הרב ד"ר מיכאל אברהם: מקור המוסר באלוהים, ערכים מוחלטים והלכה מול מצפון

אני לא יוצא מאלוהים ומגיע למוסר, אני יוצא מהמוסר ומגיע לאלוהים. אלא אלוהים זה איזשהו מקור סמכותי שמחוקק את החוק המוסרי ואנחנו בעצם מחוייבים לצייט לחקיקה שלו, לציווי שלו. קח דוגמה קיצונית. נאצים הרגו יהודים, צוענים, הומוים, מה שאתה רוצה. הם היו צריכים להצדיק לעצמם למה הם הורגים את האנשים האלה. עכשיו, הצדקות מטורפות ולא כבילות בעלית. אבל העובדה שהם נזקקו להצדקות אומרת שגם הם מכירים באיסור לרצוח. על הימלר נדמה לי סיפור את זה שהוא שתה הרבה יין לפני שהוא ראה שמה איזה יריות לתוך הבור יריות של המוני יהודים לתוך הבור כי גם הוא בעצם בתוכו מבין שיש פה משהו שהוא אנטי מוסרי בעליל יש הלכות אנטי מוסריות להרוג תינוקות עמלקים ממזרים אסור להם להתחתן מה הם אשמים שאבא ואמא שלהם עשו מה שעשו אני יודע את זה כי המצפון שלי אומר שזה אסור אז כשהתורה אומרת משהו אחר מבחינתי זה קונפליקט לא שאני לומד ממנה להפך כל מה שאני עושה עם התורה בהקשרים המוסריים זה לנסות וליישב את כל מה שלא מתאים שמה עם התחושות המוסריות שלי חברים, רגע לפני שניכנס לפרק הזה, אני רוצה לעצור ולבקש מכם משהו.

התרומה הכי גדולה שאתם יכולים לעשות זה ללחוץ על כפתור המנוי וככה בזכותכם נמשיך להביא לכם את האורכים הכי מעניינים, את השיחות הכי מעניינות בכל שבוע מחדש. אז זאת הבקשה היחידה שלי לכם. תשאירו לייק, תירשמו לערוץ ובואו נמשיך עם הפרק הזה. הרב דוקור מיכאל אברהם, ברוך הבא. >> ברוך אני נמצא. >> תודה רבה. אני רוצה ככה שנתחיל עם מה הוא בכלל מוסר >> באופן בסיסי זה פשוט מערכת של נורמות או של א כללים שמחייבת אותנו ביחסינו לזולת אפשר לומר משהו כזה >> מערכת כללים מה מה זה אומר >> הוראות התנהגות מה מותר לעשות מה אסור לעשות מה ראוי לעשות אה א בסיטואציות שונות.

יש לה ייסומים שונים אבל הכללים הם משהו יותר מופשט, יותר רחב. נגיד יש כלל לעשות טוב. מה זה אומר טוב? לגרום לאנשים להיות במצב יותר טוב, קצת יותר מוגדר. אוקיי? מה זה אומר? כנס לסיטואציה כזאת זה יגיד משהו אחד, בסיטואציה אחרת יגיד משהו אחר. שאלה מאוד כללית. קשה. >> כן. אז מפה אני רוצה שניצול למקור של המוסר. שמעתי אותך הרבה מתבטא דיבייטים כאלה ואחרים על המקור של המוסר. אז מאיפה המוסר הזה מגיע אלינו? >> אה טוב פה באמת אנחנו נכנסים לשאלה שמצריכה אותי בכל זאת לחזור אחורה. השאלה הראשונה שלך.

אני צריך להשלים לפחות עוד אספקט אחד כדי להתקדם לשאלה הזאת. מערכת הכללים שאנחנו מכנים אותה מוסר אפשר היה להבין שמדובר בסט של התנהגויות זאת אומרת בסיטואציה כזאת צריך להתנהג כך בסיטואציה אחרת צריך להתנהג אחרת א ומי שמתנהג באופן כזה הוא מתנהג באופן מוסרי זה לא מספיק זאת אומרת כן לפי העיקרון הזה או הרעיון הזה גם כבסה היא מוסרית כי היא בסך הכל עושה טוב לא מזיקה לאף אחד היא נוחה היא נחמדה הכל הכל בסדר. מה חסר שם? מה שחסר שם זה ההכראה להתנהג באופן מוסרי. כי היא בעצם מתנהגת באופן הזה כי זה הטבע שלה.

היא לא הכריעה להתנהג באופן כזה. והכראה כזאת גם היא לא מספיקה. כי ההכראה הזאת גם צריכה להתקבל מתוך שיקול. ככה לפחות קנטלי מדותנו ואני מסכים איתו. צריכה להתקבל מתוך שיקול שאני מחוייב לצב המוסרי. אם אני מתנהג באופן מוסרי אבל לא מתוך ההכראה של מחויבות לצבא המוסרי זאת לא התנהגות מוסרית זה יכול להיות התנהגות נחמדה נוחה אדם שמתנהג ככה הוא כמובן נעים לחיות בסביבתו אבל אדם מוסרי זה משהו מעבר לזה זאת אומרת זה אדם שאת ההתנהגות הזאת הוא גוזר מתוך מחוייבות שלו לצב המוסר צב הקטגורי בלשונו של קנט למה זה היה חשוב לי להשלים לשאלה הקודמת כי זה באמת מעורר את השאלה אוקיי אוקיי, אז יש מחויבות לצב.

מי זה המצווה? למה יש מחויבות כלפיו? אם אתה מדבר שזה רק אם אתה חושב שזה רק סט של התנהגויות, אוקיי? זה יכול להיות עניין תיאור. אתה מתאר איך אני מתנהג? גם את הכבסה אפשר לתאר איך היא מתנהגת. לכבסה אני לא אשאל למי היא מחוייבת ומי חוקק את הצב שאליו היא מחוייבת. אבל ביחס לבני אדם כשאנחנו מדברים על מוסר אנחנו דורשים לא רק צורת התנהגות מסוימת אלא גם המוטיבציה להתנהג באופן הזה היא חלק מהשיפוט המוסרי שלנו אתה כשאני אשפוט אותך מבחינה מוסרית יהיה חשוב לי לדעת לא רק מה אתה עושה אלא גם למה אתה עושה את זה אם אתה עושה את זה למשל אתה עוזר לכל דכפין לכל מי ש אבל בשביל לקבל פרסום וכבוד אז ההתנהגות היא נעימה ונוחה לכל אחד יהיה טוב טוב שאתה פה ואתה עוזר הכל בסדר עדיין אני לא הייתי שופט אותך כאדם מוסרי.

>> אז המוסר הוא לא בהכרח התוצאות שמגיעות מהפעולה, אלא הכוונות שעומדות מאחורי הפעולה. >> נכון? לא לא רק התוצאות, אפילו לא הפעולה. הפעולה שמביאה לתוצאות זאת הפעולה המוסרית. התוצאות זה רק פועל יוצא. אומר זה אפילו לא רק הפעולה אלא המוטיבציות שמכוכן אני פועל בצורה כזאת. וזה מביא אותנו לשאלה השנייה שלך. זאת אומרת, אם באמת יש פה איזשהו צו ויש מחוייבות שלי לצו, שזה תנאי ל לראיית ההתנהגות שלי כהתנהגות מוסרית, עולה השאלה, אוקיי, מאיפה בא הצב הזה? למה אני מחוייב למצווה הזה? אז התשובה שלי היא אלוקים.

זאת אומרת זה אבל אלוקים לאו דווקא במובן היהודי הפרטיקולרי, כן? או הנוצרי אם הייתי נוצרי לא משנה, אני לא מדבר עליו במובנים דתיים דווקא, אלא באיזשהו מובן פילוסופי רחב יותר. זאת אומרת, האלוהים הזה יכול להיות מוסכם ביני לבין נוצרי או ביני לבין אפילו אולי פגעני. לא משנה. מבחינת הטיעון הזה אלוהים לא חייב להיות זה שנתן תורה מסיני או שהוא רוצה ממני להניח תפילין או רוצה ממני להגיש את הלחי השנייה או כל דבר אחר. אלא אלוהים זה איזשהו מקור סמכותי שמחוקק את החוק המוסרי ואנחנו בעצם מחוייבים לצייט לחקיקה שלו, לציווי שלו.

אז בהגדרה הכללית הזאת צריך איזשהו גורם כזה שיעמוד בבסיס המערכת החוקים הזאת. אני קורא לגורם הזה אלוהים אבל יכול לקרוא לו גם הוא ישלה. זה לא זה לא משנה. >> אמרת כאן שזה לא בהכרח האלוהים הפרטיקולרי הזה של יהדות, נצרות או דתות אחרות. אז אם זה לא האלוהים הזה שב שאנחנו כל דת מתיימרת לדעת מה הוא אומר, אז איך אנחנו יודעים מה הוא מצווה מבחינה מוסרית? א זאת שאלה טובה. אני חושב שקודם כל עובדתית. מסתכל גם על עצמי וגם על אחרים אני פשוט יודע. כמו שמאיפה אני יודע שהעיניים שלי משקפות פה דלת.

אני יודע. נגיד אולי הם מטעטאות בי יכול להיות אבל אני לא חושב כך. אם אני רואה פה דלת אני מניח שיש פה דלת. יש לאדם איזשהיא תחושה האם מה שהוא חווה זה נכון או שזה סתם איזשהו סוג של השליה. תמיד יכולה לבוא שאלה ספקנית ולהגיד מאיפה אתה יודע? יכול להיות שגם זה שאתה חושב שזה לא השליה זה חלק מההשליה נכון יכול להיות אין לי תשובה לשאלות צפקניות מהסוג הזה אבל הם יכולות לתקוף כל דבר לאו דווקא את המוסר ולא דווקא אמונה דתית אלא כל דבר אז במובן הזה כיוון שאני מוצא בתוכי את הצב המוסרי את המחויבות לצב המוסרי וגם את תוכן הצו אז אני מניח שיש מישהו שחוקק את זה ודורש ממני לצייד או להתנהג בהתאם ובמובן הזה אני חושב שהמחויבות המוס מוסרית היא אחת הדרכים להיוכח בקיומו של אלוהים.

זאת אומרת, אני לא יוצא מאלוהים ומגיע למוסר, אני יוצא מהמוסר ומגיע לאלוהים. זאת אומרת, אחרת פשוט אני מוצא בתוכי מחויבות. אם לא היה אלוהים כזה ברקע, אני לא מכיר שום הצדקה אחרת למחויבות הזאת. ולכן יש לי אחת אחת משתי אפשרויות. או להגיד המחויבות הזאת היא אשליה. פשוט לא נכון. לא, זה סתם ניטע בי במהלך תהליכי האבולוציה. או מה שלא יהיה או להגיד לא. אז כנראה יש פה משהו ברקע שנותן תוקף ל למחויבות הזאת. לי נראה כמו האפשרות השנייה. יש כאלה שיאשימו את הטיעון הזה בפרגמטיזם. פרגמטיזם אתה יודע יש א דיו יום אמר שיש כשל לעבור מהאיזלאות.

