המומחה לאמריקה חושף לראשונה את המנגנון של טראמפ: מה עומד מאחורי האינטרס שמעצבים את עולמנו?

מה אנחנו הציבור בישראל לא מבינים בנוגע לטראמפ? בוא נתחיל שנייה בביוגרפיה. דונלד ג'יי טראמפ נולד ב-1946, גדל כל חייו בניו יורק, את הכסף שלו הוא ירש מאבא שלו, שהיה טייקון נדלן, אחר כך טראמפ גם ירש את האימפריה, הגדיל אותה, הפסיד המון כסף, והצליח לשקם את עצמו מחדש, אבל הוא לא סלב מייד. זו הנקודת פתיחה. הנקודה מאוד חשובה שתכניגה בה באיזשהו שלב זה שטראמפ הוא לא האח הבכור במשפחת טראמפ, אחיו הגדול פרד ג'וניור היה אלכוהוליסט ומת כתוצאה מההתמכרות הזו, זה אחת הסיבות שטראמפ לא שותה ואחת הסיבות שטראמפ בגיל די צעיר היה צריך לתפוס את המקום שלו בתור היורש המיועד.

למרות שבתור ילד הוא היה ילד בעייתי במשפחת טראמפ, בעיית התנהגות, בשלב שלחו אותו לפנימייה צבאית, הוא לא כל כך הסתדר עם מסגרות. עכשיו שימו לב שלא אמרתי מילה על פוליטיקה, אבל רק מכל מה שסיפרתי יש לנו כבר כמה מאפיינים שאנחנו יכולים לזהות. אחד, יש איזשהו אלמנט של חוסר התאמה למסגרות או חוסר כבוד למסגרות, לצד חוקיים. המון פעמים להטיל ספק במוסכמות, זה אחד. השני, איזשהו מקום, לא מקום, סליחה, איזושהי תחושה של זרות במקום שבו הוא נמצא. הוא לא היה היורש המיועד, הוא טייקון נדלן יחסית שמרן בשביל ניו יורק, אבל יחסית ליברל בשביל שמרנים אחרים.

והוא לא כל כך מצא את עצמו. בוודאי בתוך עולם התקשורת שעליו הוא התפשט ברגע שהוא נהיה טייקון נדלן. ושם המקום שלו היה דווקא הטיפוס קצת מוזר, קצת אקצנטרי, קצת בוטה. אם אנחנו מכירים את זה עם המתמחה, אחר כך עם מלכת היופי, מודגים בעולמות שלו. אנחנו לא רגילים לראות אנשי עסקים במערכות רציניים נכנסים אליהם. זה רגע שני על הבן אדם. עכשיו אני לא פסיכולוג ואני לא אנסה פה פסיכולוגיה בגוש, אבל זה אומר לך משהו על דפוס החשיבה שלו. עכשיו אני לוקח את כל זה ומשליך את זה לפוליטיקה. אני לא אוהב את הקלישאה של טראמפ הוא איש עסקים, הוא בא לעשות כסף.

הוא אוהב כסף, האינטרסים הכלכליים הלאומיים של ארצות הברית והמשפחתיים הם אכן משפיעים. לא זה הקו המאפיין של דפוס החשיבה שלו. הוא אינסטרומנטלי מאוד באיך שהוא מתנהל עם שחקנים אחרים. עכשיו מה זה אינסטרומנטלי? זה אומר שאין פה סנטימנט. אני יכול תוך העניין לריב ולהתווכח עם אישתי, עם המשפחה, עם חברים, ובסוף אנחנו נשאר מחויבים אחד לשני כי יש ערכים משותפים, יש היסטוריה משותפת, אוהבים אחד את השני. גם כשהאינטרסים שלנו מתנגשים. אצל טראמפ אין את הדבר הזה. זה בפרפראזה על מה שאמר בנימין נתניהו, יתנו, יקבלו, לא יתנו, קבלו בראש.

