רציני עכשיו? אתה רצחת את הילדים שלך כי הם זומביז? אז כן, היא רצחה את ילדיה כי הם הפריעו לה ובעלה היה זומבי, וזה סיפורים שחוזרים ונשנים.

זה חלק מהתרבות, זה לא סטייה מהתרבות, זה חלק מהסיפורים שהתרבות האמריקנית מסוגלת לספר, לפתח ואנשים מפנימים אותם ומגלמים אותם בהתנהגות שלהם. אז לפעמים הם לוקחים מתיאוריות קונספירציה מרכיבים ומהאגדות מרכיבים ובונים לעצמם איזשהו סיפור דתי מאוד מאוד ייחודי עם אמונה שמגיעה עד כדי הקד של קורש של התאבדות המונית שבכוחות ה-FBI שבאו לשחרר את הקהילה הייתה שם התאבדות המונית. אז זה מגיע לטירוף. באמת קשה לאדם חילוני קשה לדמיין את זה ומה שמבלבל, אתה יודע, כשאנחנו חושבים על אדם דתי אז א' הוא מובדל כי יש לו כיפה וציציות ואולי לבוש שחור.

והאמריקאים נראים כמונו החילונים, הם לא, אין להם סממנים דתיים ופתאום יוצא מתוכם איזה דיבור ששם את חסידי גור בכיס. כאילו אתה אומר, מה, מאיפה זה יצא עכשיו? הם מאוד מאוד דתיים. נגעת פה בעניין הזה של הם יכולים לקחת... התאמנות הדתית ולשלב את זה עם קונספירציה, למה החברה האמריקאית כל כך רגישה לקונספירציה? בוא נודפין מהקונספירציה הכי חשובה. מלחמה באיראן בעצם נועדה להרוס את כיפת הסלע בירושלים כדי שהיהודים יוכלו לבנות את בית המקדש השלישי ובנימין נתניהו, זו המטרה שלו לבנות את בית המקדש השלישי.

זהו, הוא שולט במוחו לחלוטין. שולט במוחו ובאינטרסים של ארצות הברית. ארצות הברית בעצם נסתם איזה ענק חסר מוח שנשלט מירושלים ועכשיו כל ארצות הברית נלחמת במלחמה באיראן והעולם כולו עכשיו יחנק בגלל המצרי אורמוז הסגורים ומחירי הנפט יעלו לכולנו ויהיה משבר כלכלי וארצות הברית תאבד את העליונות. זה הקרקסון, הכל ציטוטים. ארצות הברית זהו מעמדה העליון בעולם יימחק בגלל בנימין נתניהו, בגלל מדינה... אז אלה משפטים והסברים שעכשיו בתקשורת האמריקנית מיליוני צופים מאמינים בהסברים האלה בעיניים עצומות הולכים אחרה פרשנים בעיניי המטורפים הללו, אבל זה הסיפור שהם מספרים לעצמם.

אז יש שם רגישות לתיאוריות קונספירציה, רגישות תרבותית לתיאוריות קונספירציה, כי כשהאמריקאים יוצאים ב-1776 מעבדות לחירות, משתחררים מהשלטון הבריטי, ההסדר שלהם כל הזמן שהמלך מאנגליה מנסה להפיל אותם, מנסה לעבד עליהם, מנסה לשלוט בהם. הוא משיל כל מיני שיטות ותכמניות וזה כדי לשלוט בהם. ובהכרזת העצמאות הם אומרים לעצמם, never again, לעולם לא עוד, יעשו לנו קונספירציה. אבל זה הסיפור המכונן, אז הם כל הזמן מחפשים הסבר לא רציונלי, למה דברים מתרחשים כפי שהם מתרחשים. ואף פעם לא יקנו אותך, יקנו את הסיפור שלך, מה שנקרא face value, כפי שאתה מספר אותו, הם יחפשו איזה מניע מסתתר מתחת.