לפעמים קוראים לזה הקשל הנטורליסטי. זאת אומרת אתה עובר מהעובדות אל מה שראוי. כן. מהעובדות אל המוסר א והוא אומר שזה טיעון בטל טיעון מהסוג הזה הוא טיון בטל הנחות עובדתיות לבדן לא יכולות להניב מסקנה שיפוטית נורמטיבית מוסרית וכולי הכשל הפרגמטיזם הוא אותו כשל רק בכיוון ההפוך זאת אומרת הוא מתחיל מהאות וגוזר ממנו את האיז כן אות זה הראוי מה זאת אומרת כיוון שאני רוצה הרי שהעולם יהיה מוסרי יותר נחמדן לחיות ככה, יותר נעים לחיות ככה, אפשר בכלל לחיות רק בגלל זה. א אז אני ממציא את אלוהים כדי שיתן תוקף למוסר.

זה בעצם אומר, אני מתחיל מהאות מזה שצריך להיות מוסרי וגוזר מזה את האיז, את קיומו של אלוהים. אני לא מתכוון לטיון הזה. בעיניי טיעון כזה הוא כשל. זה פרגמטיזם. פרגמטיזם בארצות הברית נדפס כעמדה פילוסופית. מבחינתי זה שם נרדף לק. א אני מדבר על משהו אחר. אני מבחין בתוכי שיש נטוע בתוכי נטואה בתוכי מחויבות לצב מוסרי. >> אני מבין שיש צב כזה. מתוך זה אני מבין אני מפענח שמאחורי זה כנראה עומד מישהו שנותן לדבר הזה תוקף. זה לא כי אני רוצה שיהיה מוסר לכן יש אלוהים. זה פרגמטיזם. אני חושב שיש מוסר ולכן יש אלוהים.

זה לא פרגמטיזם. זה כבר טיעון לוגי. אז האמת מידה למוסר היא בעצם מגיעה מאיזשהיא תובנות אנושיות. כן? זאת אומרת התפיסה מה זה מוסרי ומה זה לא מוסרי אני מוצא בתוכי בתוך המצפון שלי כמו כל אחד מאיתנו. ואני באמת חושב שזה די אוניברסלי למרות שמאוד פופולרי היום לחשוב שמוסר זה עניין סובייקטיבי וכל אחד והמוסר שלו וכל קבוצה פשוט לא עומד במבחן העובדות. >> למה לא? כי בסוף >> כי בסוף בסוף כמעט כל האנשים מסכימים כמעט על כל העקרונות המוסריים. הוויכוחים הם ויכוחים בשוליים ואפילו כשיש ויכוחים זה בדרך כלל לא ויכוחים על הערך אלא ויכוחים על ייסומו.

קח דוגמה קיצונית א נאצים שהרגו יהודים, צוענים, הומוים, מה שאתה רוצה, הם היו צריכים להצדיק לעצמם למה הם הורגים את האנשים האלה. עכשיו הצדקות מטורפות ולא כבילות בעליל אבל העובדה שהם נזקקו להצדקות אומרת שגם הם מכירים באיסור לרצוח זה לא שמבחינתם האיסור לרצוח לא קיים הייסום בסיטואציות כאלה וכאלה בעיניהם היה נראה ככה ואני חולק עליהם זאת אומרת אני חושב שזה לא נכון אבל זה לא ויכוח במישור הערקי לפחות לא לא בערך המרכזי של האיסור לרצוח אולי בשוליים יש שמה גם מימדים ערקיים לוויכוח הזה אבל במהות זה לא ויכוח ערכי אם היית חושב למשל גם אתה שכל היהודים זוממים להשמיד את העולם והם אה לא יודע דמויות מזיקות שחייבים להשמיד אותם אחרת אנחנו לא נישאר אז גם אני הייתי בעד להרוג יהודים זאת אומרת הוויכוח שלי עם הנאצים חלק מהנאנצים אלה שביססו את זה על זה זה ויכוח עובדתי זה לא ויכוח ערקי >> כי בסוף יש הנחת יסוד שלרצוח זה לא טוב והם >> וזה מוסם >> נכון זאת אומרת השאלה ברור כולנו גם מסכימים שלפעמים אין ברירה במלחמה אתה הורג את חיילי האויב מה לעשות אתה צריך לשרוד עכשיו עכשיו, אם אתה חושב שהיהודים הם חיילי האויב ואתם כולם בעצם חלק מאיזה מזימה גלובלית להשמיד את העולם או להשתלט עליו או מה שלא יהיה, אני יכול להבין למה רוצים לרצוח את היהודים.

זה לא בגלל שהוא מזלזל באיסור רצח, אלא בגלל שלדעתו הייסום בסיטואציות האלה מחייב לעבור על ייסור הארץ או להרוג את ה את האנשים האלה כמו שאני במלחמה חושב שמותר לי להרוג את ה את האויבים שלי. אז אפילו הוויכוח הכל כך קיצוני הזה הוא ויכוח על על ויכוח שהוא לא ערכי ביסודו הוא ויכוח עובדתי על הערכים אנחנו מסכימים >> העובדה שה כן כל הסיפורים האלה על הנאצים שהשתקרו לפני שהם ירו ביהודים על אפילו על על הימלר נדמה לי סיפור את זה כן שהוא שתה הרבה יין לפני שהוא ראה שמה איזה יריות לתוך הבור יריות של המוני יהודים לתוך הבור כי גם הוא בעצם בתוכו מבין שיש פה משהו שהוא אנטי מוסרי בעליל הוא היה צריך להתגבר על זה כדי לבצע את את מה שהוא רצה לבצע.

אז זה אומר שבניגוד לתחושה הרווחת המוסר הוא די מוסכם. זאת אומרת הוויכוחים הם ויכוחים די בשוליים. יש פה ושם אבל ויכוחים בשוליים. ולכן אני חושב שבמובן מסוים המוסר זה תוצאה של איזשהו של הכרה לא של חשיבה. כמו שאני מכיר בכך שיש פה דלת כי אני רואה. אני מכיר בכך שאיסור לא תרצח הוא איסור מחייב. אני מכיר את זה לא בעיניים שלי אלא בעיני השכל. אבל עדיין זה איזשהו סוג של הכרה. זה לא חשיבה. זה לא משהו שאני המצאתי מתוכי. אני חווה את זה באיזשהו מובן כלפי העולם החיצוני. אני פשוט רואה שאסור לרצוח.

רואה לא בעיניים אבל אני תופס שאסור לרצוח. ובמובן הזה זאת עובדה. זה עניין אמפירי. כמו שאני רואה שיש פה דלת. ואז אני שואל את עצמי מי עשה את הדלת? בדיוק ככה אני שואל את עצמי מי חוקק את החוק המוסרי ולמה נוצרה בתוכי המחוייבות כלפיו. וזאת דרך אפשרית להגיע לאמונה באלוהים. כן? זה לא פרגמטיזם, זה תצפית. כן. >> כן. אז בעצם השתמשת במונח הזה חוקים, חוקי מוסר. האם אפשר להקפיל את זה לדוגמה לחוקי הטבע? >> אה, במובן מסוים, כי חוקי הטבע גם אם תרצה אתה לא יכול לחרוג מהם, נכון? חוקי המוסר אתה כן יכול.

אתה יכול לפעול נגד החוק המוסרי. אתה יכול לרצוח. >> אתה מה שאתה לא יכול זה לקבוע שרצח הוא טוב. זה אתה לא יכול, אתה יכול לחשוב, אתה יכול לעשות שרצח הוא טוב, אבל במובן הזה לדעתי זה סתם הזה. זאת אומרת, אתה יכול לפעול נגד. אז יש דמיון מסוים לחוקי הטבע במובן הזה שההגדרה מה טוב ומה רע היא לא בידך, שחוקי הטבע לא בידך. בניגוד לחוקי הטבע פה ביחס למוסר אתה כן יכול לפעול באופן לא מוסרי. אתה לא יכול לפעול באופן לא פיזיקלי. זה אין לנו אפשרות כזאת. היה לך דיבייט לפני כמה שנים עם פרופסור דני >> דוד אנוך >> דוד אנוך כן במחלוקת בעלמה ששמה הוא בעצם טען שמוסר אלה אמיתות א א אתה בטח יודע להסביר את זה יותר טוב אבל >> את >> בדיוק ראליזם אתי למה התפיסה הזאתי היא לא נכונה למה המוסר הוא לא >> לגמרי נכונה אני התחלתי את הדבייט שם למעשה בכלל הסכמתי להיכנס לדיבייט הזה בגלל ש ראיתי שיש לנו פלטפורמה משותפת אחרת אין טעם לדבר אנחנו נקודת מוצא שונה אנחנו יוצאים מאותה נקודת מוצא הוא אתאיסט ואני מאמין אבל אנחנו יוצאים מאותה נקודת מוצא אז היה טעם להתווכח לא ששכנעתי אותו כ גם הוא לא שכנע אותי אבל אבל היה טעם בוויכוח כי אנחנו כן דיברנו מעל אותה פלטפורמה מחשבתית והוא אומר ש שבעניין הזה אני לחלוטין מסכים איתו שהמוסר א הוא לא עניין סובייקטיבי הוא לא משהו שאפילו לא שהחברה החליטה ובטח לא שאני עצמי החלטתי אלא יש לו איזשהו הוא אוגן במציאות עצמה.

וכשאני מבין שהדבר הזה הוא מוסרי, זה תוצאה של תצפית על המציאות האובייקטיבית, על משהו מחוץ לי. זה לא איזשהיא קפיעה שהחלטתי עליה וגם יכולתי להחליט אחרת או שהחברה החליטה עליה וגם יכול להחליט אחרת. לא. זאת אומרת זה קביעה אובייקטיבית. במובן הזה אנחנו מסכימים מכאן והלאה התחיל הוויכוח. עכשיו כי לדעתי ברגע שאתה רואה שיש דבר אובייקטיבי כזה שהוא מחייב אני שואל את עצמי למה הוא מחייב? מי יצר אותו? מי עומד מאחוריו? מי נותן לו תוקף? הוא טען שהשאלה הזאת לא מטרידה אותו. זאת אומרת לכן הוא לא חושב שצריך להגיע לאלוהים כבסיס לעניין הזה.