וזה לא משנה לו אם זה מדובר במדינה דמוקרטית או לא, אם זה מדינה שיש לה היסטוריה משותפת עם ארצות הברית או לא. זה לא מתכנס. אתם עוזרים לי לקדם את האינטרס האמריקאי? מדהים. אתם מפריעים לי? חבל עליכם. כן. ואחרי זה מדבר שמאוד מאפיין את המדיניות החוץ, כולל אגב ביחס לישראל, שזה נכון שברמה הבסיסית טראמפ מסתכל על ישראל ורואה מדינה מהטובים. כל זאת מדינה גדל בניו יורק, מוקף ביהודים. בתקופה שבה להיות ציוני היה הדבר הכי מיינסטרים בעולם, בטח בעולם הדמוקרטי של ניו יורק. אז יש לו איזשהו רגש בסיסי חיובי כלפי ישראל וכלפי יהודים.

אבל הוא לא נותן לרגש הזה להפריע לו. וואו, יש פה המון דברים מרתקים החל מאיפה הוא בכלל הגיע ועד לאיך שהוא מתנהל עכשיו שאנחנו רואים את הפרגמטיזם המאוד מאוד קיצוני הזה שהוא פועל. שנייה לפני זה עליך, אתה בעצם מייסד תנועת תנועה או עמותה? עמותה. עמותה ליברל, שזה בעצם בא לקדם את היחסים בין ישראל ספציפית למפלגה הדמוקרטית, לקהילה הליברלית בארצות הברית. ככה אתה בעצם חוקר את הפוליטיקה, אתה מצייץ על זה המון, אתה כותב על זה המון. זה ככה מה אתה מתעסק. נראה לי מה שמעניין מאוד זה איך הוא משחק עם העולם.

כאילו ממש אני מסתכל על זה כאילו הוא חושב שהוא השחקן הראשי ומתחיל לשחק ב... אבל הוא קצת כזה, הוא קצת כזה. בגלל שתפיסת העולם שלו מאוד פרגמטית, מאוד אינסטרומנטלית, הוא אומר אני השחקן הכי חזק. אני יכול לעשות מה שאני רוצה. אני יכול לקדם את האינטרסים שלי, את האינטרסים של ארה״ב. ומישהו משתף איתי פעולה, אחלה, אבל מישהו מפריע לי, אז חבל עליו. וכשבאים ואומרים לו אתה לא יכול לעשות את זה, יש לו אינסטינקט מאוד טבעי של... אני הרגעות של, מה זה אתה לא יכול לעשות את זה, זה או נורמות. אין, אתה לא יכול לתקוף ככה בכזו חריפות בטוויטר בעלת הברית שלנו.

למה? הנה, בואו תראו, כאילו פותח את התרוף, מצטט, הנה תקפתי, מה תעשו לי? וזה גם המון פעמים ארגונים בינלאומיים. אני הטענה שלי היא שהוא כן חושב על זה כמו איש עסקים, הוא אומר אני תאגיד, ארה״ב היא תאגיד בעולם של עסקים, אנחנו העסק הכי גדול, הכי חזק. וכל הארגונים הבינלאומיים האלה, ארגון הסחר העולמי, ארגון הבריאות העולמי, נאט"ו, הם רגולטורים. וכמו שבשוק הפרטי תפקידו של הרגולטור הוא לקשור את הידיים של התאגידים כדי להגן על העסקים הקטנים ועל הצרכנים, זה רביולמטי, תפקיד של הרגולטור הוא לקשור את הידיים של המעצמות.

על זה הוא מסתכל החוצה והוא אומר חבר'ה, אנחנו מעצמה נכנסה למשחק לפי החוקים האלה. תסתכלו על רוסיה, תסתכלו על סין, תסתכלו על הודו. בריטניה וצרפת מבחינתו כבר לא מעצמות. מה אני פראייר? הוא שובר את הכללים. זה גם משהו שלא ראינו מנשיא של ארה״ב. נראה לי אף פעם לא ראינו נשיא מעצמה מתנהג ככה. לא ככה. כי הוא באמת מאוד חריג בנוף של נשיא ארה״ב. הוא היחיד שהגיע ללא שום רקע ציבורי. בעצם זה מצחיק לחשוב שזה שהתפקיד היחיד בחיים שלו שהוא היה צריך להתמודד עליו זה נשיא ארה״ב. כי בתפקידים שלו באימפריית טראמפ הוא פשוט קיבל.

