המומחה לגיאופוליטיקה של ישראל: זאת המטרה הכי חשובה של המלחמה! | טרי ניומן

איך מלחמת השבעה באוקטובר השפיעה על כל הסכמי אברהם? וואו, זו שאלה. בעיניי, המלחמה הזאת היא במובן מסוים המלחמה של הסכמי אברהם. כאילו מערכות יחסים בין מדינות בנויות על כוח כסף וסיפור. ופה בעצם אנחנו רואים באופן הכי גלוי שיש את הצד של הכוח. הרי למה המפרציות רצו להיות ביחד איתנו? בגלל איראן. אתה יודע, אנחנו רגילים לחשוב על שם זה רחוק, מדינות קטנות, אבל בפועל אני חושב אחרי כל המיקוד בשבוע שבועיים האחרונים על מיצרי הורמוז, אנו מתחילים להבין איך בגדול המדינות האלה, המפרציות, הן קטנטנות כאלה שעומדות לבד כמעט מול המפלצת האיראנית הזאת של 90 מיליון איש, מפלצת שבגודל של מערב אירופה.

והחבר'ה האלה מחפשים דרך איכשהו להגן על עצמם וזה עובד, בואו. הם עומדים על הרגליים שלהם עדיין. רק שאתה מבין את גודל האיום האיראנים אמרו לשידשום שאם האמריקאים יפשטו לחארג', שזה אתה מכיר את האי ששם עושים את הזיקוק ומייצאים את הנפט. יש צינור מהם, בסדר? אז מה האיראנים יעשו? האם יפשטו לבחריין? כלומר, הם ייקחו מדינה והם יחפשו מדינה. אז מה בחריין עד עכשיו היא בעצם הסתמכה על ערב הסעודית. והתהליך תמיד בהסכמי אברהם היה שהמדינות הקטנות הן יתחילו את התהליך ואז ערב הסעודית היא בעצם ממשיכה את התהליך.

הטענה שלי היא, זה בעצם הסיפור מאחורי השבעה באוקטובר. יש, אתה יודע מה זה האיימק? כן, המסדרון ההינדו-ערבי. בדיוק, זה ה-Indian Middle East. למי שלא יודע, זה בעצם נקרא, זה מסדרון סחר שמתחיל מהודו, עובר דרך מדינות ערב, דרך ישראל וליבשת האירופאית. פה הם דיברו על זה, על הרכבות בינינו לערב הסעודי. עכשיו, איך אנחנו יודעים שלאמריקנים זה כל כך חשוב הפרויקט הזה? אנחנו יודעים, אבל עוד הוכחות. תחשוב, לפני השבעה באוקטובר מי היה הנשיא בארצות הברית? לפני השבעה, ביידן. ביידן אהב את MBS בערב הסעודי.

הוא שנא אותו. אחרי שאתה זוכר שהתחיל... התחיל לחגוג. בדיוק. והוא היה הרבה אהבה וחיבה בינו לנתניהו. לא, הוא סירב להיפגש איתו, נכון? אבל במרכז מדיניות החוץ של ארצות הברית היה עניין של נורמליזציה בין ישראל והערב הסעודית. בסדר? למה? כי הוא הבין כדי לתת קונטרה להשתלטות הסינית על העולם, הוא היה חייב את ה-IMEC והחוליה החסרה בדבר הזה הייתה נורמליזציה בין ישראל לסעודיה. באמת יש כאן הרבה דברים שאני רוצה לפרק, החל מנגעת במשחק הזה בין סין לארצות הברית, שזה בעצם המסגרת העולמית הגדולה שאנחנו רואים במאה ה-21.

שנייה לפני זה, טיפה אליך. אתה חבר בקונגרס הציוני העולמי, כתבת את המאה היהודית, ספר שיש פה ברקע. ככה. ואתה עוסק הרבה ביחסים האלה הבין-לאומיים, מנתח אותם, מייעץ. ואני רוצה שניכנס מפה למסגרת העולמית הגדולה הזאת כדי שבאמת נוכל לרדת רזולוציה לפני שנכנסים להסכמי אברהם. למה יש את המאבק הזה בין סין לארצות הברית? שאלה מעולה. וואלה, זה תלוי איך אתה, אם אתה מסתכל על זה מהצד המערבי או מהצד הסיני. אתה מסתכל על זה מהצד המערבי. אנחנו התרגלנו למציאות שאחרי נפילת קיר הברזל והניצחון של המערב על הרעיון של קומוניזם, שאנחנו ניצחנו, בואו נחגוג.

חוט חיים מאוד גבוה בהשוואה למדינות האחרות בעולם מן הסתם. ומאידך, יש לך מדינה כמו סין שהיא הייתה בתקופה של כמעט 20 שנה בצמיחה של 10% בשנה, צמיחה מטורפת. עכשיו התרגלנו ומשם אני חייב להמסגיר את זה ככה. זור לפעמים נעשה עוד איזשהו דיפ דייב. רגילים לחשוב למה ניצחנו במלחמת העולם השנייה ובמלחמה הקרה? בגלל שהדמוקרטיה היא שיטה טובה יותר, היא יעילה יותר, היא יודעת איך לתעל עצה וביקוש בדרך טובה יותר מאיזושהי כלכלה מנוהלת. נכון? אבל אני לא חושב שזה נכון. אני חושב שאתה... יש אחלה גרף שאתה שם על ציר ה-X את הגיל וציר ה-Y סליחה, ציר ה-X זה שימוש בסבון נוזלי וציר ה-Y זה דופק.

ואתה רואה שככל שמשתמשים בסבון נוזלי, הדופק יורד לפי הגרף, מוכח. בסדר? אז אנשים חושבים יש איזשהו קשר סיבתי. האמת יש גורם משתנה שלישי שלא שם, שזה הגיל. בדרך כלל צעירים עם סבון נוזלי ומבוגרים עם סבון של פעם. בסדר? אז לפעמים אתה רואה איזשהו קשר בין שני נתונים, זה לא אומר שיש איזשהו קשר סיבתי. לפעמים הגרף משקר. בדיוק. בסדר? עכשיו מה קרה במלחמת העולם השנייה? הנאצים בשיטה פשיסטית מרכזית ניצחו את כל הדמוקרטיות של היבשת האירופאית. בסדר? הסיבה שניצחנו זה בגלל הכוח התעשייתי של ארצות הברית, אוקיי?

וברית המועצות יחד, ניצחו יחד, הצליחו לנצח את הפשיזם. אז זה לא בגלל שהדמוקרטיה היא השיטה הטובה יותר, פשוט היינו חזקים יותר עם כוח ייצוא טוב יותר. אני חושב שאני לאחרונה חוקר את מלחמת העולם השנייה ממש לעומק ואני חושב שאנחנו פה במערב נוטים לייחס פחות חשיבות למה שברית המועצות הביאה לשולחן לבעלות הברית. בסוף ברית המועצות היה שלב שעמדה לבדה מול הנאצים במשך שנה שלמה כמעט. אז אנחנו שוכחים גם את זה במערב. יש לנו נרטיב חסר חלקי כזה. לגמרי. עכשיו במלחמה הקרה ובואו נמשיך עם זה, ברגע שהגענו למלחמה הקרה, באמת ברית המועצות הייתה מדינה קטנה, היא מדינה קטנה בגדול.

ומחוץ לתחום הצבאי אין לה ייצוא, אין לה תעשייה מרשימה. יש לך איזשהו מוצר רוסי? וודקה? מה? לא, לא, אני לא מדבר על שטיחים. איזה משהו תעשייתי כמו שיש לך דברים דרום קוריאנים, יפנים, אמריקאים, איטלקים. כאילו תחשוב על כל המוצרים היום יומיים שלך. רק ב-space industry. זה בתחום הצבאי. כן. אה, אוקיי, זה חשוב. בסדר? הם לא פיתחו את זה, והסיבה שהאמריקאים ניצחו במלחמה הקרה או המערב ניצח היא כי פשוט השיטה הייתה טובה יותר והם היו קטנים יותר. עכשיו בסין יש לך מצב שיש מתחרה אמיתי, מיליארד וחצי אנשים, אוקיי?

עם כלכלה מאוד מאוד חזקה שאימצה חלק גדול מהטכנולוגיות הטובות והמתקדמות ביותר. וחייבים להגיד בואאלה שהייתי כמה פעמים שם, בנושאים מסוימים הם כבר עקבו את המערב. עכשיו אין להם את הניסיון הצבאי שיש לנו. יש להם יכולות צבאיות, אבל הן לא היו במלחמות כמו המערב. אבל בדרך כלל, אתה יודע, זה במשך ההיסטוריה, זה הגלים. בדרך כלל כשיש לך אימפריה עולה, אז היא בדרך כלל אומרת לאימפריה הקיימת בוא, אנחנו כאן, אנחנו גם, תן לנו קצת מקום, והאמריקאים יושבים להם על ה... אתה יודע, על הבריד. הם חוששים שהם לא יוכלו לצאת מהאזור.

יש מצרי מלאקה שבין אינדונזיה וסינגפור שהחשש הכי גדול של הסינים שבעצם האמריקאים יכולים ככה, כמו מצרי הורמוז עכשיו, כאילו לעשות לסין את הדבר הזה. זה העורק החיים של סין. זה העורק החיים של סין עד שמשהו יקרה בקוטב הצפוני, בגלל זה עכשיו כל המאבק בתאילנד, בדיוק כל הדבר הזה. אבל בגדול כל הסחר וסין היא מדינה שמבוססת ייצוא. כלומר, הסיני הממוצע, כוח הקנייה שלו הוא לא משהו, בסדר? ודרך אגב, יש להם בעיה אמיתית בגלל המדיניות של ילד אחד. כנראה... ממש רציתי להעלות את זה, את העניין הדמוגרפי של סין.