אם נגיד מציעים לך הקמול, אז הם יגידו רגע, מה האינטרס של חברת התרופות עכשיו? מי עכשיו עשה את העון, תמיד יהיה חיפוש. עכשיו, מצד אחד אפשר לחשוב על זה טירוף דעת, כאילו מה הם שובעים כל הזמן את תיאוריות קונספירציה, אבל חוקרי הקונספירציה בארה"ב אומרים שזאת בעצם התשתית הדמוקרטית האמריקנית, אתה חייב להיות סופכן כלפי המשטר, אתה חייב לערער בסמכות ולחשוב תמיד שלא מראים לך את האמת. אם אתה רוצה להיות בן חירות, אתה חייב להיות ביקורתי, אתה חייב לחפש מניעים אפלים. אז בעצם החינוך הדמוקרטי האמריקני מחנך לקונספירציה.

והנתונים על מספר המאמינים בארה"ב בתיאוריות קונספירציה שונות ומשונות, מרצח את JFK והאם יש חוצנים בחלל, האם כדור הארץ הוא בכלל שטוח, האם הייתה נחיתה על הירח של נאס"א ב-1968, האם באמת בנימין נתניהו שולט במוחו של דונלד טראמפ, ואגב זה לא אמירה רק שמתחילה השבוע, זו אמירה שמתחילה ב-2015 כשהוא מכריז שהוא רץ לבחירות, כבר אז אמרו, המוח של טראמפ הוא המוח של נתניהו. אז זה חלק מהדמוקרטיה, זה חלק מהתרבות, זה לא סטייה, זה לא טעות, זה לא איזה בעיה נפשית אמריקנית, זוהי הדמוקרטיה האמריקנית, שהיא מייצרת אזרח מאוד הבני, מאוד חשדן, מאוד פעיל בחיפוש אחר הכוחות ששולטים בחיים שלו.

רגע, מה זה? השעון שלי החליט לעשות מעשים בעצמו. זה בעצם, שוב, העניין של תיאוריות קונספירציה זה לא טעות וזה לא סטייה, זה חלק מן התרבות וזה מגיע גם למניפולציות פוליטיות, שימוש פוליטי בתיאוריות קונספירציה כדי לגייס את ההמונים לעורר חשד. אתה יודע, כשהציבור של טראמפ עלה על הקונגרס ב-61 לינואר 2021, מה שהניע אותם הייתה קונספירציה בשם Q, QAnon. וזה היה איזה פוסט אנונימי שמישהו פירסם ואמר שבבחירות היו זיופים ועלו על הדבר הזה ואותו אדם שפירסם את ה-Q הזה בעצם יצר תנועה חברתית שלמה של אנשים שהאמינו, א', שטראמפ הוא שליח האלוהים, וב', שכוחות אפלים מהמפלגה הדמוקרטית בעיקר ינסו למנוע את בחירתו ולכן הציבור חייב להגיע אל בניין הקונגרס ולהכתיב את תוצאות הבחירות בכוח.

וזה מה שקרה. אז זה לא היה מקרה, זה לא היה איזה... זאת הייתה תיאוריה של קונספירציה שהפכה למנוע פוליטי במקרה הזה עם פוטנציאל לשנות את ההיסטוריה האמריקנית. כן, מרד אזרחי שלאולם לא היה קיים קודם, אבל חייב להבין שגם התופעה הזאת היא חלק מהתרבות האמריקנית. אז זה בעצם יכול להסביר את הנקרא לזה עלייה של אנשים כמו טאקר קרלסון וניקפוונטז, כל האנשים האלה שמפיצים תיאוריות קונספירציה בנוגע לחברה האמריקאית, זה ההסבר? אין ספק. תשמע, אז אנשים שפרנסתם על קונספירציות, אם אתה עושה חשבון, טאקר קרלסון יש לו רשת עצמאית.