אני חושב שכן. אני אני יכול אולי להדגים את זה מזווית טיפה שונה. נגיד שפעם ראיתי מאמר של ארי אלון. ארי אלון כן הבן של השופט אלון המנוח. הוא יצא בשאלה כן הוא מגיד כזה חילוני דרשן חילוני אבל בעולם היהדות מתעסק הרבה עם יהדות וכולי א ובאמת יש לו יכולת התבטעות בלתי רגילה א עם הטיונים שלו אני פחות מסכים אבל בין היתר הוא הוא עשה שם הבחנה שבין דתיים לחילוניים הוא אומר שיש יהודי רבני ויש יהודי ריבוני חלק ממשחקי המילים שחביבים עליו יהודי ריבוני זה יהודי שמחוקק לעצמו את הרחב הוא קובע לעצמו מה טוב ומה לא טוב והיהודי הרבני זה משהו שהרבנים או המערכת הרבנית קובעת לעצמו קובעת לו מה טוב ומה רע וכמובן הוא התכוון גם לומר שהיהודי הריבוני זה הדמות האידאלית הטובה יותר והיהודי הריבוני זה בעצם לא לא דמות שהוא ממליץ ממליץ להיות כמוה >> ואני טהיתי כשקראתי את זה א מה מה הוא היה אומר על יהודי ריבוני שחוקק לעצמו במידיו או במוחו את הערך של להיות רוצח שכיר.

הוא דבק בערך הזה עד הסוף. זאת אומרת הוא אתה יודע מה? לא רוצח שכיר. רוצח לא שכיר. סתם הוא רוצה להרוג, לדלל את אוכלוסיית העולם. הוא דבק בערך הזה. הוא חוקק אותו באופן ריבוני לחלוטין לעצמו והוא פועל על פיו בדבקות. אני מאמין, לא מכיר את אריאלון, אני מאמין שהוא לא יראה אדם כזה כ כאידאל מוסרי. עכשיו אני שואל למה לא? הרי הוא חוקק לעצמו את הרחב. אז מה מה התשובה יכולה להיות? נכון, הוא חוקק לעצמו את הרחב, אבל איזה ערכים הוא חוקק? הוא חוקק ערכים רעים. אז אני שואל, מי קובע שהערכים האלה הם רעים?

הרי אם אני המקור אז הוא חוקק את הערך הזה, אז הוא אומר שמבחינתו זה הערך הטוב. יש איזשהו כנ מידה חיצוני שאמור לקבוע אם הערך הזה הוא טוב או רע. אם אתה חושב שהאיש הזה הוא לא דמות מופת, הוא לא דמות אידאלית, אתה בעצם לא שם לב אולי, אבל אתה בעצם מחביא תפיסה שאומרת יש איזשהו כני מידה שהוא נתון, אותו לא אני מחוקק, מישהו אחר חוקק, לא יודע, הוא נמצא אי שם, אוקיי? והוא קובע האם הערכים שאותם חוקקתי הם טובים או רעים. מי שמחוקק לעצמו ערכים טובים הוא איש ראוי להערכה. מי שמחוקק לעצמו ערכים רעים הוא אולי ריבוני אבל ממש לא ראוי להערכה אז זה אומר שמעבר להבדל בין רבנות ורבונות יש פה עוד פרמטר שהוא קצת מתעלם ממנו בדיון ההוא וזה הכני מידה מי קובע מה זה טוב ומה זה רע ואני שואל מאיפה מקור הקני מידה הזה מי קובע באמת מי עכשיו הוא כאתאיסט לא יכול לתת תשובה לשאלה הזאת דוד אנוך למשל נותן תשובה לשאלה הזאת הוא אומר לא יודע זאת עובדה הנתונה אני לא יודע מי קבע אותה היא פשוט פה אוקיי אבל הוא מבין שיש איזשהי עובדה כזאת מה שארי אלון מתעלם ממנו ואני הולך עוד צעד אחד הלאה ואני שואל את עצמי אוקיי יש עובדה כזאת גם עולם יש ועדיין אני שואל מי ברא אותו כמו שאותו דבר יש עובדות נקרא לזה אני שואל מי יצר אותם מי יצר אותם בהובד של מי זה שנתן להם תוקף זה שהם קיימות שם אז מה הם קיימות שם הם קיימות ואני לא בא לי לעשות את זה מי יכול לבוא אליי בטענות מה העובדות האלה מהם הם יצורים שאני חייב להם משהו?

זאת אומרת מאחורי זה צריך להיות מישהו שיש לו סמכות מבחינתי משהו מישהו משהו כזה אז לכן זה חייב להיות זה מה שאני קורא אלוהים >> אז מכאן מגיעה האמירה שלך ש ה למוסר יש תוקף רק א בזכות האלוהים >> כן >> הבנתי אותך אז אם נלך על הקו מחשבה הזה הזכרת את הנאצים אני רוצה להבין משהו יותר קרוב אלינו חמס לדוגמה הרבה אנשים חושבים שהם לא פעלו בצורה מוסרית כאן כאן א בשיח שלנו מה אתה חושב על האירוע הזה? אני חושב שהם בהחלט פעלו בצורה לא מוסרית וזאת מהסיבה הפשוטה כי אלוהים לא מצווה לעשות את מה שהם אומרים מצד שני הם כנראה חושבים שהוא כן מצווה את זה אז הם טועים זאת אומרת זה העובדה שאני לא יכול להצביע על זה או למדוד את זה עם מכשירי מדידה פיזיקליים אבל אני הרי אומר שזאת עובדה יש עובדה אתית ואם יש עובדה אתית אז זה שהם חושבים אחרת לגביה זה רק אומר שהם טועים זה לא אומר שהם צודקים כמוני אז לכן מה שהם עושים הוא לא מוסרי הרי בהליל.

אבל כשאני אבוא לשפוט אותם כבני אדם, לא את המעשה שלהם, זה משהו אחר לחלוטין. אני בהחלט חושב שכששופטים אדם צריך לשפוט אותו אך ורק לשיטתו. ואני לא פלורליסט מוסרי. אני חושב שאנשים שחושבים אחרת ממני טועים גם בהקשר המוסרי. אבל מצד שני, אם הם באמת ובתמים טועים, אז אני לא יכול לבוא אליהם לטענות. זה מה שהם באמת חושבים. מה אתה רוצה? אז שאני שופט את האדם, לא את המעשה, אני צריך לשפוט אותו על פי שיטתו. ולכן אם אני לא יודע בדיוק מה עובר במוחם של אנשי חמס ובטח גם כל אחד זה משהו אחר אבל אם נדבר על איזה דמות היפותטית טיפולוגית כזאת אם יש בן אדם שמשוכנע באמת ובתמים שהאלוהים דורש ממנו לעשות כך וכך אז אני לא יכול להשים אותו אני יכול להרוג אותו כדי להתגונן אבל לא אני לא אהרוג אותו כעונש על היותו לא מוסרי זאת אומרת אני אני שופט אותו לשיטתו המעשה מעשה הוא מעשה בלתי מוסרי בעליל אבל האדם הוא אדם טועה מה אני יכול לעשות בני אדם טועים אז להתגונן כמובן אני יכול וצריך אבל לשפוט אותו אני לא יכול לשפוט אותו >> אני יכול לשפוט אותו אולי רק במובן הזה שאני יכול לשאול האם הוא הפעיל את מלא שיקול הדעת כשהוא החליט שזה באמת מה שאלוהים רוצה כשאתה עושה מעשים כל כך רדיקליים אתה צריך להיות מספיק משוכנע שזה באמת מה שאלוהים רוצה כדי לבצע את זה ויכול להיות שעל זה אני כן יכול לבוא אליהם בטענות.

אם כל הכבוד לשך שאמר לך שזה מה שצריך, היית צריך להפעיל עוד שיקול דעת ולבדוק מאיפה הוא יודע, האם זה באמת נכון. אבל אני אומר עוד פעם, כל אחד לגופו, יכול להיות שיש בן אדם שהוא לא ברחי לשפוט את השיך. הוא לא מספיק חכם, הוא לא הוא מדי שבוי בתוך העניין הזה, כל אחד והילוצים שלו. ולכן אני אומר פה כבר יש מנהד שלם של דמויות. אני לא יכול לחרוץ א לחרוץ משפט על אף אדם קונקרטי. כל עוד אני לא יודע מה קורה בתוכו, מה היכולות שלו, מה הנטיות שלו, מה הוא הכיר, מה הוא לא הכיר, אני לא יודע. אני באופן כללי אני אומר את המעשה אני פוסל את העושה הרבה פחות.

תלוי מה הנסיבות. >> אז אם מוסר זה משהו אמיתי שכל בן אדם יודע לקבוע מה מוסרים ומה לא מתוך הרציונל, מתוך השכל, אז איך הם למה בכלל יש סתיות מוסריות? כמו שראינו עם חמס, >> חלק מהם יכולות לנבוע מטעות. גם בפיזיקה יש טעות, גם אפילו במתמטיקה, שזה הדבר הכי מדויק שיש. אנשים לפעמים טועים, נכון? עושים חישוב וטועים בחישוב יכול לקרות גם גם בחישוב כן חישוב מוסרי גם שם בן אדם יכול לטעות זה א' ב יש יצרים והטיות אנחנו לא שכלים נבדלים כן אנחנו אנחנו אנשים מורכבים מהמון דברים החשיבה היא אחד הפקטורים או אחת הפונקציות שיש בתוכנו יש עוד הרבה פונקציות יש לנו רגשות ויצרים ולחצים והמון השפעות סביבתיות כל מיני דברים והרבה פעמים הדברים האלה מתגברים על ה על החשיבה שלנו.