אם אתה מסתכל על פירמידת הגילאים שלהם, היא מאוד לא בריאה. היא מאוד לא בריאה והיא כנראה תהיה המדינה היחידה שתהיה... היא כבר כמה תסמכת. כן, היא עידה שני מיליון אנשים. יותר, אם אני לא טועה. זה שני מיליון שנה שעברה, לפי ה... בוא, אני... הנתונים זה... ללכת דרך אתה סופה וכל אחד. אבל בגדול הרעיון בדרך כלל אתה רואה מדינות שעברו תהליך מואץ של צמיחה, הן מגיעים לאיזשהו שוק של אושר, הן עוברים מ-Middle Range למדינות העשירות ואז הן מתחילות להזדקן. פה כנראה ההזדקנות יקרה לפני שהיא תהיה מדינה עשירה ולכן הלחץ אולי יפעלו מול הצבא.

אבל זאת הסיבה, אוקיי? זאת הסיבה שיש עכשיו מאבק בין סין לארצות הברית. כי סין היא באמת מתחרה מבחינת גודל המשק, גודל השוק, זה ב-PPP הן עקפו אותם. אתה יודע מה זה PPP? זה Purchasing Power. זה אומר, תחשוב על זה הכי פשוט, אני אוהב באקונומיסט, הם מציגים את זה במחיר של הביגמק. בתוך הביגמק יש לך את העטיפה, יש לך את הלחם, יש לך את החסה, את העגבנייה, את הבשר, כל הדברים האלה, כל מיני מרכיבים. עכשיו, לקנות את אותו מוצר בארצות הברית עולה לך 4 דולר, בישראל עולה לך 40 שקל. ואתה מבין שיש פה פער.

אז זה בעצם מה המחיר המקביל לקנות אותם דברים. כוח קנייה. בדיוק, זה כוח הקנייה, אבל לפעמים זה מוצר קצת קשה. נדבר על זה בהמשך. אבל הרעיון הזה שה-BJP היא מאוד חשוב להקטע של החיבור לשורשים ההינדיים ביחד עם הרצון להיות בחזית הטכנולוגיה. אז יש הרבה הרבה במשותף, אבל חזרה עכשיו, בואו נעלה עוד פעם, אנחנו עכשיו במאבק, לפחות במחצית הראשונה של המאה ה-21 בין סין לארה"ב. אז הסינים מנסים למנוע את האיימק, האמריקאים הוציאים את האיימק. אתה יודע מתי הכריזו על האיימק באופן רשמי? לא, מתי? בעשירי בספטמבר 2023.

כלומר חודש לפני השבעה באוקטובר. והטענה שלי ויש גם כל מיני מסמכים שמחזקים את הטענה שבעצם ברגע שהם הכריזו על זה בדלי דרך אגב בהודו, כן? היה מפגש של ה-G20 וביידן היה שם מן הסתם ונציגים של האיחוד האירופי ומסר, הם לא הזמינו אותנו, אבל הכריזו על זה. מיד אחרי ההכרזה הזאת הסינים הבינו, דיברו גם עם הרוסים, דיברו עם איראן ונתנו איזושהי, אתה יודע, קריצת עין. עכשיו אנחנו יודעים, כי אתה זוכר שחיסלנו אחד האיראנים הבכירים בסוריה? אתה זוכר את זה? במלחמה. במלחמה וזה היה לפני שהתחילה הפעם הראשונה שהם התחילו לשגר.

בדיוק, הם הגיבו לנו כתגובה, זה היה המתקפה באפריל 24. בדיוק. אז אם אתה קורא את ההסברים שאמרו על האלוף האיראני הזה, הם דיברו על איך הוא תכנן את השבעה באוקטובר. כאילו, ואתה צפית על אקסה, הם קראו לזה. מבול אלקסה. מבול אלקסה, כן. אז הם היו מעורבים בתוך הדבר הזה. עכשיו יש ויכוחים אם הם ידעו בדיוק על איזה יום וזה, ולמה חיזבאללה לא היו מוכנים, אבל בגדול הרעיון היה לעצור את הנורמליזציה בינינו לבין הסעודים. ואם מסתכלים על זה עכשיו, אני, אתה יודע, כשמדברים על הניצחון המוחלט, ואני שם בצד בו חמאס עדיין שם וחיזבאללה ועם שקיים 4,000 שנה, אתה מבין שאין דבר, אתה מתגלגל.

היה פעם המן הרשע, היה פעם המלאק, היה אין, אתה מתגלגל ומתגלגל. אז אין תקופה מוחלט, כי אתה כל הזמן, תמיד יהיה משהו חדש, תמיד יהיה משהו חדש. אבל הניצחון המוחלט בדור שלנו זה לא רק לפרק את חיזבאללה מנשקו שזה צריך לעשות, ומן הסתם, והחלפת משטר באיראן. זה הנורמליזציה עם ערב הסעודית, כי ברגע שזה קורה, זה שינוי פרדיגמה במזרח התיכון. ודברים שקוראים מאחורי הקלעים יקרו מול המצלמות, וזה הסיפור הגדול. ולשם אנחנו חייבים לשאוף, כי ברגע שזה קורה, ישראל הופכת להיות חלק אינטגרלי של פאזל ענק של טריליונים, וזה מחבר עוד פעם את ההודים ביחד עם היבשת האירופאית, שזה שני הגופים הדמוקרטיים הכי קרובים אלינו.

אנחנו חייבים להיות שם ולהיות גם מודעים שיש גם מערך מקביל. דיברנו על הדרך חמש, כי ה-BRI, אז יש גם מסין, דרך פקיסטן, דרך איראן, ולתוך טורקיה. אז אתה מבין, זה מאבק העיתנים שאנחנו נמצאים בו. ובמובן מסוים, דומה למלחמה הקרה. נגיד, תחשוב על מלחמת יום הכיפורים. כי אוהבים להגיד, טוב, זה היה מצרים וסוריה נגד ישראל, נכון? אבל בפועל זה... אני חושב שדוגמה הרבה יותר טובה זה משבר סואץ, ששם ראו את זה הרבה יותר, הרבה יותר... ממש ברית המועצות וארצות הברית כאילו אומרים פה, הלו, תפסיקו את הדבר הזה.

אתה יודע, בסוף סואץ, צוואר בקבוק מאוד חשוב לכלכלה העולמית. אז שם באמת ראו כמה חשוב וכמה המעצמות יש להן סי בדבר. לגמרי. אבל בנוסף לזה, אתה רואה איך בעצם אנחנו חושבים שאנחנו במלחמה שלנו, אבל אנחנו... יש לנו אג'נסי ויש לנו זה, אבל אנחנו חלק מפאזל יותר גדול. ולזה אני רוצה, אז בסואץ, אז אנחנו רצינו לעזור לבריטים והצרפתים באינטרסים שלהם על סואץ, בסדר? והאלג'יר גם, כי הוא הלך ביחד עם נאסר. אבל ב-73 אני חושב שאתה מרגיש את זה יותר, שבגדול המלחמה הזאת לא... הסדאט לא תקף אותנו כי הוא חשב שהוא יכול לכבוש את תל אביב.

הוא תקף אותנו כי הוא רצה לעבור מהצד הסובייטי לצד האמריקאי, והדרך היחידה לעשות את זה היה דרך ההסברה איתנו. בדרך להגיע להסברה איתנו היה לתקוף אותנו כדי שנבין שאנחנו חייבים לדבר איתם וזה היה חד גדי. לקראת פסח, בסדר? ולכן אתה גם רואה פה עכשיו, אנחנו חושבים שאנחנו במשהו מול האיראנים ומשהו מול החמאס, אבל בגדול זה... אנחנו רוצים להגיע להבנות עם הסעודים, זה קריטי, וזה משהו שישנה את פני המזרח התיכון גם בשביל הדור שלנו וגם בשביל הדורות הבאים. עם זאת, בואו גם נהיה מעודדים, ואני חייב להטריע כאן, בזמן שהעיניים של כולנו על מה שקורה במפרץ הפרסי או מפרץ הערבי, תלוי בתקשורת אתה.

בדיוק. אנחנו רואים עכשיו היווצרות של מוסד חדש שיכול מאוד מאוד מאוד לאיים עלינו בעתיד ולהיות איום הייחוס של מדינת ישראל בעתיד. וזה סוג של נאטו מוסלמי סוני שלבינתיים יש לך בפנים טורקיה, פקיסטן, הסעודים והמצרים. עכשיו אנחנו מדברים, הם נפגשו כבר כמה פעמים ויש להם כל מיני הצהרות. עכשיו לכאורה אתה תגיד, אבל יש לנו הסכם שלום עם המצרים ואנחנו בדרך לנורמליזציה עם הסעודים והטורקים, בסדר הם טורקים. אבל אם הטורקים יושבים ביחד עם המצרים ותזכור המצרים הם האויבים הכי גדולים של האחים המוסלמים, אולי הם ואיחוד האמירויות, כן?