כל שיחה שהוא מעלה, עשיתי הערכה, גם אפשר לראות את הנתונים האלה על ידי אתרים שבודקים אותם, כל שיחה שלו כל יום שהוא עושה שיחה זה 15,000 דולר. יש לו מיליוני עוקבים, לי יש 10,000, אני לא יודע כמה לך יש, בקרוב יהיו 10,000. אנחנו עושים פרוטות. הוא עושה למעלה מ-100,000 דולר בחודש רק בלי הפרסומות שהוא עושה, והוא עושה הרבה פרסומות בשיחות שלו ביוטיוב. אז האיש מתפרנס מזה. הוא צריך לייצר הקצנה כי הקצנה מוכרת. ולכן הוא מקדם תיאוריות קונספירציה. אנשים שהכירו אותו עוד בשירותו בפוקס ניוז אמרו, הבן אדם לא היה עד כדי כך קיצוני.

לפני שבועיים כשהוא בעצם מחולל סוג של כמעט מיוטיני, כמעט מרד כנגד דונלד טראמפ וההליכה אל המלחמה, טראמפ מחזיר לו מלחמה ואומר, טאקר קרלסון איבד את הדרך, איבד את שכלו. כשהוא הגיע לפה פחות מחודש לפני המלחמה לריאיין את מייק האקבי, שגריר ארצות הברית בישראל, הוא ביקש שהשגריר יבקש מחיל האוויר הישראלי שלא להפיל את המטוס שלו כשהוא מגיע לנתבג. ואז השגריר אומר לו, למה אני צריך לבקש מחיל האוויר? לא מפילים פה מטוסים. הוא אומר, לא, לא, הם לא אוהבים אותי, הישראלים לא אוהבים אותי, בנימין נתניהו לא אוהב אותי, הם יפילו לי את המטוס.

ואחר כך הוא נכנס לארץ ומספר איזה סיפור על איך המבטחים התעללו בו ובצוות שלו. ומייק האקבי, השגריר האמריקאי, אומר, לא היו דברים מעולם, הוא ממציא את הדברים האלה, הבן אדם פשוט שקרן. אבל השקרים האלה, זה ברור, כשהוא סוגר את השיחה ואחר כך מציג אותה לקהל שלו בלי שמייק האקבי יושב שם לתקן את השטויות שלו, אז הציבור שלא קונה את הסיפור הזה שהישראלים עודפים אותו ולא נותנים לו להיכנס לישראל, שאולי יפילו את המטוס שלו, כי הוא אומר את האמת. והאמת היא שדונלד טראמפ הוא שליח של בנימין נתניהו והמטרה של המלחמה הזאת זה לבנות את בית המקדש השלישי, חד וחלק.

שוב, עושים את התנועה הזאת, קשה להאמין. הבן אדם נראה כמוני, כמוך, אבל הוא אדם דתי. שלשום היה מפגש לכבוד חג הפסח או הפסחה. בבית הלבן והגיעו כמרים, אני לא יודע אם ראית את השיחה הזאת שהתקיימה, הגיעו כמרים לברך את הנשיא ולתת לו ברכה על הכתף במיסה שלו, במלחמה שלו. וטאקר קרלסון אומר על הכמרים שהגיעו, הם כבר לא הנצרות האמיתית, הנצרות האמיתית באמריקה מתה ואנחנו הנוצרים האמיתיים נחדש את הנצרות המקורית האמריקנית. ואתה אומר, על מה הוא מדבר? על מה הוא מדבר? ובשיחה שלו הוא אומר, כן, על מה הם דיברו שם בבית הלבן?

על ספר אסתר ובספר אסתר זה הספר היחיד בתנ"ך ששמו של האלוהים לא מוזכר. אז למה הם אמרו שדווקא את ספר אסתר בבית הלבן? למה הם לא אמרו ישו בבית? ואתה אומר, לא ייאמן הבן אדם. אז הוא נמצא, הראש שלו במקום אחר לחלוטין. הוא נראה כמונו, הוא מאוד מאוד דתי והוא מאוד מאוד קונספירטיבי ויש מיליונים בארה"ב שצורכים את הדבר הזה והוא מתפרנס מזה היטב. כן, אני בדיוק אמרת, נכנסתי פה לאמרץ שלו, חמש וחצי מיליון רשומים וכל שיחה עוברת את המיליון צפיות. שיחה מלפני יומיים מיליון וחצי. כאילו, זה קהל מאוד נרחב.