אז הטעות אומרת שהחשיבה בעצמה הייתה מותעת. הסוגים הבאים שאמרתי החשיבה נכונה אבל גם מה שאני עצמי חושב לא תמיד אני אעשה. יש לי יצרים, יש נטיעות. כל אחד מאיתנו הרי אנחנו לא תמיד עושים את מה שאנחנו עצמנו חושבים שהוא נכון. אוקיי? זה בעיה פילוסופית בפני עצמה. כן. את הרצון. >> כן. באופן רציונלי. >> כן. >> או רציונלי או מוסרי. לפעמים זה מאוד רציונלי כי אתה מרוויח כסף נגיד. אז אתה מבחינת האינטרסים אתה יכול להצדיק למה היית לא מוסרי. כי הדבת להרוויח כסף אבל זה לא יהיה מוסרי רציונלי אבל לא מוסרי אז האם יש הצדקות למעשים לא מוסרים >> מה זה נקרא הצדקות בטח שאין הצדקות מוסריות אבל יכול לבוא בן אדם ולהגיד עם כל הכבוד למוסר להרוויח כסף יותר חשוב לי אז הוא יעשה מעשה לא מוסרי אם הוא אם הוא יכניס לו הרבה כסף אתה שואל אם אני מקבל את זה בדרך כלל לא אני חושב שלא אבל א אבל א יכול להיות בן אדם שיעשה שיקול כזה אתה ודאי לא יכול לקבל החלטה מוסרית כשיש לך קונפליקט בין ערך מוסרי לבין אינטרס או ערך מסוג אחר אפילו בהקשר הדתי נגיד שיש קונפליקט בין ערך מוסרי לערך דתי יש הרבה קונפליקטים כאלה ההכראה בין שני אלה לא יכולה להיות לא בכלים מוסריים אבל גם לא בכלים ההלכתיים >> אז מה עושים בל >> כיוון שכשיש קונפליקט בין שתי מערכות ברור שכלים ששייכים לאחת משתי המערכות האלה לא יכולים להיות הכלים שמכריעים לכן זה חייב להיות איזשהו כלי או מערכת כלים שהיא מחוץ לשני הכלים האלה איזשהו משהו הרבה יותר מופשט וגדול צריך להגדיר אותו זאת שאלה בפני עצמה עניין מופשט מאוד אבל זה אם אנחנו כבר מקבלים החלטות כאלה חייב להיות שיש איזשהי מערכת מהסוג הזה >> הבנתי אותך אני רוצה גם שניגע בעניין הזה שבעידן המודרני שאנחנו חיים עכשיו הרבה אתה גם אומר את זה הרבה שאנחנו פועלים הרבה לפי הרגש מהבטן אתה הרבת להתבטות בנושא הזה סביב סקת החטופים אז למה בן אדם שפועל לפי הרגש שהוא לא מוסר בן אדם שפועל לפי הרגע שהוא לא מוסרי והוא לא לא מוסרי הוא פשוט לא אגנט זאת אומרת כשאתה שופט מישהו בתור מוסרי או לא מוסרי דיברנו קודם על כבסה לא נדבר על כבסה מונחים של כן מוסרי או לא מוסרי מוסרי או לא מוסרי זה זה סוכן מה שנקרא בפילוסופיה או אגנט זה מישהו שמקבל החלטה בצורה מפוכחת ופועל על פיה אוקיי עכשיו אם בן אדם א שומט מידיו את המושכות כן אומר טוב אני לא מקבל לך אני נותן לעצמי לזרום אני אשפוט אותו על זה על זה שהוא החליט לשמוט את המושכות מהידיים אבל בהנחה שהוא כבר בוחר אז אני אומר אני שופט אותו אם הוא בוחר לא טוב אני אשפוט אותו אם הוא בוחר טוב אני גם אשפוט אותו אוקיי אבל רק אדם שבוחר אני שופט אותו בכלל במישור המוסרי בין אם אני אקווה שהוא מוסרי בין אם אני אקווה שהוא לא מוסרי אדם שפועל על פי הרגש הוא פשוט לא אגנט הוא כבסה עכשיו זה פה צריך לדייק קצת יותר כי אנשים הרבה אנשים יקחו את זה קשה את מה שאמרתי עכשיו >> אז אני אני אדק על זה קצת יותר זה מפריע לי שיקחו קשה אם אני חושב שזה נכון אז זה נכון אבל בא אליי פעם תלמיד בישיבה בירום כשלימדתי הוא שאל אותי הוא נפגש עם עם בחורה והוא התלבט האם לסגור עניין או לא לסגור עניין האם להתקדם לחתונה או או לוותר אז הוא שאל אותי תגיד לה לכת אחרי הלב או אחרי השכל הלב א אומר שכן השכל אומר שלא לא זוכר הוא הפוך מה היה לו איזשהי דילמה בין הלב לבין השכל.

אמרתי לו, רק השכל. אבל ברור שאתה צריך לקחת את מה שהלב אומר לך כאחד האינפוטים בשיקול שעושה השכל. זאת אומרת, אם יש לך כימיה איתה, זה שיקול מאוד חשוב, או אין לך כימיה איתה, זה שיקול מאוד חשוב, אבל הוא לא בלדי. זאת אומרת, זה לא התחושה של כן חימיה או לא חימיה היא לא אמורה לקבל את ההחלטה, היא אינפוט. את האינפוט הזה אתה מעביר לראש והראש יקבל החלטה. עכשיו לפעמים יש שיקולים שלמרות שיש כימיה לא כדאי או אם אין כימיה ובכל זאת כדאי לכן אני אומר החלטות תמיד נעשות פה זה לא אומר ש שאני מתעלם לחלוטין ממה שהרגש אומר אני רק לא נותן לרגש לקבל את ההחלטה אותו דבר בתחום המוסרי לרגש יש תפקיד חשוב בעולם המוסר והרבה חוקרים טועים ומזהים את המוסר עם רגש אבל זאת טעות יש השפעה של הרגש על המוסר וזאת השפעה טובה אבל אם אתה נותן ל רגש לקבוע מה אתה תעשה אז אתה לא פועל באופן מוסרי את הכבסה.

>> למה? למה ההשפעה הזאת היא טובה של הרגש? של >> כי הרבה פעמים הרגש שלנו מכוון אותנו לכיוון הנכון. ואתה אנחנו מכוותים כך שהמצפון שלנו בדרך כלל כואב כשאנחנו עושים משהו לא טוב ושמח כשאנחנו עושים משהו כן טוב. בשמחתנו אנחנו בנויים ככה. ולכן כדאי מאוד לקחת ברצינות את האינפוטים שאתה מקבל מהמצפון. אבל את ההחלטה אתה צריך לקבל פה. והדוגמה לזה עכשיו אני מגיע לעסקת החתופים בעיניי עוד פעם יש שיקולים טובים בעד ושיקולים טובים נגד אני לא מזלזל זה ויכוח מאוד רציני שיש לו בהחלט שני צדדים רציניים אני התנגדתי כמעט לכל סוגי העסקאות לכל אורך הדרך אבל אני מכבד לחלוטין את האנשים שחשבו אחרת ממני מה שאני פחות מכבד זה את האנשים שחשבו אחר או לא חשבו אחרת ממני זאת אומרת אנשים שלא היו מסוגלים לשקול ברצינות להתנגד לעסקת חטופים כי הלב שלהם כאב האנשים האלה באמת היו במצב נורא במקומות האם זה הרי בלתי נסבל לחשוב על בן אדם או אישה או גבר לא משנה שנמצאים במצב כזה איך אתה יכול בכלל להקשיח את ליבך ולהתחיל תנאים וזה אתה כן מסכים ואתה לא מסכים לעזכר אתה שולח אנשים למוות בייסורים עכשיו שיקול מאוד חשוב וגם אני חושב שכל אחד צריך לשקול אותו אבל כמו שאמרתי קודם על הרגש הוא יתן לך אינפוט עכשיו תקבל את ההחלטה זאת אומרת זה שיקול חשוב מאוד עוד יש עוד שיקולים והתחושה שלי הייתה שהרבה מאוד מהתומכים לא כולם אבל הרבה מאוד מהתומכים בעסקת החתופים לא עשו את הצעד השני זאת אומרת ברגע שהרגע שלהם כל כך גרם להם להזדהות עם המצב של החטופים שם ננעלה בפניהם האפשרות בכלל לשכול את האפשרות השנייה זאת אומרת הם לא הם לא באמת נתנו לעצמם איזשהו דין וחשבון לפעמים אתה שמעת מהם איזשהם אמירות לצאת כן כן הסיכונים העתידיים פה ושם זה לא זה לא משנה עכשיו לא אפשר להתווכח עם השיקונים העתידיים אבל התחושה שלי הייתה שלא היה שם ויכוח הם לא הם לא באמת היו מוכנים לשקול את האופציה השנייה.

מי מי ששקל ברצינות את האופציה השנייה והחליט כך אז הוא ודאי אדם לחלוטין מוסרי ופועל על פי השכל ולא הרגש הכל נכון. לא טוען שכל תומך בעסקת חתופים הוא אדם אמוציונלי. אני כן טוען שהתמיכה בעסקת חתופים הרבה פעמים באה על בסיס אמוציונלי. לעומת זאת, ההתנגדות לעסקת חתופים ברוב המקרים, לא כולם, ברוב המקרים היא לחלוטין לא אמוציונלית, כי ההזדהות האמוציונלית היא היא בעד זה הרי ברור. >> כולם מרגישים ככה. >> כן. ובשביל להגיד משהו נגד זה, אבל אפילו אתה מדבר על משפחות שאחד מהבנים שלהם היה שמה, זה בכלל כן אז ברור איפה האמוציות שלהם נמצאות.

ואם הם בכל זאת מוכנים ללכת נגד זה, זה מצביע על שיקול דעת, אולי מותאה, אני לא מדבר כרגע אם הוא מוצדק או מותאה, אבל זה מצביע על שיקול דעת של אגנט, של סוכן. זאת אומרת, בן אדם שאומר, אני לוקח כאינפוט את הרגשות שלי ועכשיו אני אקבל החלטה. עכשיו, למרבה התדהמה או הפליאה של הרבה מאוד אנשים, כשאתה מסתכל על המתנגדים מול התומכים, אתה רואה שבדרך כלל המתנגדים לעסקה היו דתיים, ימין ובעיקר דתיים. וזה מצביע על עוד אפקט מפתיע שאני חושב שסותר אינטואיציות של הרבה אנשים שבעיניי מצד יודעים לקרוא לזה שמאל אבל שמאל חילוני כהכללה מאוד גסה כי זה לא חייב להיות דווקא שמאל במישור המצומ במובן המצומצם הם נותנים יותר לרגשנות לאמוציונליות והצד הימני בעיניי מתפקד בצורה יותר רציונליסטית יכול להיות שהוא מגיע למסקנות שגויות אבל הוא כן שוקל ברצינות גם את התפיסות שלא מתאימות לבטן הראשונית שלו, לאינטואיציות או הרגש הראשוני שלו.

ויכול להיות שהוא טועה בזה שהוא מתעלם מזה מדי. יכול להיות שלא, אבל הוא עדיין הרבה יותר agent מאשר הצד השני. עכשיו שהתדמית הרווחת היא הפוכה. תדמית הרווחת היא שהמניים זה אינדיאנים, לאומניים שהכל בא להם מהבטן. והשמאל זה משהו נורא אינטלקטואלי, רציונלי. אני ממש לא מקבל. עוד פעם יש כאלה ויש כאלה. זה לא זה הכללה. אבל מה כהכללה שזה הפוך לאמת? נגעת פה בעניין הזה שמצפון השתמשת א אני לא רוצה להכניס לך מילים לפה אבל א מצפון א סליחה הרגש מביא אותנו למצפון מסוים זאת אומרת יש קשר בין הרגש למצפון >> זה שאלה של הגדרה אני חושב שכאבי הבטן שהמצפון מעורר בי הם ביטוי של רגש המצפון הוא הרגש המוסרי בהגדרתי זה סתם שאלה של שם אני לרגש המוסרי הזה שכואב מתי שאני עושה משהו לא בסדר זה נקרא אצלי מצפון, >> זה לשיטתך מצפון.