ומעיד האיחואן, כן? והטורקים בגדול הקרפז זו המפלגה של האחים המוסלמים. הם עובדים ביחד כי הם רואים לא רק באיראן עכשיו. הם אומרים טוב איראן כנראה אמריקה וישראל יתפלו בה. מה האיום הכי גדול עלינו בעתיד? ישראל. ואתה שם מדבר על המדינות האלה, אתה מדבר קודם כל על גוף עם נשק גרעיני. אתה יודע כולם מדברים שאין למדינה ערבית נשק... פקיסטן, כן. אתה יודע מי היה מממן של התוכנית הגרעינית של פקיסטן? לא. ערב הסעודי. ויש הרבה שאומרים שבפקיסטן יש כמה טילים עם השם של זה, זה שייך לריאד, כן? זה של הסעוד, יש אפילו שטוענים שלפני כמה שנים העבירו לפה, אף אחד לא יודע, אבל אני שם את זה בצד.

אתה מדבר על גוף עם נשק גרעיני, אתה מדבר עם גוף של מעל חצי מיליארד איש, אתה מדבר על גוף עם מעל 20% מרזרבות הנפט בעולם, זה גוף מאוד מאוד רציני. בואו ניכנס אליו טיפה, כי אני לא כזה שמעתי עליו או נכנסתי אליו לעומק. מתי זה התחיל, איך זה התחיל? אז טורקיה מדברת על הקמת, על מינוף העולם המוסלמי די הרבה שנים. עכשיו טורקיה לא חלק, אתה יודע, יש את ליגה ערבית, זה לא עשה יותר מדי דברים. ויש את הארגון המוסלמי הגדול של איזה 50 ומשהו מדינות. אוקיי? אבל גם הם לא מצליחים לעבוד, כי הרבה מהמדינות חלשות או יש להן אינטרסים שלהם במיוחד האסייתים.

הם לא מסתכלים על האזור כאן והם לא מושפעים באופן ישיר מישראל או לחלופין למדינה כמו אינדונזיה, יש לנו יחסים מעולים עם אינדונזיה, חלקם מאחורי הקלעים וחלק אפילו מול המצלמות. אבל המדינות שאני הזכרתי עכשיו, הן מהאזור פה. עכשיו, טורקיה הכריזה לא מזמן שמדינת ישראל הופכת להיות איום הייחוס שלה. האם לקחו את ה... אתה מכיר את הציטוט מהתנ״ך מהנה עד לפרת? אז הם מסתכלים על מה אנחנו עושים והם אומרים טוב, עזה, יהודה ושומרון, לבנון, הפלת אסד בסוריה, וממשיכים. והם אומרים, בחלק בדרום מזרח טורקיה, זה החלק המערבי של הפרת.

אז כאילו זה חלק מישראל הרבתית. ולכן אנחנו האיום הכי גדול על שטח ולמה ותיאוריות למה, אבל אני מניח שזה קשור לנושא הגרעין. האם רוצים להיות בטוחים שיש להם את הגרעין כדי להגן על עצמם? וזה ברור. יש עוד אלה שטוענים וגורסים ופה זה על בסיס מידע חלקי, שבפועל הסעודים כבר הביאו נשק גרעיני מפקיסטן לאדמת סעודיה, לא הכריזו על זה והם חששו, כמו שהיום החלטנו להפציץ את קטר, מדינה שלכאורה הייתה מתווכת, אם בעתיד נפציץ בסעודיה והעולם יגלה שיש כבר נשק גרעיני, ישאלו מאיפה זה בא? אז הם רצו לעשות איזשהו שלב לכיוון הזה, אז הכריזו על ברית ההגנה שבפועל כבר היה.

זה אני לא מסתובב עם גייגר מיטר בערב הסעודית ובודק, אבל זה הסיפור. ואז הסיפור המצרי, למה המצרים מצטרפים לתוך הדבר הזה? קודם כל זו המדינה הערבית הכי גדולה ביי-פאר מבחינת אוכלוסייה. היא עדיין רואה בנו כאיום הייחוס שלה, למרות שיש לנו הסכם שלום. אין נורמליזם. ולכן היא רוצה להיות חלק מהדבר הזה. אם ישראל הופכת להיות גורם... ואני אגיד את זה בדרך אחרת. בעיקר התייחסו, יש גורמים במערכת הבין לאומית מייצבים ויש גורמים משבשים. ותמיד הגישה הייתה שאיראן היא הגורם המשבש וישראל היא גורם מייצב.

ועכשיו, ובצדק רב, אחרי השבעה באוקטובר, אנחנו אמרנו, אנחנו לא יכולים להמשיך להיות גורם מייצב, אלא אנחנו נהיה גורם משבש כדי לייצר מציאות שהיא יכולה להיות יציבה לטווח ארוך. מזרח תיכון חדש. מזרח תיכון חדש. עכשיו זה מאוד מאוד מפריע למדינות שרוצות יציבות כאן בשביל הכלכלה שלהן, וגם בגלל שהם יודעים בפועל, אין להם... לא חשוב כמה נשק הסעודים יקנו, אם אין לך את הטייסים להטיס את המטוסים האלה, אז אתה... אתה יודע, זה כמו לתת מחשב הכי מתקדם בעולם, מחשב קוונטי למישהו בן 80, הוא לא יודע מה לעשות עם זה.

עכשיו, האם יכולים ללמוד? כן, הם יכולים ללמוד, אבל נכון להיום, תעשה ישראל עם הטייסים המיומנים ביותר בעולם. זה צד אחד של המשוואה. הצד השני זה שאם אתה מסתכל על המדינות שיוצאות נגד איראן ובצד שלנו, מה החשש? החשש שלהם שמדינה עם הנהגה משיחית תשיג נשק משיחי. זה מאוד מאוד מטריד אותן, כי בניגוד למערב ש... אתה יודע, עולם חילוני לא מבין את החשיבות של תיאולוגיה. הוא מזלזל בזה, הוא לא מבין שזה באמת גורם שמניע אנשים לקבל החלטות. הוא תמיד אומר, טוב, האנשים עושים או מקבלים החלטות מסוימות, למה?

בגלל איזשהו שיקול כלכלי או צבאי. רציונליות. רציונליות, אבל בתוך העולם התיאולוגי יש רציונליות, פשוט היא רציונליות אחרת. במובן מסוים, דרך אגב, הנושא הזה, העברית יותר טובה מאנגלית. כי באנגלית זה רציונל, כשמדברים על common sense, נכון? ובעברית מה התרגום? שיקול דעת. היגיון הבריא. היגיון הבריא. עכשיו, מה שאני, אני עובד בכל מיני מדינות בעולם, שהמונח באנגלית הוא מונח מתאה, כי הסנס, ההיגיון, הוא לא משותף, הוא לא קומוניסט. בכל מדינה יש את ההיגיון, מי שלא, עכשיו יש... הוא לא קומוניסט. כן?

עכשיו יש מדינות שיש היגיון בריא ויש מקומות שיש היגיון שהוא לא בריא. ולכן אנחנו צריכים לחפש את ההיגיון הבריא ולא את הקומוניסט ולא לשלוט את עצמנו שיש קומוניסט, כי הדבר הזה לא קיים. עכשיו יש רציונליות בתוך העולם התיאולוגי היא רציונליות אחרת, ואני מניח, כי אנחנו מכירים בעצמנו, כן? יש אנשים... עכשיו, במדינות ערב הסוניות ממש חוששים, הם מבינים את התיאולוגיה השיעית סביב המאדי והאימאם עלי, שזה, שאסור שמדינה משיחית תשיג נשק משיחי, כלומר נשק גרעיני. בגלל שאנשים עם דעות כאלה אפוקליפטיות של ימות המשיח, אוקיי?

יקבלו החלטות מאוד מסוכנות שמסכנות אותנו. וכשהם מסתכלים על ישראל, יש להם גם חששות. הם רואים עכשיו מדינת ישראל מתנהלת כמדינה מערבית מתוקנת, אבל הם רואים את הדמוגרפיה גם פה והם רואים חלק מהאידיאולוגיות שחודרות למוקדי כוח בישראל, שחלק מהן מחזיקות בדעות משיחיסטיות יהודיות. וזה חשש עבורם. הם אומרים, נכון להיום אנחנו יודעים איך לנהל שיח עם מקבילינו הישראלים, אבל אנחנו לא בטוחים שבעוד 25 שנה זה עדיין יהיה ככה. וביהדות יש לנו גם גישה משיחית, זה לא, אתה יודע, זה, אפשר לקחת את זה למקום חיובי ויש גם אלה שלוקחים את זה למקום פחות חיובי בעיניי.

המקום החיובי זה אנחנו בונים עולם טוב יותר עם צדק. מוסר עולמי. חזונם של נביאי ישראל וכל הדבר, בסדר? ויש אלה שרוצים לקחת את זה למקום שרק יהודים יכולים לגור בה וחייבים לטהר. אתה יודע, כל השפה הזאת. ולכן כסוג של פוליסת ביטוח, המדינות האלה למה הם רוצים לבוא יחד עם נשק גרעיני ולעמוד, הם רוצים להיות בטוחים שבמידה וישראל תיקח איזושהי פנייה משיחית, אוקיי? וזה יחדור ממש לקודש הקודשים של קבלת ההחלטות, הם יודעים איך לעמוד מולנו. ולכן עלינו, בואו הנושא הפנימי אנחנו לא ניכנס לזה, אבל אנחנו ברמה הביטחונית חייבים להיות מסוגלים לעמוד על הרגליים שלנו גם מול איום ייחוס חדש.