האם לדעתך אנחנו פה בישראל צריכים להקשיב לו? מאוד מאוד. אני יכול לתת עדות. אני בוגר 8200. לפני ש-8200 הייתה 8200. כשאני הייתי שם זה היה גריז ומגברי אנטנות. זה היה התפקיד שלי להתקין אנטנות ומגברי ושיתקבלנו, אני התגייסתי ב-1978, זה היה חמש שנים אחרי מלחמת יום כיפור וגידלו אותנו על איזשהו סיפור טראומטי שבמקרה הזה זה היה איזה חייל מודיעין שידע יותר מדי ונפל בשבי בסוריה וסיפר יותר מדי במהלך שוויו. אז חונכנו לחינוך כזה נורא נורא חזק בחיל מודיעין, כולל להבין היטב את האויב. וטאקר קרלסון הוא חלק מהאויבים שלנו.

ככה אני תודה כבוגר 8200, אני אומר, הוא חלק מהמערכה. עם כל שיחה שלו מיליון צופים ובכל שבוע זה חמישה מיליון ולא כולם צופים, זה לא תמיד אותם מיליון. אז יש לו עדת תומכים קיצונית שמערערת את הלגיטימציה של ממשלת ישראל, מערערת על הקשר העדוק בין ישראל לבין ארה"ב, הקשר ההיסטורי הזה. אם הצופים שלך יסתכלו אחר כך ב... איך זה נקרא? בתמונות הזעירות של היוטיוב, איך הן נראות בחודש האחרון ותסתכלו על בנימין נתניהו, קינת נוטף לו דם מן השיניים. זה אנטישמיות מאוד מאוד עמוקה. אז אם אתה חושב שאמריקה היא דונלד טראמפ ולא מעריך שאמריקה היא גם טאקר קרלסון אם נתניהו ודם נוטף מבין שיניו, אתה לא ערוך טוב למלחמת ההגנה העצמית של מדינת ישראל.

אנחנו צריכים להכיר את האנשים האלה. הם משפיעים בנסיבות מסוימות. הם יכולים להפוך לדמויות פוליטיות. פיתהקס היה פרשן צבאי בפוקס ניוז והנה הוא שרה מלחמה. טאקר קרלסון ישב באותו שולחן שלו בפוקס ניוז. גם הוא היה יכול להיות שר ואולי הוא ימצא להיות נשיא. מי יודע מה? זה אמריקה, הכל אפשרי באמריקה. אתה לא צריך להיות פוליטיקאי. טראמפ לא בא ממסורת פוליטית. יש מאין המציא את עצמו כנשיא. זה בהחלט אפשרי והוא לא הראשון. רונלד רייגן היה שחקן קולנוע לפניו. אם כי כבר נכנס, היה מושל קליפורניה, היה לו ותק פוליטי.

טראמפ נכנס ממש בלי... והדם פה טאקר קרלסון עם מיליוני תומכים בהחלט יכול להחליט שהוא רץ לפוליטיקה ולהצליח בה. אז המשפיענים הללו הם חלק ממערכה שנפתחה נגד מדינת ישראל ב-7 באוקטובר. תוכננה מראש, ממומנה בידי קטאר. אם תחפשו בעברו של טאקר קרלסון תמצאו ביקורים שלו בקטאר שכנראה לא ניתנו בחינם. כך שהוא בהחלט מייצג איזשהו קול עוין ישראל ומסוכן לישראל ואני חושב שצריך להקשיב גם לקולות האלה. כן, באמת. זה קולות שצריך להכיר את האויב כמו שאמרת. כמו שאמרת פה גם, טאקר קרלסון אלה הקולות של האויב.