וגם כשראינו נשיא עבר עם מתיחות עם בוש והאירופאים על זה שהם לא באים לעזור בעיראק. אחר כך אובמה והאירופאים על זה שהם לא משלמים מספיק על נאט"ו. הסגנון היה אחר מאוד. כי גם בוש וגם אובמה אחר כך גם ביידן מאוד הגבילו את עצמם בנורמות האלה של להגיד יש לנו משותפות. אנחנו מתייחסים לכבוד. ואת המחלוקות שיש בינינו אנחנו מנהלים בחדר סגור, מתחת לשולחן. ומולי הריבות שלנו גם אם יש לנו אינטרסים משותפים לצורך העניין כמו עם רוסיה, זה לעולם לא יבוא על חשבון הפערים הערכיים שלנו. רוסיה מפרה זכויות אדם וסין מפרה זכויות אדם וכל העולם ההקליל.

וטראמפ אומר חבר'ה, אז מה אם הם מפרות זכויות אדם? זה עניין שלהם. אולי זה לא בסדר, אבל אני לא בא לחנך אותם, לא בא לחנך את הקטרים והסעודים איך לנהל את המדינות שלהם. בעיקר כשהוא גם אומר, ראינו איך זה נגמר. הדמוקרטיזציה בכוח של למשל בוש ניסה לעשות. אני לא בביזנס הזה. אז כן, אז כל אחד יש לו את הסט ערכים שלו ואת התפיסת טוב שלו. ואנחנו עובדים עם מי שמוכן לעבוד איתנו. ואני חושב אם אני מחבר את זה רגע לשאלה המקורית שהעלית, שזה מה שאנחנו מפספסים. טראמפ, זה דוקטרינה מסודרת לייצא את הדמוקרטיה לאורך כל המלחמה הקרה ראינו את זה.

פתאום עכשיו הוא לוקח שיפט שונה לחלוטין ארדואן, ג'ולאני אנחנו רואים אותו מסתח בקיטאמה וללא בלשון המטה לא הדמויות הכי דמוקרטיות. איך זה נתפס מבית? אז זה תלוי את מי אתה שואל ואני כן אגיד שבאופן כללי זה לא נתפס כדבר כזה מרכזי כי לאמריקאים יש מספיק צרות משלהם בזירה הפנימית שמעדיפים לכוס מי שכועס על טראמפ כועס בעיקר עליהם וזה יוקר מחיה והגירה זה. כל הסיפור של מערכת המשפט והאם היא עוברת פוליטיזציה או לא זה כל עולם מוסדות האמת, למשל דוג' בתחילת הקדנציה שאני בקללי חשבתי שזה רעיון טוב.

הם חתכו תקציבי מחקר שהוא כולל תרופות ממש בשלב האחרון שלהם זה ממש פוגע בעוצמה הכלכלית של ארצות הברית והתרופות מצילות חיים שכבר עוד שנייה מסיימים אותה. אז זה תלוי מי אתה שואל וזה אני אגיד שבאופן כללי זה לא נתפס כדבר כזה מרכזי כי לאמריקאים יש מספיק צרות משלהם בזירה הפנימית שמעדיפים לכוס מי שכועס על טראמפ כועס בעיקר עליהם וזה יוקר מחיה והגירה. זה כל הסיפור של מערכת המשפט והאם היא עוברת פוליטיזציה או לא זה כל עולם מוסדות האמת, למשל דוג' בתחילת הקדנציה שאני בקללי חשבתי שזה רעיון טוב.

הם חתכו תקציבי מחקר שהוא כולל תרופות ממש בשלב האחרון שלהם זה ממש פוגע בעוצמה הכלכלית של ארצות הברית והתרופות מצילות חיים שכבר עוד שנייה מסיימים אותה. מישהו במשרד ההגנה הבין שזאת הדרך בקדנציה הראשונה שלו מישהו הדליף מקהילת המודיעים שהדרך של אנשים שכתבו דוחות מודיעים לתפוס תשומת הלב שלו הייתה באמת שהשם שלו יופיע בטקסט כי כנראה שכשהוא קורא את הטקסטים הוא שוב אני לא לא איש מקצוע בתחום אבל כמה שגם אני עם הפרעות קשב וריכוז הזה יש לי חושים מיוחדים לאנשים כאלה יכול להיות שיש לו את זה נראה לי.