ולדעתי אנחנו התרגלנו לזה האיום הייחוס שלנו זה איראן, וסביבנו יש את הפרוקסי שלה. קצת זזנו בפרוקסי כמו שראינו בשבעה באוקטובר. הבנו שאסור לזלזל בפרוקסי, אבל ביום אחרי האיראני אם יהיה משטר פרו מערבי באיראן, אני צופה שהאיום הייחוס שלנו יהפוך להיות המוסד הזה שנמצא ממש בימים האלה. אז איך, נגעת פה בנאטו הערבי-סוני החדש הזה שבין היתר סעודיה היא חלק ממנו, וסעודיה היא גורם מאוד מרכזי בהסכמי אברהם. אם אפילו נלך גולת הכותרת זה הנורמליזציה הזאת עם סעודיה. אז איך המוסד החדש הזה שנבנה לנו, הברית הזאתי מתקשרת או הולכת יד ביד עם הסכמי אברהם?

זה לא סותר אחד את השני? זה לגמרי, ולכן הטענה שלי היא שניצחון במלחמה הזאת הוכרזה כדי לעצור נורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית, ולכן ניצחון במלחמה הזאת תהיה נורמליזציה בינינו והסעודים. זה באמת הניצחון. ואחרי זה כל ההסכמים הביטחוניים, הכלכליים שיבואו מהדבר הזה. והחשש שלי זה שאנחנו נוריד את העיניים שלנו מהמטרה ונמצא את עצמנו עם סעודיה שמתחברת לפקיסטן, טורקיה ומצרים נגדנו. וכשאני מעדיף שאנחנו נסיים את הסיבוב הזה, בעם של 4,000 שנה זה עדיין סיבוב בו אין שפעם וגמרנו ולא יהיה אף פעם. שאנחנו יחד עם הסעודים, יחד עם המצרים, ואנחנו בורג מרכזי בתוך המכונה הזאת.

בואו ניגש שנייה באיך בדיוק הסכמי אברהם מועילים לישראל. נגענו פה בפאזל העולמי, אבל מה זה נותן לישראל? למה אנחנו צריכים לשאוף לזה? אז נחלק את זה לכוח לצד הצבא, כוח הצבאי לצד הכלכלי ואז לצד הסיפורי ומה אנחנו רוצים לעשות כאן, כאילו מה בו אנחנו מכאן, בסדר? אז בצד הצבאי הכוח, קודם כל זה נותן לנו בעלי ברית שיושבים ממש מול המפלצת שקוראת יום ולילה להשמיד אותנו. אנחנו צריכים את זה אבל? בוודאי שאנחנו... למה גם באזרבייג'ן? הרי כמו שהם בנו את הפרוקסי שלהם, חזבאללה, חמאס, החותים, אז אנחנו בונים את הפרוקסי שלנו.

בחריין, איחוד האמירויות, אזרבייג'ן, זה הקונטר שלנו כדי שאנחנו נוכל להקרין כוח עליהם. זה ביחד עם הסכמי אברהם הגיע העברת ישראל מפיקוד אירופה לסנטקום, לפיקוד המלכה של ארצות הברית. ובגלל שנות של טראמפ בבית הלבן בסבב הראשון של שלוש שנים, ההשלכות האסטרטגיות עבור ביטחוננו אי אפשר להגזים בהן ואנחנו רק מתחילים להבין את עומק הדבר הזה, אתה יודע לפעמים שינויים אסטרטגיים אתה לא רואה אותם בזמן אמת, אתה רואה אותם רק כמה שנים אחר כך ואנחנו רואים את ההשלכה של הדבר הזה והמעבר לסנקום התאפשר רק בזכות הסכמי אברהם, אז זה קודם כל בנושא של הכוח.

אז דיברנו על הכוח הצבאי והאינטרסים שלנו שם. בנושא הכלכלי זה פותח לנו הסכמי אברהם שווקים ממורוקו, סודן כנראה יהיה פחות בשלב הנוכחי, אבל המפרץ והמפרץ זה גשר, אפילו זה יותר מגשר, זה שער לתוך שער העולם הערבי בעיקר ערב הסעודית מדינות אחרות, אבל פתאום ישראל היא לא מבודדת. אז זה שווקים, זה באמת המזרח התיכון החדש. עכשיו, יש יחסי מסחר בינינו והמפרציות, עוד קטע דרך אגב הייתה מדינה ראשונה לפני איחוד האמירויות, שעשתה ושם אנחנו בונים את העתיד יחד, טכנולוגיות משותפות, השקעות משותפות, אבל גם הראשון וגם השני, נגיד הצד הצבאי באופן ישיר משפיע על מקבלי החלטות גנרלים אלופים.

הוא לא נוגע ברוב האוכלוסייה. הקטע הכלכלי הוא משפיע על 5% מהאוכלוסייה, אולי 10%, האלה שבעלי עסקים בסחר הבין-לאומי, גם אלה שמוסקים בחברות שהם נהנות מההסכמים האלה, הם פחות מבינים את זה. אני לפני המון שנים עבדתי במפעלים במצרים, באשר רמדאן, סיטו אוקטובר, מפעלים שעבדו כחלק מהסכם מסחרי בין ישראל, מצרים וארה"ב, נקרא קויז, הכל הופעיל. בעלי המפעלים ידעו שהם חלק מההסכם הזה ונהנים ומרוויחים מהקשר עם ישראל. אבל אלפי העובדים בפסי ייצוא הם לא הבינו את זה. הם בתוך מפעל מצרי ועובדים, ולכן הדבר הזה הוא לא מחלחן.

מה שמחלחן, וזה האינטרס לגבי הווא הישראלים, זה הסיפור. כי הסיפור, ופה המסגור הזה, קראו לזה מה הסכמי אברהם. ומה המשמעות של הסכמי אברהם? אנחנו בעצם אומרים, אנחנו לא כאן באזור בגלל הכוח והכלכלה שלנו, לא בגלל הצבא או המשק החזק והטכנולוגיות, אלא אנחנו כאן בגלל שיש לנו סבא רבא משותף. אנחנו לא קולוניאליסטים שבאו מאירופה, רצחו אותנו, באנו עם טכנולוגיה אירופאית קולוניאליסטים, כבשנו אתכם ואתם חייבים, כמו קיר ג'אבוטינסקי, אתם לא יכולים להשמיד אותנו אז תתמודדו איתנו, שזה בפועל מה שקרה בסוף עם ההסכם עם מצרים ועם ירדן.

זה לא התחיל ככה עם מצרים, דרך אגב, סדאת הלך על הרעיון הזה גם של משהו אברהמי, והוא רצה להקים בסנטה קתרינה בית כנסת וכאילו מבנה שהוא בית כנסת, כנסייה ומסגד ביחד, זה הר סיני המקראי. ואז אחרי שהתנקשו בו, אז הלכו רק על הקס הזה, קיר ג'אבוטינסקי, אי אפשר לנצח את הישראלים האלה, אז נסתדר, שלום קר, אותו דבר. ירדן, אי אפשר לנצח אותנו, שלום קר, כלכלה, אנחנו רואים מה. ויש מן הסתם עם המצרים זה עם גז ועם הירדנים גם גז וגם מים. הסיפור זה, זאת הברקה בעיניי של הסכמי אברם, כי הסיפור לכאורה הוא לא, אתה לא מתחיל מערכת יחסים עם מדינות על בסיס סיפור, אלא זה תמיד על אינטרסים, זה תמיד אינטרסים, אין אלטרואיזם בשום מקום בעולם, אבל אם אתה רוצה לעבור מהחמישה-עשרה אחוז האלה לתשעים אחוז מהאוכלוסייה, זה לא דרך פה, זה דרך הקשק.

והקשק זה הסיפור שלך. וברגע שאני פה עכשיו בגלל או בזכות זה שאני בא מכאן, אני לא כאן, אני בא מכאן ואני פוגש אותך בתור סוג של בן דוד רחוק רחוק רחוק עם סבא רבה רבה משותף. כל הדיון עובר למי שייך את האדמה, לאיך אנחנו חיים עליה יחד, איך אנחנו בונים עתיד משותף יחד. וזה מה שהסיפור הזה מאפשר, הוא בעצם הוא מעגן אותנו כאן במזרח התיכון במקום הטבעי שלנו. וזה נותן המון כי זה מסביר, אתה יודע, התקפות בו, תסתכל על ארצות הברית שמדברים על הישראלים נכון, כקולוניאליסטים, כלבנים, מה? כאיש הלבן, כשריד האחרון של תנועת האימפריאליזם וזה, הסכמי אברהם בא ואומר להם, והם אסמכת של מדינות ערב, לא, היהודים באו מכאן, הסכמי אברהם, היהודים הם מזרע אברהם ואנחנו פה ביחד איתם כי שנינו מאותו אזור.

וזה כל כך חשוב, אתה יודע, אחד הדברים שסדאת אמר, אתה זוכר? הוא בא לנאום בכנסת ב-77, משהו כזה, לא סגור שנה, לפני ההסכם, ואחד המסרים הכי חשובים שלו היה אנחנו מקבלים אתכם כאן באזור, אנחנו מקבלים אותם, אנחנו מקבלים אתכם כי הרעיון הזה שעמוק בתוך התת מודע היהודי זה אחרי 2000 שנות גלות והתנודדנו ממקום למקום למקום למקום. הרגיש בבית, החיפוש הזה לבית, הסכמי אברהם נותן לנו מהשכנים שלנו, לא רק פנימה, אלא גם אישור לזה, אנחנו מכאן. עכשיו אתה יכול להגיד, אנחנו לא צריכים את האישור שלהם, אנחנו מכאן כי אנחנו יודעים שאנחנו מכאן ויש לנו את התנ״ך ויש לנו את הסיפורים, עוד מעט זה פסח ואנחנו נספר את הסיפור ומעבדות לחרות ואת ה-40 שנות נדידה במדבר.