שנייה לקראת סיום אני רוצה באמת שנתעכב טיפה על טראמפ ועד כמה הוא משנה את התרבות האמריקאית. נגענו פה שהסיפור שהם סיפרו לעצמם, לפחות עד עכשיו, בני ישראל החדשים להפיץ את הדמוקרטיה לעולם, להפיץ את הערכים, את החירות. עד כמה העידן הזה של טראמפ מערער את התפיסה הזאת של אמריקה? אז אני אפתח ואומר שבעינתן הניסיון של ארבע השנים הקודמות ואיזושהי הערכה ביקורתית כלפי האדם, אני בחרתי לעצור את כתיבת הספר ברביעי בנובמבר 2024, ערב הבחירות, כי ידעתי שבחירתו של טראמפ עשויה לשנות באופן משמעותי את הספר שלי.

תכריח אותי להתמודד, אולי לכתוב פרק נוסף, אמריקה של טראמפ. הכיהונה שלו היא ללא ספק טרנספורמטיבית, מהפכנית. אני אתן שתי דוגמאות. הביקור הראשון שלו מחוץ לארה״ב בכיהונה הנוכחית בסעודיה הוא מודיע לכל העולם הערבי, אנחנו כבר לא manifest destiny, אנחנו לא הייעוד הגלוי של אמריקה המכנכת אתכם לזכויות אדם ודמוקרטיה ושתהיו כמונו אנשים בני חירות. אתם רוצים להכות את נשותכם? תקו את נשותכם. העיקר בואו נעשה ביזנס. תביאו כסף לאמריקה. זה מה שמעניין את אמריקה. כסף, ביזנס. ובמובן עמוק, החשד האירופי היה מאוד מאוד ישן.

כשהאמריקה קמה אירופה מתחילה להסתכל על אמריקה כארץ של ביזנס שמעבדת את האמונה הדתית ועושה הכל בשביל הכסף. time is money באמריקה. אפילו על הזמן הם חושבים במונחים של כסף. אז טראמפ בהחלט מחולל שינוי. הוא עוצר את המסורת של ה-manifest destiny של האור הבוקע שמגיע מאמריקה אל העולם כולו והאור הזה יכתיע לכם את הדמוקרטיה ואת הערכים הדמוקרטיים. וטראמפ אומר לא, תעשו מה שאתם רוצים, רק כסף. אז זה שינוי, והשינוי שכולם כולם מדברים עליו גם בשנה האחרונה זה שהנה האיום שלו לעזוב את נאט"ו עכשיו והתחושה שלו שאירופה לא עומדת בדרישה האמריקנית להיות שותפה בביטחונה של אירופה.

הוא דרש שחמישה אחוזים מהתוצר הלאומי של כל מדינה ומדינה יינתן לתחום הביטחון כי הוא לא רוצה שאת כל תקציב הביטחון של אירופה הוא יממן, האזרחים האמריקנים ייממנו מכיסם ומדינות אירופה באי נחת מאוד מאוד ברורה נגיד כשאתה רואה עכשיו את ראש ממשלת ספרד, את ראש ממשלת איטליה ואת ראש ממשלת גרמניה ואנגליה כולם מגיבים לא בשמחה אפילו למעבר מטוסים מעל שטחם זה כי טראמפ מאיים עליהם ב... אני אבוא איתכם חשבון. אני הייתי דאגתי לכם, דאגתי, אני אמריקה, דאגתי לכם 30 שנה לביטחונכם. אמרתי לכם, אני הנשיא, מכל הנשיאים, אמרנו לכם לאורך כל השנים שימו ידכם בכיס ותשלמו יותר, ותהיו מעורבים יותר בביטחון של אמריקה, כי בלעדינו רוסיה לא רק תיקח את אוקראינה, היא תיקח את הגבול המזרחי של אירופה ותדחוק אותו עוד ועוד ועוד עד ברלין.