הוא כנראה תופס את זה יותר טוב כשהוא רואה את השם שלו שם זה בולט לו בעין. אז אני חושב שזה זה בעולמות האלה של מותג של המותג הזה יש עוצמה ויוקרה בפני עצמו ובאתם הוא גם השיג דברים ולכן הדבר הזה מאוד חשוב לו איפה הדבר הזה מגיע לידי ביטוי במדיניות חוץ עניין הכבוד הזה. שאלה טובה כי אם אני חושב שנייה על התוכניות שלו חלקן התגשמו כמו של הסכמי אברהם וחלקם לא כמו תוכנית המאה על אף אחת מהן אין באופן רשמי את השם טראמפ. אבל זה ברור לנו שלתוכניות טראמפ וזה ברור לנו שהדברים לא היו קורים בלי המעורבות האישית שלו אנחנו רואים את זה המון פעמים באינטראקציות בין אישיות שלו עם מנהיגים זרים.

פגישות לא עם פוטין המכתבים שהוא מחליפים קים ג'ונג און הטוויטר כג או תרוף במקרה שלו כפלטפורמה לעשות מדיפלומטיה. גם הפלטפורמה הזאת היא של היא פלטפורמה נטו שלו כאילו אני לא מכיר אף אחד אחר שמצייץ כל ה... אני ראיתי המון משתמשים שם רק בשביל לראות מה הוא אומר וזה פלטפורמה שלו זה גם איזה אנקדוטה כזאת מעניינת. נכון, גם שלוף בטראמפ מעוית די דומה. כן, זה לחלוטין חלק מזה. אז נחזור לעניין הזה של המדיניות חוץ האם זה נכון להגיד שמי שנותן לו כבוד אז הוא יכול לעבוד איתו? כן. לא משנה אידיאולוגיה, לא משנה מה המדינה הזאת עושה.

זה ברור שזה משנה אבל היחס המכבד הוא מאוד הכרחי והדוגמה בעיניי באמת הכי טובה לזה זה הביקור של זלנסקי בבית הלבן לפני שנה. אני בטוח ואני מוכן לריב על זה ב-200% שזלנסקי צודק. אוקראינה כמו ישראל במובן מסוים אפילו יותר מישראל היא קו החזית של המערב הדמוקרטי מול הדיקטטורות. והיא נכס אסטרטגי עצום עבור ארה״ב כי היא שוחקת את הצבא הרוסי שחשבנו שהוא כל כך מפחיד ומסוכן בלי שהאמריקאים מסתכלים את חייהם. אבל זה לא מספיק. עכשיו צריך שיהיה פה עוד משהו כי ראינו את זה. אגב כמו שזה שישראל מכסחת את איראן ואת הגרורות שלה במזרח התיכון ועושים את העבודה השחורה של האמריקאים במובן הזה זה גם לא מספיק.

צריך שיהיה פה דבר נוסף. אני חוזר לאוקראינה. יש את העניין הערכי. זאת דמוקרטיה פרו-מערבית. בסך הכל אנשים שרוצים לחיות חופשיים במדינה שלהם זה אמור להיות מספיק. מסתבר שלא. וזלנסקי בעיניי עשה טעות בזה שהוא לא הבין שהסיטואציה השתנתה. הוא כבר לא הבן יקיר לי של המערב. הוא צריך להצדיק את זה. והטיעון האסטרטגי שלו שהוא נכון הוא לא מספיק. אחר כך הוא כבר הוא למד על בשרו לא הייתה לו כל כך ברירה. אבל אני חושב שזה נדרש היחס המכבד הזה. היוקרה. אני לא רוצה להגיד חנופה. זה מה שדחיק קצת. יש שם אלמנט יש אלמנט של להתחנף לבן אדם.