>> כן? עכשיו [כחכוח] יש מקומות שבהם זה יכאב לי ואני בכל זאת לא אצייט לו כי זה אינפוט אבל אני יש עוד שיקולים ואני אעשה שיקולים אחרים. לפעמים אני צריך לכרטות לפצוע את הרגל כדי להציל אותו. עכשיו כשאני קוראת לו את הרגל קשה מאוד לעשות את זה. אני לא יודע כמה אנשים יצליחו בזמן אמיתי לעשות את זה. מאוד קשה לעשות את זה. וזה קשה לעשות את זה מסיבות טובות כי זה מחיב לו ואני לא רוצה להחיב לבן אדם. אבל מצד שני הרי זה מה שנכון לעשות. אתה מציא לו את החיים. בשביל זה אתה צריך להיות אדם שהוא אגנט כי אדם שפועל על סמך רגש אני מדבר פה על יצר טוב לא על יצר רע אבל כשאתה נכנע ליצר הטוב אתה מגיע להחלטות שגויות כי אסור להיכנע ליצרים לא ליצר טוב ולא ליצר הרע הם נותנים אינפוטים ועכשיו אתה תקבל את ההחלטות שלך והחלטות מקבלים פה >> סוף כל היצרים א צריכים לעבור איזשהם חשיבה שכלית מסוימת בשביל שנדע מה לפעול ואיך לפעול >> נכון זאת אומרת אלה אלה אינפוטים אלה נתונים וצריך להתחשב גם בנתונים נתונים האלה כמו בעוד הרבה נתונים בסוף בסוף ההחלטה היא פה ולא פה זה בדיחה שתמיד אני נזכר בהקשר הזה עם של דוב סדן יצא לך בטח לשמוע לקרוא הוא אמר שהבן אדם הבא שיעשה מהפכה בעולם יהיה אורטופד יהודי למה יהודי כי רוב האנשים שעושים מהפכה בעולם יהודים למה אורטופד זה אומר כי היהודי הראשון שעשה מהפכה בעולם היה אברהם אבינו אומר תסתכלו למעלה תראו עולם מי ברא אותו תפעילו את הראש שרבנו אברהם אבינו היהודי השני שעשה זה המהפכה בעולם היה ישו אמר לנו חבר'ה רחמן לי בבית צריך את הלב יהודי הבא שעשה מהפכה בעולם היה מרקס אמר הכל הקפיטל כן הכל בבטן באינטרסים היהודי הבא ששה מהפכה בעולם היה פרויד שאמר שהכל מתחת לחגורה כן אז התחלנו בראשנו ללב ירדנו לבטן ואחרי זה מתחת לחגורה הבק אניהיה אורטופד עכשיו אני חושב שמאחורי זה יושבת תובנה שהיא מאוד אמיתית התובנה הזאת שאומרת שהעולם נעשה הרבה הרבה פחות רציונלי לי הרבה וזה לא אומר פחות חכם ממש לא אבל פחות נותן אמון בשכל התמיד אנשים פעלו על פי הרגש ונגד השכל הטבע האנושי מה החידוש שהתחדש בשני שניים שלושה דורות האחרונים זה שזה הפך לאידאולוגיה זאת אומרת אנחנו אנחנו מיועשים מהשכל אנחנו לא מאמינים בשכל כמכוון את דרכנו ולכן האידאולוגיה היא לפעול באופן שאני מתחבר אליו איך קוראים לזה במונחים אקזיסטנציאליסטים כן שזה בעצם אומר ללכת עם הרגש שלי כן זה סיפור שתמיד אני נזכר בו גם בהקשר הזה אני דיברתי לא מעט על הדברים האלה היה את תוכנית א ריאליטי טלוויזיה ריאליטי של מוזיקה >> כן עם הכיסאות >> עם הכיסאות עם שלומי שבת אני לא זוכר איך קראו לזה שמסים בכיסא >> שלומי שבת היה אחד ה אחד ה השופטים >> אז אחרי שמישהו ביצע או מישהי לא זוכר ביצעו שם איזשהו שיר אני ישבתי עם הילדים שלי ראינו את התוכנית הזאת אה והוא אמר תשמעו הביצוע היה אפשר להתווכח פה שם אבל הלב הלב הלב זה הלב יצא אליך הוא אלייך וזהו כולם בצעקות תרועות שמחה וניצחון עומדים על הכיסאות כל הקהל ואז ממשיכים הלאה אז אני אמרתי רגע רגע שנייה מה החלטת זאת אומרת השכל אמר ככה הרגש אמר ככה אבל לא אמרת מה מה השורה התחתונה עכשיו כשאני אמרתי את זה הילדים שלי היו על הרצפה מרוב צחוק כי למה כי לכולם היה ברור לא צריך להגיד נגיד כלום.

אם השכל אומר ככה והרגע שאומר ככה אז ברור שפה זאת האמת. ואני אומר רגע מה פתאום אם השכל אומר ככה והרגש אומר ככה אז בוא נראה צריך להיות משהו עד שיבוא הכתוב השלישי ויכיע ביניהם. קח את השיקולים האלה. קח את השיקולים האלה תשקלל תגיע למסקנה אולי לפה אולי לשם אבל את המסקנה אתה צריך לעשות פה לא פה. וזה עוד אינדיקציה לזה שאנחנו באמת יורדים מהראש אל הלב אל הבטן אל מתחת לחגורה. כן, פרויד הפך את מתחת לחגורה למניע הבסיסי שלנו, את הכל הוא טולה בעצם בארוס, נכון? אז הארוס הוא בעצם מנוע הרבה יותר מאשר סתם מנוע מיני.

בעצם כמעט כל ההתנהגות שלך היא תוצאה של האירוס במובן כזה או אחר. וזה ממש כבר הירידה הכי למטה מהמודל של אג'נט שמקבל החלטות פה. הכי למטה זה שם עד שיגיע האורטופד. זה יהיה כבר באמת אכן >> כן. למה הייתה את הירידה הזאתי מהשכל הלב בדורות האחרונים? >> אה, יש לי השערה. אני לא יודע בדיוק איך בודקים את זה ואיך מבססים את זה, אבל יש לי השערה. אה, אנחנו נהינו עם הזמן מאוד מאוד חזקים בחשיבה רקורסיבית, חשיבה לוגית, חשיבה מתמטית, חשיבה פילוסופית מאוד מאוד מדויקת מול הפילוסופיה העתיקה שהייתה פחות מדויקת.

את הפילוסופיה האנליטית בכלל הביאה את הדיוק לאיזה סי כזה לאיזשהו סוג של פסגה. מתמטיקה במובנה המודרני הרבה יותר מבוססת הרבה יותר אותן תובנות שידעו פעם היום אנחנו כבר מגדירים הרבה יותר טוב יודעים להוכיח אותם על בסיס הנחות מוגדרות היטב אז אנחנו נהינו מאוד חזקים בחשיבה לוגית רקורסיבית אלא מה היא שלחשיבה לוגית יש חיסרון מסוים שמה שהחשיבה הלוגית בעצם תולה מסקנה בהנחות נכון >> אבל אין לחשיבה לוגית דרך לבדוק מי הן ההנחות הנכונות אוקיי, אם יש הנחות, הלוגיקה תגיד לי מה המסקנה שיוצאת מהם ואיזה מסקנה לא יוצאת מהם.

>> אי אפשר להגיע עם לוגיקה להנחות, >> לא? איך תגיע? אם תגיע עם לוגיקה להנחות, זה אומר שיש הנחות קודמות שעל בסיסן הגעת בסדר, אני מדבר על הסטע הראשוני, אוקיי? אין לך דרך לבדוק את זה. ואז פתאום מתוך הלוגיציזם הזה, כן, ההתמקדות הזאת בלוגיקה, פתאום פרצ פרצה הפוסטמודרניות. למה? כי זה בעצם אומר שאם יש לך הנחות מסוימות אז אתה עובד בכלים לוגיים ומגיע למסקנה הזאת. יש לך הנחות אחרות אתה עובד בכלים לוגיים מגיע למסקנה הזאת. עכשיו מי צודק? כיוון שאתה יוצא משתי מערכות הנחות שונות אין לאדם לוגי דרך לקבוע.

מי צודק? ואם ככל שאתה שם את המוקד יותר על החשיבה הלוגית אתה פחות ופחות מצליח להכריע מה היא האמת. כי הלוגיקה עוסקת בעקביות לא באמת. איזה מסקנה עקבית עם איזה הנחות. אבל איזה הנחות נכונות וממילה איזה מסקנה נכונה זה לא תפקידה של הלוגיקה לקבוע. עכשיו אם אתה לא נותן אמון בשום דבר חוץ מלוגיקה אז איבד את היכולת להכריע. ואז פתאום אומרים רגע אז באמת כל ההכראות שלנו זה סתם עניין רגשי סובייקטיבי. הכראות הם לא לוגיקה הרי. אז מה הם כן? אז כיוון שככה זה בעצם סתם רגש. אה אם זה רגש אז זאת הדרך הנכונה להכריע.

ולכן חייבים להיות עם הרגש. ומי שלא עובד עם הרגש הוא סתם מנוכר, שבוי, מנותק, ציני, רציונליסט, עלוב א וכדומה. ואני חושב שזאת באמת הייתה דרך שאייכשהו בסוף שפכנו את התינוק עם המים, כי הלוגיקה היא כלי מאוד חשוב. ברגע שרואים אותו כחזות הכל, נשאר בלי כלום. >> דווקא בגלל שאנחנו נותנים כל כך הרבה משקל ללוגיקה, בגלל זה >> הבדנו את היכולת להגיע לאמת, כי הלוגיקה, כמו שלוגיקאנים אומרים, הלוגיקה עוסקת בתקפות, לא באמת. אמת זה טענה. טענה היא אמיתית או שקרית. טיעון בלוגיקה שגוזר מסקנה מהנחות הוא תקף או בטל לא אמיתי או שקרי.