אבל כשהאלה סביבך מתחילים לקבל אותך כמדינה יהודית ריבונית פה באזור, יש לזה משמעות אדירה. ואולי אני אתן מקביל לעולם הנוצרי. הרי בעולם הנוצרי הייתה בעיה תיאולוגית עם הרעיון של ריבונות יהודית. למה? כי יש למה שנקרא דוקטרינת העד. במאה הרביעית, השלישית והרביעית שאלו את השאלה הנוצרים שכבר ניצחו אותנו, למה בכלל היהודים האלה קיימים? הרי אם הם לא קיבלו את ישו, אז כנראה הם לא רצויים פה, בוא נחסל אותם. ואז בא אוגוסטין והוא אמר לא, הם עד למה שקורה למישהו שלא מקבל את ישו. הם חיים חיים אומללים והאלוהים עזב אותם והוא הגליה אותם מהמדינה שלהם והוא חרב את בית המקדש שלהם והם חיים בעוני, בעוני מחריד.

וזה הפך להיות סוג של הצדקה תיאולוגית לניצחון הנצרות על היהדות. עכשיו בוא נעשה פסטפוארד, 48, פתאום היהודים חוזרים לבמת ההיסטוריה. אז אם היהודים כבר יש להם ריבונות וריבונות יהודית קעה, אז מה זה אומר על דוקטרינת העד? מה אבל הם לא קיבלו את ישו, אז מה זה אומר? זה עכשיו ישו לא המשיח? אז למה הם לא הולכים לגיהינום? והייתה בעיה תיאולוגית עמוקה בתוך העולם הנוצרי ובשנות ה-60 הייתה ההכרזה שנקרא נוסטרה טטה של הוותיקן, שבו הם בעצם, הם שכתבו את ההיסטוריה הנוצרית והם אמרו יהודים קיימים לא כעדים להיות אומלל למי שלא מקבל את ישו, אלא הם קיימים, הם חלק מאותו עץ ואנחנו צמחנו מהשורש היהודי ואנחנו ביחד ולהם יש מקום ולנו יש מקום.

וברגע שזה קרה זה פתח את הדלת לכל כך הרבה מדינות נוצריות אחרות. אני רואה בהסכמי אברהם כמקביל בעולם המוסלמי, כי גם אצל האסלאם יש להם בעיה תיאולוגית עם ריבונות יהודית. הרי יש להם תפיסה של דאר אל-אסלאם ודאר אל-הרם. דאר אל-הרם זה מקום של האזור של החרב שהיה ג'הליה, אלה שלא האמינו, הפגנים שלא האמינו במונוטיאיזם באלה אחד, ולאט לאט האיסלאם בא וכבש אותם והציל אותם והביא להם את המונוטיאיזם ואת האמונה באלה אחד. והרעיון שכבוש דאר אל-הרם על ידי דאר אל-אסלאם זה סמטה חד-כיוונית. אתה לא יכול לחזור אחור לא יכול ברמה תיאולוגית להשלים עם מצב כזה.

וזאת הסיבה שגופים אסלאמיסטים כמו חמאס או כמו חיזבאללה יכולים לעשות איתנו חודנה, כאילו הפסקות אש, אבל הם אף פעם לא יכולים לעשות איתנו הסכמי שלום, כי לעשות הסכם שלום איתנו זה חותר תחת המהות של האסלאם הרוסי. זה כמו מישהו שיבוא ויגיד לך, אסור לך לשמוע על כשרות אם כשרות זה מאוד מאוד חשוב בשבילך תיאולוגית. בא ההסכם מאברהם ואומר, אני נותן עכשיו פרשנות חדשה לרעיון של ריבונות יהודית, יש מקום בתוך האסלאם ואנחנו נשכתב את החלק הזה של האסלאם כדי לאפשר מקום לישות יהודית ריבונית. ולכן גם ראינו סוג של שכתוב של גם הקווים בתוך העולם האיסלאמי.

התרגלנו לזה לסונים נגד שיעים, יש עדיין את זה, אבל תחשוב על חמאס. חמאס זה גוף סונים, כן? ותחשוב על זה שאל-קאעידה עבד עם המשטר באיראן באופן חשאי ועבד איתם צמוד, אוקיי? פתאום אתה רואה, הקו עובר מסונים שיעים, ובעצם מה שאני קורא, איסלאמיסטים נגד אברהםיסטים. אלה שיודעים איך להכיל את השוני ואתה לא חייב להיות מוסלמי איתו, לכבוש את כולם. ואתה רוצה להיות חלק מהמודרנה. ולכן הסיפור הזה לכאורה זה הכי פחות חשוב, כי הכל מבוסס על כוח ועל כסף, אבל בשביל ישראל הסיפור הזה מגן אותנו כאן, נותן לנו גם סיפור לספר לעצמנו וגם לגבי העולם.

ולדעתי במאה ה-21 הסיפור הזה של המודרנית המושרשת הזאת, שזה הסיפור של הסכמי אברהם ביחד עם הסטארט-אפ ניישן הזה, זה מודרנית מושרשת, הסיפור הזה יחליף את שואה ותקומה. אם מה שהחזיק אותנו והסיפור שסיפרנו גם לעצמנו וגם לעולם במאה ה-20 היה שואה ותקומה, אזכו אותנו ביבשת האירופאית בעיקר, קצת בצפון אפריקה, בעיקר בכאן, באו לכאן והפרחנו את השממה. זה החזיק שלוש דורות כאן. הדור הצעיר אומר, אני כבר לא יכול להיות הדור הרביעי לשואה, אני רוצה להיות הדור הראשון לעתיד, וזה בעיניי המודרנית המושרשת, שאנחנו גאים בשורשים העמוקים שחוזרים אחור לאברהם, כן?

אבל בו זמנית אנחנו גם בחזית הטכנולוגיה. לנהל את המתח הזה זה הכיף שאני עם העם התנך והעם הבינה המלאכותית. את הדבר הזה, וזה דיברנו על הודו, בוא נחבר את זה שוב לשם, זה מה שמודי רוצה לעשות. דרך אגב, זה מה שזי רוצה לעשות. ולכן זה מין סוג של סטארט-אפ ישראלי חדש הדבר הזה. ואני חושב שזה נותן לנו חזון מטורף עבור המאה ה-21. וזאת גם הסיבה שבחרתי את זה כתמונה בספר. זה בעצם המודרנית המושרשת, השורשים האלה, עם המודרנית של החזית הטכנולוגית. כן, לגמרי. עכשיו באמת אני רואה את זה בעיניים, זה ממש הציור שורשים קדמה, הענפים שם הם כמו לינקים כאלה בווב.

בוא ניגש שנייה, איך פרקטית אנחנו יכולים להגיע להסכמים כאלה עם מדינות ערב? מה הדרישות, מה התנאים, איך לדעתך זה יכול לקרות? אז הסיפור הערבי הבא, לא, אני לא רוצה להגיד סיפור הערבי הבא, כי הנבואה נתנה לשוטים, אז זה המזרח התיכון שהכל... יכול להיות שיהיו הסכמים צבאיים או ביטחוניים, נקרא לזה, עם לבנון ועם סוריה. יכול להיות לפני נורמליזציה מלאה או לפני הסכמי שלום. אבל מי שמחזיק את האזור כאן זה הערב הסעודי. מי שמחזיק את שער הגולני זה הסעודים. ולכן זה החלק הגדול בפאזל. ופה מה צריך לקרות?

אחד, אנחנו חייבים לנצח את איראן. אבל זה חרב פפיות. אני אדגיש מה אני מתכוון בחרב פפיות. מצד אחד, זה מראה לסעודים שהם יכולים להסתמך עלינו במאבק מול האיראנים בעתיד. מצד שני, האויב של אויב הוא החבר. במובן מסוים, אנחנו הפכנו להיות חברים סביב האויב של האויב. אז יש את הדבר, אנחנו חייבים להוכיח שאנחנו יודעים איך להיות חזקים, כי רק החזק שורד. זה אחד. שתיים, אנחנו צריכים להיות חלק מהמזרח התיכון, במובן שדיברתי על הסכמי אברהם, ולהבין שאנחנו הופכים להיות חלק מהאזור כאן. כן, מעניין, הם כן אוהבים את הקשר שלנו עם ארה״ב, אבל אם אנחנו נהיה אך ורק המדינה החמישים ואחת והכוח והכסף בלבד ובלי הסיפור והחיבור לשורשים כאן, כנראה זה לא יעבוד.

אבל אם אתה יכול להרחיב את עזה לתוך סיני, עד לברך אל-עריש, ולהגדיל את עזה, לא לעשות תיור אתני ולא להזיז, אבל להגדיל את עזה מ-365 קילומטר לאלף קילומטר, ולהתחיל לבנות שם. כי בתוך עזה עצמה עכשיו, אף אחד לא יבוא, אני בא מהענף הבנייה, אני בבנייה מודולרית, בסדר? אתה לא יכול לבנות לגובה על מקומות שיש מנהרות. מתי בדרך כלל פונים לבנייה מודולרית? כי היא קלה יותר מבטון על פלדה. במקומות, נגיד בלונדון, שהרכבת התת-קרקעית עוברת מתחת. אז כדי להוסיף עוד קומות בלי משקל, בונים בפלדה. איפה כל המנהרות בעזה?