ואם אתם לא רוצים שזה יקרה, אתם חייבים לשלם כסף. אתם חייבים להיות שותפים לביטחון. הוא הנשיא הראשון שלא רק אומר, אלא עושה. ובמובן הזה הוא מזעזע 80 שנה שבה ארצות הברית הובילה את הביטחון האירופי. אירופה יכולה הייתה להרשות לעצמה להיות קצת יפהת נפש, כי ארצות הברית דאגה לביטחונה. ואם תוציא את ארצות הברית מהתמונה, אירופה תחזור להיות אזור מלחמה. רוסיה יש לה שאיפות תיקון גבול מאוד מאוד משמעותיות. היא תדחוק את הגבולים, ארצות הברית תצא החוצה, רוסיה, לא יהיה ואקום בוא נגיד כך, ואז כמובן האיום על גרמניה, האיום על פולין, הוא יהיה קשה מאוד.

ולכן כל הסולידריות האירופית עשויה להיסדק בגלל היציאה הזאת של ארצות הברית. אז זה ללא ספק שינוי מאוד גדול שהנשיא האמריקני מחולל, אבל משהו בשיטה הדמוקרטית מבטיח לנו שבעוד שנתיים וחצי הסיפור הזה נגמר, ואולי בעוד חצי שנה הסיפור הזה נגמר, כי אם בנובמבר הוא מאבד את השליטה שלו בקונגרס ובסנאט, כוחו כנשיא יהיה מאוד מאוד מוגבל, יוכלו להתחיל שוב להתעלל בו, שוב לנסות להדיח אותו, ואז השנתיים הבאות האחרונות של כהונתו יהיו קשות מאוד. ולכן אנחנו עומדים פה בשעה מאוד רגישה, כולל במצב שלנו במזרח התיכון, בגלל הדמוקרטיה האמריקנית שמבטיחה שלא יהיה מלך ניצחי בארצות הברית, והעידן של טראמפ הסתיים מקסימום בעוד שנתיים וחצי, והמחליפים שלו, אם זה ג'יידי ואנס או אם זה רוביו, אין להם את הכריזמה שלו.

זה באמת אדם יחיד בהיסטוריה, כל כמה שאפשר לגלגל עליו ולצחוק עליו ולזדעזע מהערכים שלו ומההתבטאויות שלו, ואומרים שהוא מטומטם ואיך איזה שטויות הוא מדבר. אבל הבן אדם יש לו את תכונת הכריזמה, וכשאנחנו הסוציולוגים אפיינו את התכונה הזאת, זה נאמר על אדם שההיסטוריה לפניו וההיסטוריה אחריו היא לא אותה היסטוריה, כאילו הוא שבר משהו. ורק אדם בעל כריזמה מסוגל לעשות כזה שינוי היסטורי. רוב בני האדם לא הותירו חותם בהיסטוריה, אז דונלד טראמפ הרבה שנים לא נשכח אותו, הוא בהחלט מחולל שינוי גדול. האם לדעתך בשנתיים האלה הוא יכול לעשות משהו שישנה את הפרוג'קשן של ארצות הברית לאן שהיא הולכת?

אני חושב שהוא כבר יצר שינוי בארגון של העולם ביחס לארה"ב. כלומר ההתנהלות הכוחנית שלו כלפי העולם, סין, הודו, אירופה, קנדה, מקסיקו, גורמת לעולם לחפש בריתות חדשות, לעקוף את ארה"ב ובעצם בתחומים מסוימים לבודד את ארצות הברית, להפוך אותה לפריה, למוקצה כמו שישראל היא מוקצה. גם אמריקה תחת טראמפ היא מדינה קצת מוקצה, זה לא כיף להיות אמריקני בימים אלו. אז הדרישות הקיצוניות של טראמפ מהעולם גורמות לעולם להתחיל בארגויות חדשות. יכולנו לראות את זה השבוע שקיר סטארמר באנגליה קרא ל-35 מדינות מה נעשה עם מצרי אורמוז?