עכשיו הלוגיקה לא מטפלת במושג של אמת ושקר. הלוגיקה מטפלת במושג של בטל או תקף. האם המסקנה נובעת מההנחות או לא נובעת מההנחות. אבל האם ההנחות נכונות? לא יודע. זה לא עניינו של הלוגיקן, לא של המתמטיקאי. והאם המסקנה נכונה? אותו דבר. כי אם ההנחות אתה לא יודע, אז גם את המסקנה אתה לא יודע. כל מה שאתה יודע זה שאם ההנחות אז המסקנה. אוקיי נשאל אותך תשאל מתמטיקאי מה סכום הזוויות במשולש מתמטיקאי הגון אמור להגיד לך אין לי מושג תגיד לי מה האקסיומות שלך אם האקסיומות שלך הם גאומטריה אוקלידית מוקלידיות אז זה 180 אם המקסיומות הם אחרות אז זה מינוס 274 לא יודע תן לי את ההנחות שלך אני אגיד לך מה הוא לא יכול להגיד לך מה סכום הזוויות במשולש כל מה שהוא יכול להגיד לך אם ההנחות הן אלה זה סכום הזוויות שיוצא האם אז זה תפקידו של המתמטיקאי והלוגיקן אלה אלה שרואים במתמטיקה ובלוגיקה את הכלים היחידים ל כבסיס לכבילות של טענות נשארים בלי כלום כי בעצם אתה לא יודע לקבוע הנחות אז אתה תקבע הנחות מסוימות אני אקבע הנחות אחרות אתה תהיה עקבעים הנחותיך אז לא אין לי שום דבר להגיד לך אני עקבעים הנחותיי אז גם לך אין שום דבר להגיד לי וככה נשארנו עם נרטיבים שונים כל אחד בתוך בואה משלו אין לנו אפשרות לנהל שיח ולא לשפוט אחד את השני אין כני מידה אובייקטיביים מחוץ לנרטיב טיב אפרופו אגב הקני מידה מוסרי כן אתה מחוקק לעצמך את החוקים מאוד יפה אבל אם אתה מחוקק לעצמך חוק רע אתה לא רוצה אבל מי קובע מה זה רע אופס אין לא יודע אני אתאיסט הרי אז אין אז מי קובע אין אף אחד לא קובע ואז אתה מגיע מיד ליחסיות מוסרית כי אם אף אחד לא קובע אז אני מבין שאני סתם מדבר שטויות וככה אתה מגיע עוד פעם לפוסטמודרניות בהקשר האתי המוסרי לא יודע אם דיברתי על פוסטמודרניות אפילו בהקשרים עובדתיים או מתמטיים אז בעצם ההנחות יסוד האלה הם מקורם באלוהים.

>> זה כבר שאלה שאתה אפשר להתווכח עליה באלוהים או באיזשהיא הכרה בלתי אמצעית שיש לך אינטואיציה, שיש לך אולי האימון באינטואיציה מבוסס על אמונה באלוהים. אתה כבר דיון בפני עצמו. אני נותן לחשוב שכן, אבל אבל זה דיון אחר. אבל קודם כל אני חושב שבן אדם צריך להודות בזה שצריך להיות לו איזשהו אמון ביכולת שלו לשפוט הנחות ולא רק לשפוט נביאה של מסקנה מתוך הנחות. לא רק לשפוט טיעונים אלא גם לשפוט טענות. >> אז איך אתה א שופט את הטענות האלה? >> אז אני אומר אם משהו לא נראה לי סביר לא make sense זאת אומרת לא לא נראה לי סביר מישהו יגיד מה זה לא make sensנס?

מקנס ולא make מקסנס זה עניין של טעם וריח שזה בעצם אדם זה בעצם אדם אנליטי כ שבחינתו רק הלוגיקה קובעת כל השר זה הזיות אני חושב שלא אני חושב ששכל ישר זה איזשהו סוג של יכולת א תפיסה בלתי אמצעית של עובדות או של טענות ואני יכול להכח בזה שטענה היא נכונה או לא נכונה למרות שאין לי הוכחה עבורה עכשיו מי שמזלזל בזה אז מבחינתו יש רק טיעונים אין טענות אז לא יכול לדעת כלום על שום דבר אבל מי שמקבל את האפשרות שלנו לשפוט טענות או לאמ מץ טענות כנכונות לא בוודאות אף פעם לא יכול להיות בוודאות ודאות יש רק לאמאז הלוגיקה אבל אתה יכול לשפוט טענות לאמץ אותן ואז כל מה שאתה תגזור מבחינתך נכון עד שלא ישכנעו אותי א אחרת אוקיי אז אז השורש הכל זה באמת האמון שאתה נותן באינטואיציה האם אינטואיציה מבחינתך זה סתם רגש זה עניין סובייקטיבי או שהאינטואיציה זה באמת כלי הכרתי נוסף חוץ מהחמישה חושים שיש לי אני עם האינטואיציה צופה באיזשהו משהו תקרא לו אידה טוב או משהו כזה ומזה אני גוזר מה מוסרי ומה לא מוסרי מבין זה כן יש ציטות שלך שאני אשמח שתסביר לי אותו אנשים שמאמינים במוסר שמחייב אותם הם בעיניי אנשים שמאמינים באלוהים למה בהכרח אם מישהו מאמין במוסר הוא גם מאמין באלוהים >> אז אני אגיד שני הדברים על זה קודם כל זה מה שהסברתי קודם כי אני חושב שמוסר תקף לא מוסר אלא מוסר שמחייב אותם אני מדגיש מוסר צר שמחייב אותם.

למה זה מחייב? כי עומד עומדת מאחורי זה ישות שכנראה אני מחוייב לציוויה כמו שדיברתי קודם. אז לכן ברור שמי שרוצה להיות עקבי צריך להניח את קיומו של אלוקים כבסיס למוסר המחייב. עכשיו פה אני רוצה להוציא מפרשנות שגויה לדבריי. אני לא טוען שהאטאיסט לא לא מתנהג באופן מוסרי. ממש לא. אני אפילו לא חושב שאפשר להצביע לשום הבדל ברור שהדתיים יותר מוסריים מהאיסטים. לפעמים לדעבוני אני אפילו מרגיש ההפך. אני כן טוען שאם אתאיסט מתנהג באופן מוסרי אז אחת משתיים. או שהוא מאמין מובא, הוא לא מודע בזה, אבל הוא בעצם מאמין באלוהים כי הוא תופס את הדבר הזה כמחייב.

או שהוא לא באמת מוסרי, הוא כבסה. זאת אומרת הוא הוא עושה את הדברים האלה כי זה עושה לא נעים בבטן. גם לי זה עושה נעים בבטן להתנהג באופן מוסרי. כולנו בנויים כך וטוב שכך כן אז לכן הוא עושה את זה אבל לקרוא לדבר הזה מוסר זו טעות אה כי מוסר זה משהו שיסודו בצב מחייב לא משהו שעושה לי נעים בבטן חזרנו גם כן לדבר שכבר דיברנו עליו אז יש אתאיסטים מוסריים שמתנהגים מוסרית אבל הם או שלא עקביים זאת אומרת בעצם אם אין אלוהים אז אין מוסר מחייב או שהם מאמינים מובלאים זאת אומרת הם הם עקביים אבל לא מודעים >> או הבנתי אותך אז אני ארצה רוצה לחבר אותנו עכשיו לדות.

אתה גם אמרת שמוסר יהודי הוא כסימורון. למה זה למה מוסר יהודי הוא כסימורון? >> אה כי מוסר זה מוסר זה מוסר. זאת אומרת אם אני חושב שמעשה מסוים הוא מוסרי אז אני דורש אותו מכל באי עולם לא רק מיהודים. ואם המעשה הזה הוא לא מוסרי אז אני דורש לא לעשות אותו גם כן מכל בעי עולם לא רק מיהודים. עכשיו ברור שישנם ויכוחים בתחומי המוסר. אמרתי הם די בשוליים אבל יש יש ויכוחים פה ושם בתחומי המוסר אבל ויכוחים יש גם בין גוי לגוי גם בין יהודי ליהודי וגם בין יהודי לגוי המוצא של הדובר לא משחק תפקיד בעניין הזה אני גם לא חושב שאנחנו לומדים את העקרונות המוסריים שלנו ממקורות יהודיים מי שמציג את זה ככה לדעתי מרמה את עצמו או אותי >> למה >> כי אנחנו לומדים את זה מתוך מה שהמצפון שלנו ההכרה המוסרית שלנו אומרת ואנחנו כבר מוצאים את זה בתוך בתנך פה ושם אני לא לא ראיתי מישהו שהוא עולה אדמות שיש לו אינטואיציה מוסרית שאומרת שx זה דבר חיובי אה אבל למדתי תנך אז סימן שזה לא דבר חיובי לא אם אתה רואה בתנך מעשה שנראה לך לא מוסרי זאת פרשה שדורשת יישוב או פרשנות למה מה הבעיה תנך אומר שלא כנראה טעית אז זה כנראה מעשה לא מוסרי לא אם יעקב שיקר אז צריך להסביר למה הרי אסור לשקר למה אסור לשקר הנה יעקב שיקר יעקב הוא צדיק סימן שמותר לא כי אני יודע שזה אסור איך אני יודע זה אסור הרי בתורה כתוב שזה מותר.

אני יודע את זה כי המצפון שלי אומר שזה אסור. אוקיי? אז כשהתורה אומרת משהו אחר, מבחינתי זה קונפליקט. לא שאני לומד ממנה. להפך, כל מה שאני עושה עם התורה בהקשרים המוסריים זה לנסות וליישב את כל מה שלא מתאים שמה עם התחושות המוסריות שלי. זה הכל. אז אבל אז אז לעולם אני אשאר עם התחושות שלי, אני רקב או שלא אצליח ליישב כל מיני דברים בתורה כדי שזה יתאים. אבל לעולם אני לא אלמד משם מה אמור להיות מוסרים מבחינתי. לכן אני טוען שהתורה היא לא מקור למוסר. עוד פעם היסטורית היא כן הייתה מקור להרבה קונות מוסרים.

זאת אומרת על היום. אדם שגדל היום אני לא חושב שהוא שואב את המוסר שלו מהתורה. ואם כן אז הוא מגיע לדברים מאובותים לדעתי. וואני גם לא חושב שהוא יגיע למסקנות אחרות מגוי שלא מתעסק או מודי חילוני שלא לומד את זה מהתורה. הם יחשבו אותו דבר פחות או יותר על מוסר. זה לא >> למה? למה מה שאתה לומד מהתורה הוא יכול להיות מוסר מעוות? באיזה מובן? אנשים שמזהים את ההלכה עם המוסר ואז הם לומדים גם את המוסר מההלכה ואז הם אומרים תראה אם התורה אומרת להרוג תינוקות המלקים שזה לא מוסרי בעיניי סימן שזה מוסר התורה אם זה מוסר התורה אז הוא לא בקונפליקט עכשיו אם הוא בא להרוג תינוק בעזה למשל אוקיי הוא לא בקונפליקט כי מה הבעיה זה המוסר שלנו המוסר של הגויים הפרוגרסיביים זה לא מעניין את אף אחד המוסר שלנו הוא אומר שצריך להרוג את התינוקות של האויב סתם אני אומר זה רק המליקים אבל נגיד שאתם מסווגת הזתים בתור המלקים.