כאילו מישהו יכול לבנות לגובה? מעבר לזה גם כמות הריסות שם זה מבצע הנדסי בפני עצמו רק לפנות את הריסות עוד לפני הבנייה, עוד לפני כל. ועוד יותר מזה, במקומות שיש צפיפות אוכלוסייה גבוהה מאוד, מביאים את הדוגמאות של דובאי או של ניו יורק או של אלו מקומות שהם מקומות של סחר, של מסחר, אבל הם לא מקומות של ייצור. עכשיו, עזה זה איזשהו מקום חקלאי מאחורה, הוא חייב, כי אין שטח עבור העזתים האלה והם נשארים ככה בתוך האזור הזה. אתה בן 16, ואתה יושב שם ועוד לא התחתנת ואתה רואה עם המשקפת שלך קילומטר מהגבול משפחה בקיבוץ שיושבים סביב הבריכה.

תהיה קינה. והקינה הזאת היא תשתלט עליהם. אז אנחנו לא יכולים לתעתע את הבעיה הזו ולכן אני חושב שאנחנו חייבים להגיע לאיזושהי מציאות חדשה שבו אנחנו מרחיבים את עזה עד אל-עריש, משלשים את השטח מ-365 קילומטר לאלף קילומטר, האמריקאים יעשו איזשהו הסכם ביחד עם המצרים סביב הדבר הזה. וגם האמריקאים לדעתי ייקחו חלק מהקרקע הכי בעייתית ויקיםו שם בסיס צבאי. ולמה אני אומר את זה? חייב להיות קודם כל אינטרס לאמריקאים, למה הם יממנו יפצו את המצרים. שתיים, הסכם השלום היחיד שיכול באמת לוותח את השלום בינינו, המצרים, הפלסטינים בעתיד, זה האמריקאים, אז טוב שיהיה להם מקום פה.

עם השינויים הטכנולוגיים שאנחנו רואים אחרי המלחמה באוקראינה, ורוסיה, כל הנושא של מטוסים האלה מאוד מסוכנים. אז יש סוג של נושא מטוסים, מדברים על מדינת ישראל כנושא מטוסים עבור האמריקאים, אבל בוא יש, טוב שיהיה להם שטח משלהם, ועם כל הגז שיש באגן הים התיכון המזרחי חשוב איך שהם. אחד הדברים ששמע על השלום בקפריסין בין הצפוני שבשליטה טורקית והדרום שבשליטה יוונית זה מה? זה הבסיס הצבאי הבריטי. אז אני לגמרי רואה דבר... אז שמה לדעתי צריך להיות, אני לא יודע מה הפתרון לטווח, כאילו הפתרון המיידי, אבל לטווח הארוך אנחנו נצטרך לשאוף להגדלת הכוח, לא על חשבוננו, על חשבון האזור הריק מאדם הזה, ולפצות את המיצים בדרך מסוימת.

ביהודה ושומרון אני לא יודע, כאילו בוא, יש כל מיני פתרונות, אלף ואחד פתרונות. אני חושב שבסופו של דבר זה לא באינטרס הישראלי לשלוט באוכלוסייה שאינה יהודית, אנחנו לא רוצים להיות שם, וזה לא באינטרס הישראלי לייצר מצב שיש חלק מהאוכלוסייה שם שיכולים להתגבר וחלק לא, כי אנחנו יודעים איך קוראים לזה. אנחנו לא רוצים להגיע לשם. ואנחנו, זה לא באינטרס שלנו לתת להם עצמאות ושליטה בגבול שלנו עם ירדן, כי ראינו מה קרה עם ציר פילדלפי והעברות האלה. ולכן איזשהו הסדר בו יש אמירויות כאלה או מדינות שהן תחת פדרציה יחד עם ירדן, יכול להיות פתרון שלא נותן לנו 100% וזה לא נותן להם 100% ולא לירדנים 100%, אבל בפועל 70% מירדן הם פלסטינאים.

עכשיו, אני, תחשוב על United States of Jordan, United States of Palestine, מה איך שהם, או United Emirates of Palestine, United Emirates of Jordan, בסדר? שבעיר, בכל אופן הירדנים אחראים, הווקיש ששולטת באל-אקצא, אז יש בגלל הסכמים היסטוריים, יש קשר מיוחד בין משפחת המלוכה הירדנית האשמים וירושלים. אז זה ייתן להם איזשהו חיבור לירושלים, וייתהיה אחריות אזרחית, היא תהיה גם מקומית וגם משם, ואנחנו נשלוט בגבולות. אני חושב שאולי זה ייתן איזשהו משהו גם שהסעודים יכולים לחיות איתו וגם אנחנו יכולים לחיות איתו, כי אין מצב היום שאנחנו לא נשלוט בבקעת הירדן.

אין מצב, זה התאבדות. ומצד שני, הרעיון של מדינה דו-לאומית זה גם התאבדות. זה התאבדות, ועד עכשיו ניסו כבר 30 או 40 שנה לרבעה, והם לא הצליחו. ואני חושב שזה משהו שלא מושלם, אבל זה אולי משהו שיכול לאפשר פתרון, כאילו איזשהו פתרון בר-קיימה. ויגידו בהתחלה זה הזוי, אבל בוא, יש גם נגיד אזורים בעומן ואיחוד האמירויות שיש שטח שהוא לא רציף. גם בארצות הברית ונגיד אלסקה, כן, יש לך קנדה באמצע. אז יש דוגמאות כאלה, ופה אנחנו באמת במצב שניסו כבר 100 שנה למצוא פתרונות, בואו נעשה גבול, זה שלחה. זה לא עובד.

ויש גם, בוא, חברון זה חברון, זה בקישקה שלנו ולא נוותר. אנחנו לא נוותר על הקישקה שלנו. ואם זה אנחנו גם צריכים להסתכל על האינטרסים הצבאיים הביטחוניים וגם האסטרטגיים שלנו לטווח ארוך. שזה סוג של, אנחנו לא רוצים לשלוט בהם ואנחנו גם לא רוצים לייצר מדינה דו-לאומית, ואנחנו גם לא רוצים לייצר מדינה שיש סוג א' של אזרח וסוג ב' של אזרח. עם זאת אנחנו גם לא רוצים שיהיה מדינה עוינת על הגבולות שלנו. בדיוק, בדיוק. ולכן, בהתנתן כל הנתונים האלה, אני חושב שמצאתי ופרסמתי על שאר ההרעות האלה בדהיל זה אחד העיתונים החשובים ביותר אצל מקבלי החלטות בארצות הברית.

אני חושב שיש מה לעשות שם. מעניין. באמת חשוב גם שנבין, המפה היא הרבה יותר מורכבת מכל כך הרבה שיקולים, אינטרסים, פרמטרים שקשה לתפוס את זה. ואולי משהו אחרון בנושא הזה של הסכמי אברהם, האם, נקרא לזה, האם המדינה הפלסטינית או ריבונות מסוימת או הסדר מסוים לאוכלוסייה הזאתי זה קו אדום מבחינת הסעודים? הסעודים אומרים שהם חייבים, הם לא מוכנים להפקיר את הנושא הפלסטיני. עכשיו, ברגע שאתה מגדיר את זה בשלילה כפולה, כאילו, אז יש הרבה מרחב תימרון. אבל הם רואים את עצמם כבעלי הבית של העולם הערבי. דרך אגב, העמיתים לא כל כך אוהבים את הדבר, העמיתים כבר עשו איתנו שלום והרגישו שבקטע הזה אנחנו עבדנו עליהם קצת, אבל בסדר.

ולכן נצטרך לעשות משהו. שוב, זה לא סיבה בפני עצמה לעשות הסכם עם הסעודים, כן? כאילו לעשות הסכם עם הפלסטינים. אני טוען שזה באינטרס שלנו. אני, מה, ב-2000-1000 אנחנו רוצים עדיין להיות בסבבים האלה ביהודה ושומרון. ואלו שטוענים, אתה יודע, אני שומע מהחברים שלי שהם יותר מהצד הימין המשיחי יותר, ואני שואל אותם, מה אתם באמת מצפים? איך אתם רואים את זה? אנשים שקולים, עוד פעם, אין, זה לא הגיון משותף, יש להם הגיון רצון בתוך העולם שלהם. הם אומרים, תהיה כאן מלחמת גוג ומגוג, ובמלחמת גוג ומגוג שלושה מיליון פלסטינאים יקומו ויעזבו או שנעזיב אותם או הם יקומו ויעזבו.

עכשיו, אנחנו בגדול, אתה יודע, להתנקש בחמנאי זה הכי קרוב לגוג ומגוג שהיה עד עכשיו. אני לא צופה, אנחנו בתוך האירוע הזה עכשיו. אני לא רואה שלושה מיליון קמים ועוזבים. ואם אנחנו רוצים לשמוע על זה, ואולי זה מתחבר לסיפור האמריקאי, אני גם לא רואה שהאמריקאים אומרים לנו, לך תדאג לזה ששלושה מיליון פלסטינאים יקומו ויעזבו, ולכן אנחנו נצטרך למצוא הסדר אחר ומה שהצעתי, אני חושב שהיה איזשהו נצרים של הדבר הזה בחברון, דרך אגב התחילו לדבר על האמירת של... לדוקטור מרדכי קידר יש את התוכנית המפורסמת תוכנית האמירויות, שזה מה שהוא הציע כפתרון מסוים לבעיה הזאת.

כן, אבל זה צריך בעיניי, צריך להיות תחת חסות של איזשהו פתרון פדרלי שבעירה בעמאן. וזה לא, אני לא חושב שאתה יכול לעשות איזשהו אמירות של איזה עיר בפני עצמה. אני לא חושב שזה, אתה חייב איזושהי ישות שגם לוקח אחריות מסוימת. אין לו, זה ייפול עלינו. מעניין. נשתף גם על השיחה שעשינו בממד שטיפה שנתרק את התוכנית פה לשיחה, אבל אני רוצה שבאמת נתמקד בזה. יהדות ארה״ב ככוח חשוב לנו כמדינת ישראל. אתה רוצה טיפה להסביר למה, מה התזה פה? כן. קודם כל בואו נתחיל מה... דיברנו קודם כל על אינטרסים ואז אחרי זה סיפור, בסדר?