איך אנחנו נתנהל? לא עם אמריקה, לעצמנו. אז פתאום נוצר ציר שטראמפ לא שולט בו. חודשיים קודם ראש ממשלת קנדה מרק קרני קורא להארגות חדשה שבה אמריקה היא בעצם מחוץ למשק. בואו ניצור אלטרנטיבות לתלות הארוכת השנים שהיינו תלויים בארה"ב בלבד כהגמון של העולם. אז טראמפ במובן הזה עשוי גם להחליש את מעמדה של ארה"ב כי אתה אומר אם היא כזאת מתורפת האמריקה הזאת, למה לי לסמוך עליה? בוא נחפש איך נשרוד בעולם סוער בלעדיה. אז אבל גם זה, אם לא טראמפ זה לא היה קורה. טראמפ הוא המחולל של המדיניות הזאת. גם אם היו דעות כאלה באמריקה קודם לכן והוא המפעיל דעות שמרניות שהיו קודם בלי הדמות שלו זה לא היה קורה.

זה באמת הכריזמה שלו היא מעשה פלאים. אתה לא יכול לעבור יום אחד בקהונתו של טראמפ בלי שטראמפ היה כותרת ראשית. זה אף נשיא לא מגיע להישג הזה. זה באמת דמות היסטורית ש עוד ייכתב עליה הרבה מאוד. האם הנקרא לזה הדוקטרינה הזאת של טראמפ לפרגמטיזם ביזנס, האם זה יכול גם לסכן אותנו את ישראל? בוודאי. אתה בקלות רבה יכול הייתי אומר שבחודש האחרון ישראל בקבוצה של טראמפ בנתה נכסים מאוד מאוד עמוקים. אבל אם לרגע אנחנו נהפוך מנכס לנטל טראמפ האיש חסר המוסר. המוסר קצת כמו אצל נתניהו, זה לא משהו שמעקב אותו מלפעול פוליטית.

בהחלט יכול להחליט שהוא זורק את ישראל מה שנקרא מתחת לאוטובוס, יקריב אותנו על חשבון האינטרסים של ארצות הברית. אין סנטימנטים בפוליטיקה הטרמפיסטית, זה הכל באמת ביזנס והוא ישנה את דבריו ואת עמדותיו בהתאם למה שטוב לתפיסתו, מה שטוב לאמריקה. ולכן כן, ישראל צריכה, אני חושב שלא סתם בשבוע האחרון דובר הרבה על היחס של ישראל לאוקראינה. למה זלנסקי שעכשיו תיאל במזרח התיכון לא בא לישראל כי ישראל איך היא התנהגה, אם שלחנו לו נשק, לא שלחנו לו כיפות ברזל וישראל מסורתית כמעט מהקמתה מתנהלת מאוד מאוד בזהירות שלא להיכנס למצב תלות מוחלט בגורם אחד.

זאת אומרת, אתה לא אוהב עם פוטין, לא רק בגלל האס 300 או 400, אתה לא אוהב עם פוטין כי אתה צריך כמו בתיק השקעות טוב לפזר את ההשקעות שלך, לפזר את הנאמנויות שלך, לנסות להיות בסדר עם כמה שיותר גורמים כי אסטרטגית זה יאפשר לך הישרדות טובה יותר לטווח ארוך. ממש לקראת סיום, מה הדבר הכי חשוב לטראמפ? מה הוא שם כגולת הכותרת שאליה הוא שואף? אני חושב שהוא באופן מאוד ברור סימן לנו שהוא רוצה את פרס הנובל לשלום. הוא רוצה, הוא כמעט חטף את המדליה של השלום מהזוכה בשנה הקודמת. היא נתנה לו פיזית, היא נתנה לו את המדליה כי הוא כל כך חושק בה.

אז אני חושב שהמורשת שלו, הוא רוצה להשאיר מורשת של שלום. הוא התחיל בהסכמי אברהם, הוא ראה כטוב בקהונה השנייה שלו. הוא גייס בחוכמה את סטיב ויטקוף ואת ג'רד קושנר. שני ניגושייטר, נושאים ונותנים באמת מבריקים. אפשר היה לראות את זה בהסכם של שחרור החטופים שלנו. כמה הם היו יותר חכמים מהניגושייטרים הישראלים וכמה הם הצליחו לשלב לב ושכל ביחד. אז הוא גייס את שני האנשים האלה למשימה להביא שלום לכמה שיותר מקומות בעולם. ואכן הצוות הזה עובד שעות נוספות, לא תמיד בהצלחה. עכשיו כנראה לא בהצלחה מול איראן, אבל טראמפ אמר שהוא יאשים את ג'יידי ואנס אם זה לא יצליח, אז נראה.