עכשיו אני אולי אני אגיע לאותה מסקנה. אני לא מגיע לותה מסקנה אבל אני נמצא בקונפליקט קודם כל כי ברור לי שזה לא מוסרי. עכשיו אני צריך לבדוק אולי התורה בכל זאת מחייבת אותי לעשות את זה למרות שזה לא מוסרי ואז אני צריך להגיע להחלטה וגם אם בסוף אני אגיע להחלטה שצריך להרוג את התינוק הזה כמו בדיוק כמו הפשיסט ההוא אני אגיע לזה מתוך מחויבות למוסר כקטגוריה בלתי תלויה מההלכה וכשיש קונפליקט אני צריך להחליט אני לא יודע לפעמים זה יגבר לפעמים זה יגבר ואני אחליט כמוהו אבל מנקודת מוצא שונה לחלוטין ואצלו כיוון שהוא לא בקונפליקט הוא הרבה יותר בקלות תמיד יחליט את הכיוון ההוא וזה יוצא מאוט לכן למשל עכשיו קונקרטית על התינוק בעזה אז אמרתי כמה דברים שהם נשמעו לאנשים מאוד חריפים אבל מצד שני אמרתי גם דברים מאוד חריפים כנגד התפיסות ה המיליטנטיות מהצד של קילדם קילדם זאת אומרת אני אומר אם אם אנחנו צריכים כדי להתמודד עם חמס להרוג המון אלפי אזרחים חפים מפשע או לא מעורבים חפים מפשע זה כבר לא מעורבים אז צריך לעשות את זה אם אין מנוס אחר אם אין ברירה אחרת כי זה העם שמאיים עליי ואני לא מוכן לשת בתוצאות רק כדי שהם ינצלו אני לא צריך לשלם בחיי כדי שהם ינצלו אבל זה הכל רק אם אני חייב לעשות את זה כדי להינצל אם אין לי דרך אחרת לפגוע נגיד במחבלים אלא אם כן אני פוגע גם באנשים חפים מפשע אוקיי אז אני לגמרי בעד תינוקות זקנים לא מעניין מה זה לא מעניין יחייב לי הלב אולי אבל צריך לעשות את זה אוקיי ולכן אפילו אתה יודע מה הפצצת הטום על הזה שזה היה לא זוכר לא מי זה אמר את זה מישהו בחבר הכנסת זה עורר מאומת אלוקים אני בכלל לא שולל את זה אם זאת הדרך היחידה שאני יכול להתגבר על האיום המטורף הזה שנשקף מחמס אז צריך לשכול לעשות את זה אבל מצד שני מכאן להגיע עד מצב שצריך להרוג את כולם כי הם כולם מחבלים קטנים ולא משנה אם הם כרגע מאיימים עליי הם יעלמו עלי יאימו עליי אחר כך זה בעיניי תוצאה של עמדה לכאורה דומה אבל שלא מבינה שיש גם צד שני של מוסר בנוסף החשיבה ודית לא יודע איך שתקרא לה אה ואני אומר אוקיי אם צריך אז צריך אבל אם לא אז מי שעושה את זה הוא רוצח הוא צריך לשת במלא האחריות למעשיו ומבחינתו הוא מיד עובר לזה שצריך להרוג את כולם בתור עונש אפילו לא כמניעה או כדרך ההתמודדות שאין לי ברירה אני לא יכול אחרת להינצל מהאיום הזה אלא מבחינתו זה הופך לעונש עכשיו הם כולם כבר בדין רודף וכולם עמלקים ואת כולם צריך להרוג וזאת בדיוק סוג הקפיצה מעוותת שנובעת מזה שלמרות שאני יכול להגיע לאותה מסקנה כמוהו אבל זה נובע מזה שהוא לא נמצא בקונפליקט בכלל מבחינתו מה שהתורה אומרת אין משהו אחר אין אין איזה מוסר שאומר רגע תבדוק את זה עוד פעם תראה זה כן זה באמת מה שהתורה אומרת יש פה משהו מאוד לא מוסרי וגם אם כן אני אמר שאני אצייט לה גם למוסר מחייב אותי וגם זה רצון אלוקי שניהם רצון אלוקי מבחינתי אז אני בקונפליקט לא בטוח מי מהם יגבר אז איך אתה א מגשר על הקונפליקט הזה זה בין המוסר להלכה אם במקרים כאלה >> תראה יש יש קונפליקטים גם בתוך העולם המוסרי עצמו אתה לא צריך להגיד קונפליקטים בין מוסר להלכה כן ג'ן פול סרטר מספר על סטודנט שלו בתקופת השואה שבא אליו א עם דילמה הוא חי בפריז עם אמא שלו המבוגרת אבא שלו נדמה לי נרצח על ידי הנאצים ואח שלו הגדול משתף פעולה עם הנאצים תחת כיבוש נאצי שמה והוא מתלבט הוא רצה לברוח לצבא צרפת החופשית כן לדגול כדי להילחם בנאצים להילחם ברוע זה ערך מאוד חשוב שוב מצד שני אם הוא בורח א מצרפת >> לא לא נלחם באח שלו אלא אם הוא בורח מצרפת אז הוא משאיר את אמא שלו לבד בלי עזרה אמא שלו מבוגרת חולה מה לעשות אם הוא ישאר שם אז הוא לא נלחם ברוע עכשיו זה דילמה בין ערך הלחימה ברוע לבין ערך העזרה לאמא מבוגרת אוקיי זה דילמה שהיא לא בין הלכה למוסר או היא הלכה בין ערך מוסרי אחד לערך מוסרי אחר עכשיו מה עושים שם לא יודע הדילמות זה מה שנקרא באתיקה אנליטית זה נקרא אינקומנסורב של ערכים ו שערכים הם הם חסרי מידה משותפת common measure כן זה comable זה אין להם מידה משותפת common measure אז מה זה אומר אתה לא יכול למדוד את הערכים ולהחליט מי גובר על מי כי ערכים זה לא משהו שאפשר להעמיד או למדוד אותו באיזשהו סולם כלשהו זאת הבעיה גם פתרונות אבל ולכן אין לך דרך לקבוע מי גובר על מי באותה מידה גם ההכראה בין ערך דתי או הלכתי לערך מוסרי גם היא סובלת מאותה בעיה.

רק אני אומר שזה לא ייחודי להתנגשות בין ערך מוסרי לערך הלכתי. גם בין שני ערכים מוסריים יש לך את אותה דילמה. ואם שם אתה יודע להכריע אז גם פה אני יודע להכריע. זאת אומרת זה לא אין שום דבר מיוחד בסוג ההכראות הזה. >> אני רוצה אז שניקח דילמה קונקרטית ששמעתי אותך מדבר עליה שאני לא הצלחתי כל כך להבין. אם בן אדם בא אליך עם רוה לשדוד אותך ומבקש ממך שקל אחד אתה טענת שם מוסרי להרוג אותו. למה >> מוסרי? לא מבחינה מוסרית מותר להרוג אותו. >> מותר. סליחה, >> לא שמוסרית להרוג אותו. אם אתה רוצה לא להרוג אותו ותת לו שקל, תבורך.

אולי אתה אפילו ראוי להערכה, אבל אין לי שום טענה למישהו שהורג אותו. מותר לגמרי להרוג אותו. למה? כי הוא בעצם מאיים על חיי. הוא רודף, נכון? רודף אנחנו כולנו מסכימים שמותר להרוג, נכון? אלא מה? אני יכול להציל את חייו אם אני אתן לו שקל, נכון? עכשיו אני לא חייב לו שקל. אוקיי? לא חייב לו את השקל הזה. מה הוא עושה? הוא משתמש במוסריות שלי כדי להוציא ממני שקל, נכון? הוא בעצם אומר, תראה, הרי ההוא מוסרי, הוא לא יהרוג אותי בשביל להציל שקל, אז הוא יתן לי שקל, נכון? ואז מחר בבוקר הוא גם יעשה את זה לך ולמישהו אחר, הוא יעשה את זה עם 1000 שק וכן הלאה.

ולכן אני אומר שתופעה מן הסוג הזה לא בטוח שנכון להיכנ זאת אומרת יכול להיות שמה שאני צריך לעשות הוא רודף זה שאני יכול להציל אותו לא חייב לתת לו שקל אז הוא יגיד לי כן אבל אם לא תיתן לי שקל אני אהרוג אותך מצוין אתה רוצה להרוג אותי אני אהרוג אותך קודם כי אתה יש לך דין רודף מבין עכשיו זה חלק ממשפחה הרבה יותר רחבה של בעיות קורא להם בעיות טריטוריה אה אבל זה כבר סוגיה בפני עצמה >> כן כן לגמרי ומשהו ככה לקראת סיום זה העניין הזה זה של א מוסר ומצוות. האם מצוות הם מוסריות בהכרח? >> ההפך, הם לא מוסריות בהכרח.

לא לא מוסריות, אלא המוסריות. זאת אומרת, זה לא שהמצוות הם אנטי מוסריות, אין להם ולמוסר דבר, דבר וחצי דבר. >> למה? >> אה, >> צדקה לדוגמה, זה לא מוסרי. >> זה זה נושא שאני צריך להרחיב לגביו קצת. אז אם אתה רוצה אני יכול, אבל >> כן, כן. אין. א תראה יש יש חילוקי דעות קשים לגבי המתחים האלה שיש בין הלכה לבין מוסר ואני רוצה לטעון שהמתחים האלה הם מתחים מדומים למה אני מחלק את עולם המוסר לעולם ההלכתי סליחה לשלוש תת קטגוריות יש הלכות מוסריות לתת צדקה כמו שאמרת לכבד הורים לא לגנוב לא לרצוח כן הלכות מוסריות יש הלכות אנטי מוסריות להרוג תינוקות המלקים א ממזרים אסור להם להתחתן מה הם השמים שאבא ואמא שלהם עשו מה שעשו וכן הלאה ויש הלכות אמוסריות ניטרליות אסור לאכול חזיר זה לא קשור למוסר לא אנטי מוסרי לא רלוונטי אוקיי יש הרבה הלכות כאלה עכשיו אני אומר בוא נתחיל מההלכות האם מוסריות הלכות המוסריות מה הם אומרות בעצם שיש להלכה עוד מטרות חוץ מהמטרות המוסריות נכון >> כי עובדה שאיסור אכילת חזיר לא בא להשיג מטרה מוסרית אז מה הוא בא להשיג כנראה יש איזשהו ערך דתי שמשיגים אותו אם לא אוכלים חזיר, לא יודע בדיוק או לא פוגעים בו אם לא אוכלים חזיר וכן הלאה אז כל ההלכות האנטימוסריות כבר מלמדות אותי לקח חשוב שבבסיס ההלכה יש מטרות מעבר למטרות המוסריות יש גם מטרות דתיות בסדר זה לקח ראשוני אם זה כך אז עכשיו נעבור להלכות האנטימוסריות קטגוריה הבאה בהלכות האנטימוסריות למה למה אנשים חשים לא נוח עם הדבר הזה כי אנשים מרגישים רגע איך זה יכול להיות הרי ההלכה שואפת למוסר אז איך זה יכול להיות שהמוסר שלה הוא כל כך מעוות הוא כל כך עקום אומר לא ההלכה שואפת למטרות דתיות לפעמים זה מתנגש עם ערך מוסרי עכשיו כמו שאמרנו קודם יש גם התנגשות בין ערכים מוסריים לבין עצמם אם אתה מאמין באמת ובתמים שההלכה מובילה ליעדים דתיים שיש להם ערך גם כן לא ערך מוסרי ערך דתי אז יש חשיבות רבה וערך רב לחתור להשיג אותם יש גם חשיבות רבה וערך רב להשיג את היעד הדתי לפעמים זה מתנגש ואז צריך להחליט האם אני מעדיף את הערך הזה או את הערך הזה.