אינטרסים של מדינת ישראל כמדינה ריבונית ששומרת על האזרחים שלה. המלחמה האמיתית של העם היהודי היא מלחמה של אנחנו ממשיכים להתקיים ולהתקיים אלפי שנים. זה לא, גם אם נחליף את המשטר, זה לא שזהו נגמר. כן, אנחנו נכנסים לתוך הסיבוב הבא. גלים באים, עולים, יורדים. והנשק האסטרטגי החשוב ביותר שלנו זה תמיכה אמריקאית. ומה שאנחנו רואים בכל הסקרים, שאנחנו איבדנו לגמרי את הדמוקרטים, אנחנו איבדנו את הבדלנים בתוך המפלגה הרפובליקנית שהם רואים את המלחמה הזאת בכלל כמלחמה הישראלית שהצלחנו איכשהו לעבוד על טראמפ.

גררנו את ארה״ב למלחמה שהיא לא רוצה. לגמרי. זאת הטענה, היא מובכת בעיניי, אבל זאת הטענה. הצעירים איבדנו אותם שם ולכן אנחנו נכון להיום נשארנו עם הזקנים יותר ועם האוונגליסטים. הזקנים יותר עם האלו שזוכרים את השואה, ה-67, הישראל. הצעירים זה האלו שזוכרים את האינתיפ לבנות את התמיכה הזאת חזרה אצל הדור הצעיר בארצות הברית. אתה יודע, חבר, אני זוכר חבר סרי פעם אמר לי כשאמרתי אתה מכיר את הסיפור המפורסם של אברהם ולבן ואומר אתה הולך ימינה, אני שמאלה, והם קיבלו את כל הנפט. אמרתי וואי, כנראה אלוהים אוהב אתכם, קיבלתם את הכל.

הוא אומר כן, האלוהים נתן לנו את הנפט, אבל הוא נתן לכם שישה מיליון יהודים במיאמי ובניו יורק ובקליפורניה ובכל מוקדי הכוח של עמץ המה היחידה בעולם. אז לכן אם אנחנו רוצים לעשות שינוי בתדמית של ישראל, סוכני השינוי האולטימטיביים שלנו כדי להגן על המדינה היהודית זה שישה מיליון יהודים שגרים שם. עכשיו אני מאוד מעריך את התמיכה של האוונגליסטים. הם עושים דברים נפלאים בשבילנו וחייבים להוריד להם את הכובע ולהגיד להם תודה לתמיכה איתנה שלהם. במקביל לזה אנחנו חייבים גם למנף את היהודים, היהודים שגרים שם, שנכון להיום הם מרגישים שמדינת ישראל מפנה להם עורף.

הרי 90% מיהדות ארצות הברית הם יהודים שחוגגים את היהדות שלהם או בשיטות רפורמיות או בשיטות קונסרבטיביות או בשיטות לא מזוהות ובישראל השיטה האורתודוקסית היא השיטה המונופוליסטית על היהדות כאן. עכשיו כל אחד יעשה את היהדות בדרך שלו או בדרך שלה, אבל אם מדינת ישראל טוענת להיות הבית של העם היהודי ולא הבית של העם האורתודוקסי, אז היא חייבת לאפשר ליהודים האלה להרגיש גם בבית כאן בתור יהודים. אם לא, הם יגידו שני דברים. אחד, לא רק שאני לא מרגיש בבית אצלך אז אני מתנתק ממך, אלא אתה כמדינת ישראל מאיים עליי, על היהדות שלי, על הזהות שלי, כי אתה אומר אתה הבית של היהודים ואתה לא מכיר ביהדות שלי ולכן אתה אומר שאני לא קיים ואתה מאיים עליי.

וראינו בהצבעה לממדני שהוא אנטישמי מובהק, שונא ישראל, תומך חמאס, 30% מיהודי ניו יורק הצביע עבורו ובסקרים הרבה מהם אמרו שהם עשו את זה כסוג של נקמה נגד ישראל. אם ישראל אומרת שהיהדות שלי היא לא מתקבלת בבית של העם היהודי, אז אני לא רוצה לתמוך בכם. ואני רואה בזה כעניין של ביטחון לאומי. עכשיו ברור לי שמישהו שמאמין ביהדות אורתודוקסית הוא יגיד אני לא מקבל את היהדות הרפורמית והוא לא חייב לקבל את היהדות הרפורמית. אבל נגיד בדוגמה לרב קוק. הרב קוק אמר אני לא מקבל את היהדות החלוצית החילונית, אבל אני מבין שאני חייב לעבוד איתה כי אנחנו כל הדבר הזה של אהבות הדדית, אנחנו בסירה יחד ואם הסירה טובה אז כולנו טובים יחד.

אנחנו חייבים למצוא את הדרך הזאתי, פיקוח נפש עכשיו לעבוד יחד כדי לשקם את התדמיתה של המדינה היהודית בעיני האמריקאים, כי זה כבר לא דור של האקסודוס ושל פול ניומן וזה הסרטים הגדולים האלה. נכון, ושל שינדלרזליסט, זה כבר סרטים שהם רואים, התרבות ולכן גם חזרה לסיפור שהמודרנית המושרשת חייבת להיות הסיפור והיהודים שם חייבים לעבוד יחד עם האוונגליסטים. Ok, בנושא של ישראל, ברור שרוב היהודים בארצות הברית הם דמוקרטים, והם עוד זוכרים איך הדמוקרטים קיבלו את אבות אבותיהם מהספינות שהגיעו מאירופה. אז בנושא הישראלי, תמיד עבדו יחד ועכשיו נוצר מצב שאו אתה, אתה יודע, אתה או לינאל ישראל ואם כן אתה לא שם או אתה נגד ישראל ואתה לא שם.

אנחנו חייבים להחזיר את התמיכה הדו-מפלגתית וכדי לעשות את זה סוכני השינוי הם יהודי ארצות הברית וכדי לעשות את זה אנחנו חייבים לאפשר מרחב תימון עבור היהדות של האמריקאים כאן. אני לא חושב שזה יתפוס כאן דרך אגב, אני לא חושב שהיהדות הרפורמית או הקונסרבטיבית אם לא נותנת מענה לצרכים של הישראלים, כי זה בגדול אמריקניזציה של פתרון גרמני לבעיה הגרמנית של איך אני חי כיהודי כשאני מיעוט מוקף על ידי רוב שאינו יהודי. כשהיהדות הישראלית היא הפוכה, איך אני חי כיהודי כשאני רוב המכיל בתוכו מיעוט שאינו יהודי, זה הפוך.

אז הפתרונות כאן יהיו שונים. אבל אנחנו חייבים לאפשר להם לחגוג את היהדות שלהם כאן, כי אז הם יתחברו שוב לסיפור היהודי, למדינה היהודית ואז הם יובילו את השינוי שם. הם מבינים את האמריקאים יותר טוב מאיתנו. בוא, אנחנו חיים פה והם שם. אז זה מאוד חשוב. איך עושים את הדבר הזה בפועל? איך אנחנו מתקרבים לשישה מיליון נציגים שלנו בארצות הברית? אז אני חושב שיש שלושה דברים שנצטרך לעשות. אחד זה פיתוח שפה יהודית-ישראלית כאן, שזה מבוסס על המפגש בין מזרח ומערב, האלו שהגיעו מדינות ערב והאלו שהגיעו מאירופה, שהיהדות הישראלית היא חייה בשפה העברית בארץ התנכית, במולדת התנכית, כל הדבר הזה.

ואת היהדות הזאתי שהיא יודעת איך לדבר בגובה עיניים עם יהדות ארצות הברית. נכון להיום לא פיתחנו פנימה איזושהי יהדות ישראלית. עשינו את הציבור הממלכתי, כאן אלו שמתחנכים במערכת החינוך הממלכתית, משרתים בצהל ועובדים במשק. השתמשו במיקור חוץ לכל הצרכים היהודיים שלהם למונופול ההלכתי האורתודוקסי שאין לי במה שמרוצה לעשות, אבל היהדות הזאתי כאן היא יודעת איך לדבר בצורה מצוינת עם תשעה אחוז מיהדות ארצות הברית. עכשיו אם אנחנו רוצים להתבסס על תשעה אחוז מארצות הברית, סבבה. אבל אם אנחנו רוצים גם לדעת איך לדבר עם 91% של יהודי ארצות הברית, אנחנו חייבים שפה יהודית משותפת.

כי ואולי פה אני אכנס לעוד איזשהו רעיון וזה קצת עומק, אבל אני חושב שזה חשוב. מערכת היחסים בין יהודי ישראל ויהודי ארצות הברית במאה הקודמת, במאה הישראלית, היו סביב נושאים של מלחמות, בתמיכה בששת הימים ב-73, כחלק מהמלחמה הקרה שבה אמריקה תמכה בישראל והסובייטים תמכו במדינות ערב. ולכן לתמוך כאמריקאי בישראל היה כאילו להיות יהודי טוב שתומך בישראל זה גם להיות אמריקאי טוב. לא, בסדר? הסתיימה המלחמה הקרה, אוקיי? כבר חצי מהעולם היהודי כבר חי במדינת ישראל. אנחנו כבר עשרה מיליון איש, אנחנו כבר עם תלאג לנפש מעל 60 אלף דולר, שזה עברנו את רוב היבשת האירופאית, בסדר?