אבל אני חושב שהמורשת שהוא מבקש זה איש שלום שהביא שקט לעולם ורווחה גדולה לארה״ב. אז אני חושב שהוא לא מתכוון לוותר על העליונות האמריקנית. אני לא חושב שהוא רוצה שהעולם ייכנס לתוהו ובוהו בעקבות המעשים שלו. אבל לפעמים זה נראה קצת כמו פיל בחנות חרסינה. זה קצת, המטר תשעים שלו, כמה שיש לו שם, קצת גדול לוועדת פרס הנובל בשבדיה, או בנורבגיה. נותן לפרס נובל לשלום. מעניין מאוד. ככה באמת במסגרת השיחה דיברנו הרבה על התרבות האמריקאית. מה מניע אותה, מה הערכים שעליהם מושתתת, מה הסיפור, הנרטיב שהיא מספרת לעצמה, עברנו ל...

נקרא לזה פוליטיקה עכשווית יותר, על טרקר קרלסון, טראמפ כתופעות חברתיות. במסגרת הזאת של השיחה. יש לדעת משהו שהיה צריך לאמר ולא נאמר? אז אני אסיים בעצם בהזמנה לצופים. תראו, הספר זוהי אמריקה דיוקנה של אומה, בכיל 17 פרקים, אנחנו עברנו אולי שלושה. יש הגזענות באמריקה ויש הספורט באמריקה. שאם דיברנו על הנצרות באמריקה, הספורט זה הדת הכי משוגעת באמריקה. זה המאחד הלאומי של אמריקה, הספורט. ושוב, אם ניכנס לעומק, תקראו בספר, כי זה מלחמה והספורטאים הם לוחמים ותמיד יש את הימנון לפני כל משחק, ולאומיות מאוד מאוד חזקה.

אז יש מלא פרקים על הפשיעה באמריקה, על הנשק באמריקה, על האהבה באמריקה ורומנטיקה באמריקה. אז וכדרכי בכתיבה זה ספר שכתוב לא לאנשי אקדמיה אלא לאחד העם, והוא מאוד מאוד נעים לקריאה ובאמת מספר את הסיפור של אמריקה כמו שאף אחד אחר לא סיפר עד היום. מדהים. פרופסור גד יאיר אלי, תענוג. אם אנשים רוצים למצוא עוד ממה שאתה עושה, ממה שאתה חוקר, לאן הם יכולים ללכת? אז קודם כל כמובן לערוץ היוטיוב שלי, ערוץ האמת, אקדמיה, מדע ותרבות, גוגל, אפשר למצוא את האתר שלי. כן, הכל ידוע וגלוי. אז ואפשר 054-882-05433 להגיע אליי להציע לי דברים.

אני מכל הזדמנות מוצא דרך להפוך למשהו חדש ומקורי. אז אני אוהב לשתף פעולה. נהדר. ואיפה אפשר להשיג את הספר? ברשתות, דרך האתר שלך? סומת ספרים, סטימצקי לצערי לא בחרו שלא לשווק אותו, אז בצומת וכמובן באתר עברית גם דיגיטלי גם בנייר. ובאמת לקראת ה-4 ביולי יום העצמאות האמריקני שזה עוד ארבעה חודשים כדאי לקרוא את הספר הזה כי אתם תבינו את הסיפור במלואו. זה באמת סיפור מופלא הוא קרוב אל הסיפור העברי ציוני יהודי בדרכים מדהימות וזה סיפור שכדאי להכיר אותו מקרוב. נהדר. גד, תודה רבה. תודה רבה נתנאל.