אגב, החלטה לא תמיד היא לאותו כיוון וזה דילי מה שצריך להחליט או קונפליקט שצריך להחליט לגביו אבל זה קונפליקט לא סתירה יש הבדל אומרת כי סתירה אתה יכול להיות גם המוסרי גם להרוג תינוק וגם לא להרוג זה לא אני רק אומר היעד הדתי מושג אם להרוג תינוק עמלקי היעד המוסרי נפגע אם אתה הורג תינוק עמלקי עכשיו אתה צריך להחליט מי היעד היותר חשוב אבל נגיד אפילו שהחלטתי להרוג את התינוק זה אומר שאני אדיש למוסר או לא מחוייב למוסר מה פתאום אני מחויב מאוד בדיוק כמוך רק יש לי עוד ערכים שאני מחוייב אליהם ולפעמים בגלל ההתנגשות אין לי ברירה.

עכשיו מישהו שלא מחויב לערכים הדתיים אז הוא לא מבין את זה בכלל כי מבחינתו יש רק אין פה דילמה יש ערך אחד מה פתאום להרוג תינוקות אין בעיה אני מכבד את זה אבל הוא גם צריך להבין שמה שאני עושה זה לא בגלל שאני מזלזל בערך המוסרי אלא בגלל שאני מעדיף על פניו ערך אחר מה לעשות גם הוא חשוב זה לגבי ה הלא מוסריות >> הלכות האנטימוסריות עכשיו אני רוצה לטעון טענה יותר מרחיקת לכת וזה באמת טענה שלי בלבד אה עד אליה כמעט אני יכול אפילו אפילו להביא לא מעט מקורות שיתמכו בזה. עובדות לגמרי תמכות בזה. עובדות בכלל לא מבין איך אפשר להתווכח.

אבל אבל אני אבל יש גם כמה יהודים שאפילו כתבו את זה. את הדבר השלישי אני לא מכיר. מישהו שכתב. אני לא יודע. אולי יש, אני לא מספיק מכיר. הטענה שלי זה שגם הקטגוריה השלישית, ההלכות המוסריות גם הן מיועדות להשגת יעדים דתיים ולא מוסריים. זאת אומרת, למשל, הגמרא אומרת, למה לקראהו? למה צריך לכתוב דבר אם אני מבין אותו לבד בהיגיון שלי? לא צריך פסוק בשביל זה. אני מבין לבד. אז למה כתבו את לא תרצח? תגיד לי טוב, אולי אנשים פעם לא היו מבינים, היום התרגענו כי כתוב לא תרצח, אז אנחנו מבינים אולי אנשים לא היו מבינים אבל איך הקדוש ברוך הוא בא לקין בתחילת פרשת הבריאה, בתחילת פרשת בראשית, לפני שהיה לו תרצח, לפני שהיה שפך דם האדם באדם דם ישפך, לא היה שום ציווי והיה ברור שקין היה אמור להבין שאסור לרצוח.

הקדוש ברוך הוא בא אליו בטענות. זאת אומרת שגם התורה מניחה שהאיסור על רצח לא נלמד מהתורה ולא מובן מתוך התורה. אני מבין את זה לבד. אז בשביל מה כותבים את לא תרצח? אומר כותבים את לא תרצח כדי להגיד שמי שרוצח חוץ מהבעיה המוסרית שיש בדבר יש בדבר גם בעיה דתית. זאת אומרת נפגע בזה גם ערך דתי לא רק ערך מוסרי. ולכן גם החלק הזה של ההלכה, החלק המוסרי לכאורה, הוא מוסרי רק בגלל שההוראות שלו מקבילות להוראות המוסר, אבל למעשה מיועדות להשיג יעדים דתיים, לא יעדים מוסריים. במקרה הזה יש הגבלה ביניהם.

ולכן גם הקטגוריה הזאת לא חותרת למוסר. ואני יכול להביא לזה גם ראיות. למשל, יש סוגיות שלמות במסכת סנהדרין שדנות מה קורה אם מישהו רצח ככה? הוא שם את הבן אדם שמה ואז השאיר את האש להגיע אליו או את השמש לייבש אותו ולהרוג אותו אבל הוא לא עשה את זה בידיים >> רק בעקיפין >> כן בדיוק אז יש לא מעט מצבים סיטואציות שבהן ההלכה אומרת שהוא לא חייב מיתה זומרת הוא לא נחשב רוצח עכשיו מוסרית הוא רוצח לכל דבר מה זה לא משנה אם עשית את זה ככה או לא אתה גרמת למותו דטרמיניסטי זאת אומרת ברור מה שאתה עשית הביא למותו אז מה אכפת לי אם אני עשיתי את זה מעקיפין או עשיתי את זה מיישרין עשיתי פעולה שמחמתה בן אדם איבד את חייו בכוונה ובאופן דטרמיניסטי.

אז אני טוען שאיסור רצח ההלכתי הוא לא איסור רצח המוסרי. איסור הרצח ההילכתי יש לו הגדרות. לפעמים הוא קיים, לפעמים הוא לא קיים. איסור הרצח המוסרי באמת לא יבחין בין כל הסיטואציות האלה. הוא רוצח מוסרי בכל הסנריוס שמתוארים שם בסוגיה. הוא לא רוצח הלכתי כי היעד הדתי לא נפגע לגמרי אם אתה עשית את זה ככה, אבל כן נפגע אם עשית את זה ככה. אבל מוסרית ודאי שאתה לא מוסרי בשני ה בשני המשמעויות האלה, בשני המצבים האלה. ולכן אני אומר יש גם ראיות לזה מתוך הספרות ההלכתית עצמה שגם ההלכות המוסריות לא מתפרשות לפי כללי המוסר.

זאת אומרת לכן גם שם אני טוען שאין חפיפה. ואם זה כך אז בעצם השלמתי פה איזשהו מהלך שהביא לנתק מוחלט בין ההלכה לבין המוסר. שום חלק של ההלכה לא נוגע למוסר. לכן אין בכלל מה לדבר על השאלה אם הלכה מסוימת היא מוסרית או לא. זה לא רלוונטי גם מוסרית זה מקרה רק מקרה אוקיי זה לא אומר שאני לא מחוייב למוסר אני מחוייב למוסר בדיוק כמו להלכה אבל זה שתי קטגוריות ועכשיו אני צריך להחליט כשהם בקונפליקט לא יודע צריך להחליט מה אני עושה כמו בכל קונפליקט >> אז אם אתה מחוייב גם להלכה וגם למוסר האם ניתן א לערער א על ההלכה במקרה של אה אה מקרה לא מוסרי >> עקרונית לא כי אם ההלכה אומרת את זה אז אז א אז כנראה היעד הדתי מושג ככה על חשבון היעד המוסרי.

זאת אומרת >> אז יעד דתי גובר על יעד מוסרי. >> לא לא אמרתי שהוא גובר אבל אמרתי שלכן יש קונפליקט וההלכה לא בטלה מזה שהיא לא מוסרית. מה אני אעשה? זאת שאלה אחרת כי אני מחויב גם להלכה וגם למוסר. אבל זה לא שההלכה בטלה. ישנם מצבים מסוימים שבהם השיקול המוסרי נוטל חלק בתוך הפרשנות הדתית. רק דוגמה אחת. יש קצת דוגמאות אבל זה באמת שוליים. למשל כשיש לך ספק יש שתי פרשנויות הלכתיות אפשריות אתה לא יודע איזה מהם נכונה עכשיו עקרונית יש כללי ספקות ספיקה דאורייתא לחומרה ספיקה דרבנן לכול אם אתה בספק וזה הלכה דאורייתא אתה צריך להחמיר אני טוען שבמקום שבו אופן אחד של פעולה הוא הרבה יותר מוסרי מהאופן השני האופן השני מאוד פוגע ברמה המוסרית מותר לך להכריע לטובת הצד המיקל למרות שהכלל בהלכה זה ספיק הדאורייתא לחומרה וכאן השיקול המוסרי אומר לך תבחר בפרשנות הזאת ולא בזאת אבל זה רק אם הפרשנות כשלעצמה עומדת בסטנדרטים ההלכתיים רק יש שתי פרשנויות כאלה אחראה ביניהם יכולה להיות על פי המוסר אבל המוסר של עצמו לא יקבע שההלכה הזאת נכונה או לא נכונה או מה ההלכה אומרת זה שתי קטגוריות בלתי תלויות >> כן >> בעצם זה כזה שני קווים מקבילים המוסר לא מתערבב עם ההלכה נכון >> הבנתי אותך ככה א לסיום אתה חושב שאנחנו כחברה נח לחזור ל מוסר על פני הרגש.

>> אני קטונתי מלחזות את העתיד. א אני מניח שלא יודע מה. אם תבוא אי פעם גאולה לעולם והמשיח יגיע והעולם יהיה מתוקן. עולם מתוקן זה עולם שמתנה על פי הראש לא על פי הרגש. אם זה יקרה אני מאמין שזה יהיה חלק מהעניין אבל אני לא יודע לחזות עתידות. לא כתבתי. >> כן. כן. אנחנו לא יודעים לנבא את העתיד. אנחנו לא נביאים. א מיכאל תודה רבה באמת היה לי תענוג אם אנשים רוצים לקרוא עוד ממה שאתה עושה לראות עוד תכנים שלך לאן הם יכולים ללכת קודם כל יש את האתר שלי שנקרא שוט ומאמרים אפשר לחפש מיכאל אברהם בגוגל זה התוצאה הראשונה שתקבלו כנראה השנייה אולי ויקיפדיה אה מתוך האתר כבר יש הפניות למאמרים ולספרים ששם אני מפרט הרבה דברים יש המון פוסטים באתר זה אתר עם המון המון חומר אפשר יש שם צורות חיפוש ודרכי תשאול עם בוטים וזה זה עסק די די משוכלל אני חושב ואפשר למצוא שמה התייחסויות להרבה מאוד סוגיות כן לגמרי אתה פשוט >> כותב המון מאמרים כתבת מאות מאמרים עשרות ספרים באמת המון המון תוכן מעורר מחשבה אה בחוויה שלי ואני מאוד מודה לך על זה הרב מיכאל תודה רבה היה לי תענוג >> גם לי >> ברכותיי הגעתם לסוף הפרק כנראה שהמוח שלכם לא כזה נשרף מהטיק טוק ומהאינסטגרם זה ממש לא מובן בתקופה הזאתי אז אם אהבתם את הפרק הזה הזה האלגוריתם של היוטיוב שכל כך מכיר אכם, בחר לכם את הסרטון הזה.

תלחצו עליו. קדימה.