אז יהודי אמריקה אומרים, אתה כבר לא מסכנים שצריכים כסף של אנקל סם, כן? אנחנו כבר לא במלחמה הקרה, אז מה יהיה טבע הקשר בינינו? וכשהתחלנו לחפש את הקשר הזה, זה הלך למקום הטבעי הבא, שזה הקשר היהודי, כי הרי אתם יהודים ואנחנו יהודים, נכון? וברגע שעברנו לשם, פתאום פיצוצים, פתאום סעיף הנכד, בום, מדווה הכותל, בום, מי הוא יהודי? בום, איך אתה מתפלל? גברים ונשים יחד? או הגברים עושים הכל והנשים למעלה, כן? או מאחורה, כן? בום, כל הדברים האלה, כי אין שפה יהודית משותפת. יש מין שפה לאומית משותפת, אין שפה יהודית משותפת.

וזה קודם כל, אנחנו חייבים לפתח את זה, וזה משהו שגם זה תהליך שהוא חשוב ובריא לבוא פנימה, אבל גם בשביל הקשר. זה הדבר הראשון. דבר השני, אנחנו חייבים לפתח מודל חדש של מערכת יחסים בינינו, שבו גם אידיאולוגיה וגם כסף יעבור לשני הכיוונים. אם פעם המודל היה היהדות אמריקה, שזה רוב היהדות התפוצות, יספקו לנו כסף ותמיכה ומועמדים לעלייה, ואנחנו נספק להם סוג של פוליסת ביטחון, אם אתם מקלט, כן? מקלט, וגם סוג של נושא שאפשר להתאחד בו. לא חשוב אם אתה באמריקה, אתה קונסרבטיבי, אורתודוקסי, חרדי, רפורמי, ישראל זה קונצנזוס.

נכון? זה מה שסיפקנו להם. בס המים, ביוב, חשמל, כל הצרכים האלה והרעיון הזה שחייבים ליישב את השממה זה כבר קצת בסדר. אז אנחנו נתקדם. ולכן המודל יהיה שונה. ובעיניי המודל הזה יהיה מבוסס על עמיות יהודית. הרעיון שמדינת ישראל היא יושבת במרכז העם היהודי, אבל במקום להיות מקלט, הוא יהפוך להיות מגנט. ואתה תראה את הקהילות היהודיות יבוא, ילכו ויסתובבו סביב הלב הזה. תחשוב על זה כסוג של שמש באמצע והקהילות היהודיות ינועו סביב ולפעמים יגיעו יותר קרוב, יותר רחוק. ויהיה במקום זה רק הכל חד-כיווני, זה יהיה המודל החדש, זה הדבר השני.

והדבר השלישי, אם ראינו את ה... לא יודע כמה עקבת אחרי זה, כל הבלגן היה סביב ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות... בגדול המוסדות הלאומיים, אלה שהוקמו על ידי הרצל כדי להקים את הבסיס להקמת המדינה היהודית, 50 שנה עבדו. הנה היו הפיגומים להקמת מדינת ישראל. נגיד בן גוריון היה יושב ראש הסוכנות היהודית. ברגע שהקים את המדינה, הוא הפך להיות ראש הממשלה הראשון. עכשיו בדרך כלל כשאתה בונה בניין, יש פיגומים. מה אתה עושה עם הפיגומים אחרי שאתה מסיים את הבניין? מה אתה עושה איתם? זורק אותם? מפרק אותם, נכון?

מה אנחנו עשינו? השארנו את הפיגומים. עכשיו ברגע שאתה משאיר פיגומים על בניין, ככה נכנס חלודה. מים חודרים לתוך הבניין, פוגעים ביסודות ועושים הרבה נזק לבניין. המוסדות הלאומיים האלה הם לא מתאימים למציאות של היום. אנחנו חייבים לבדוד סוג של פרלמנט של העם היהודי שיודע איך לדבר עם יהודי ישראל על נושאים שהם לא נושאים ריבוניים. למשל, סעיפי נכד, למשל מיהו יהודי. הגיעו כל הנושאים האלה שהם בקשקש לנו. בוא, זה נושאים שרבנו עליהם אלפי שנים. במשנה יש ריבים ובתלמוד יש ריבים. אתה יודע בתנ״ך איך רות התגיירה?

אז היה, אמרה לך, אלוהיך אלוהי. כן? והיום, בסדר? תמיד היו ויכוחים איך עשו את זה. אז אנחנו העם של מחלוקות. אז אנחנו צריכים איזשהו גוף דרכו נוכל לנהל את המחלוקות האלה. אז אלו שלושת הדברים. אחד, לפתח יהדות ישראלית. שתיים, לפתח את העמיות היהודית כמסגרת ומודל. ושלוש, פרלמנט של העם היהודי שיחליף את הפיגומים שהם כבר לא מתאימים למציאות של היום. מעניין, זה באמת מודל חדש לאיך אנחנו מתנהלים עם יהודי התפוצות. אנחנו רוצים שהם יהיו חלק אינטגרלי ולא משפח הכסף שלנו. או הם ידעו שיש להם פה מקום אם ירדפו אותם.

באמת מעניין. ככה באמת לקראת סיום. נגענו פה בהרבה דברים. החל מהמאבק הזה בין סין לארה״ב. איך זה מתקשר לנו להסכמי אברהם? איך זה נראה התמריצים? מה האינטרס שלנו? למה לעשות את זה? ונגענו באמת ביהודי התפוצות ספציפית בארה״ב. במסגרת השיחה הזאת, יש לדעתך משהו שהיה צריך להיאמר ולא נאמר? רק שנצליח, שנכריע את אויבינו ושנבנה גשרים עם חברינו. ואולי, אתה יודע, לשים את זה במסגרת ההיסטורית הנכונה. עם כל החששות שיש עכשיו באמצע הקלטה כאן היינו צריכים להיכנס לתוך המעמד. היהודים היום, העם היהודי, החזק ביותר והמאושר ביותר ממה שהוא היה אי פעם בהיסטוריה שלו.

גם תחזור לתקופת התנ״ך, גם בשיא מלך שלמה, כן? שנגיד זה אולי היה השיא השיא. אני לא חושב שהגענו למצב הזה של, אתה יודע, השפעה עולמית, כוח, עוצמה. או שעכשיו פרסמו את הדוח העושר העולמי. ישראל עוד הפעם בעשירייה הפותחת. וגם אם אתה, בואו נרחיב את זה מעבר לישראל לעם היהודי, בערך 98% מיהדות העולם חיים במדינות ה-OECD, המדינות העשירות ביותר, המתקדמות ביותר, המוצלחות ביותר. אז לפעמים, אתה יודע, זה כמו אם אתה הולך על קיר או על חומה שהוא 20 סנטימטר מהאדמה, אתה לא מפחד. אבל אותה חומה ברגע שזה 5 מטר באוויר, אתה פתאום, כן?

ובמובן מסוים, אתה מבין, אנחנו 80 שנה אחרי שואה, אחרי גירוש אלים ממדינות ערב, כן? ותראה לאן הגענו. זה היו הישגים אדירים ולהם אנחנו חייבים באמת להיות מכירי תודה. ממש להכיר ולהוקיר לדורות שבאו לפנינו שהובילו את התהליך הזה לקחת אותנו מהעפר הזה לאן שהגענו, מה שנקרא מבירי המגדל לאיגרה רמה. אבל באיגרה רמה כשאתה מסתכל, אתה מפחד. וכי מפחיד שאם תיפול עד, ככל שאתה יותר גבוה, הנפילה קשה יותר. אבל מיידך, לא לשכוח לאן הגענו ובוא נשתמש בזה כדי להיות סוג של קרש הקפצה עבור הדור הבא. וואו, באמת נראה לי נצא עם המסר הזה מאוד אופטימי, מאוד חזון לטובת מדינת ישראל והעם היהודי.

אם אנשים רוצים למצוא אותך ברשתות, לאן הם יכולים ללכת? את מסתפרי ניומן באינסטגרם, טוויטר, טיק טוק, כל אלה. הספר המאה היהודית בכל החנויות ספרים, סטימצקי, צומת ספרים, כל האלה. גם אפשר לרכוש אונליין בעברית ובאתרים האלה. יש גם אתר www.thejewishcentury.com עם גם כל הראיונות והערכים של היהדות הישראלית שבעיניי זה האתגר החשוב ביותר של הדור שלנו. אם במאה הקודמת בן גור השתמש בישראליות כדי לאחד את הקהילות היהודיות השונות שהגיעו מכל העולם לפה, במאה הזאת נצטרך להשתמש ביהדות כדי לאחד את הקהילות הישראליות השונות.

ולכן עלינו לייצר את היהדות הישראלית הזאת שיהדות ערכית, שורשית שנוגעת גם בקשק וגם בשכל. זה אתגר של דור וזה נדרש מאיתנו הרבה מחשבה, הרבה השקעה ושם אני שם את החזון שלי עבור הדבר הזה. אבל זאת הזמנה לשיח ובואו נתחיל. מדהים, טרי אתה בחור מרתק וגם הרעיונות שאתה מביא מאוד מעניינים. תודה רבה לך על התענות. תודה לך, תודה רבה. ברכותיי, הגעתם לסוף הפרק. כנראה שהמוח שלכם לא כזה נשרף מהטיקטוק ומהאינסטגרם. זה ממש לא מובן בתקופה הזאת. אז אם אהבתם את הפרק הזה, האלגוריתם של היוטיוב שכל כך מכיר אתכם בחר לכם את הסרטון הזה.

תלחצו עליו, קדימה.