אוקיי. אני חושב ומבלי אני לא נכנס לפוליטיקה ישראלית. אני חושב שנתניהו וגם מנהיגים אחרים בישראל ראינו את זה למשל בנאום של לפיד בכנסת. הבינו את זה. שבסופו של דבר to be on his good side זה ממש to be on his good side. אני ממליץ להגיד זה לא ככה אמור להתנהל מנהיג העולם החופשי. אבל זה מה יש. כאילו זה מה יש. אני חושב שכמו של ואני מחבר את זה שנייה למה שליברל עושה. כמו שלמדנו לעבוד ככה עם טראמפ. עם היוקרה ועם נגיד נקרא לזה חנופה ועם הכבוד. אנחנו נצטרך לעשות דבר דומה עם הדמוקרטים. אני לא חושב כשהם יחזרו לשלטון.

אני לא חושב שחנופה וכבוד ויוקרה זה בהכרח המפתח. כמו שצריך רגע למצוא את הדרך אל לבם. מעבר שנייה לעובדה שכן אנחנו מקדמים את האינטרסים האמריקאים במזרח התיכון. כי זה לא מספיק פשוט. לגעת פה שזה לא מספיק אבל עכשיו אנחנו רואים את ארצות הברית ממש כתף אל כתף איתנו נלחמת באיראן ובשלוחות שלה במזרח התיכון. אז אני שמח שמרתה את זה. אנחנו במובן הזה אנחנו קצת הבאטמן של ארצות הברית זאת לא מחמאה. אני אגיד למה: בטמן שהוא גיבור על אהוב עליי, הוא תמיד מספר על עצמו בחלק מאתג שלו שהוא מגן על גותם מפני אנשים מאוד רעים וככה עוזר למשטרת גותם, שבמטאפורה הזו היא ארצות הברית.

אבל בטמן הוא גם הסיבה שהרבה מהאנשים הרעים האלה באים לגותם מלחתחילה. הג'וקר לא היה בא לגותם לזרוע כאוס אם לא היה שם את בטמן. לכל כוח צריך שיהיה כוח נגדי. לכל כוח צריך שיהיה כוח נגדי, והפעילות שלך היא זו שמביאה את הצרות. עכשיו, אני לא חושב שבגלל שישראל פועלת כמו שהיא פועלת אז האיראנים שונאים אותנו. האיראנים שונאים אותנו כי אנחנו קיימים. אבל אם אני שנייה משליך את זה על ארצות הברית, סבבה שארצות הברית וישראל נלחמות כתף אל כתף, אבל אם אני אמריקאי, אני אומר לעצמי, מה אכפת לי שאנחנו נלחמים כתף אל כתף, אם אנחנו נלחמים מלכתחילה בגלל ישראל?

עכשיו, אני אגיד שנייה רגע בגילוי נאות דעתי אישית, אני חשבתי שנכון לצאת למלחמה הזאת, אני חשבתי שנכון להפיל את המשטר האיראני, המלחמה הזאת נוהלה רזה מאוד בהיבט הזה, כי עובדה שהמשטר... המשטר על. עומד על כנה. אני חשבתי שזאת טעות לגרור, או לגרור או לשכנע או להביא את ארצות הברית למצב של הפעלת כוח ישירה. היו להם שיקולים שלהם, ארצות הברית הרוויחה לא מעט מהמלחמה הזו ומההחלטה שלה להפעיל כוח מעצמה, כישראלי אני חשבתי שנכון שישראל תפעל לבד. עם גבי אמריקאים, תמיכה אמריקאית, עם סיוע הכל. לא רוצה שחיילים אמריקאים יסתכנו את חייהם עבורי.

זה לא קרה. אז נכון, כתף אל כתף, סבבה, מי שטיפה עמוק בעולמות האלה, בין אם זה בבור בקיריה או במכוני מחקר או אנחנו, אוקיי, מאוד מתרשם מזה, הישראלי הממוצע מאוד מתלהב מזה, ובצדק האמריקאי הממוצע מסתכל על המזרח התיכון ואומר חבר'ה, סבבה שהאיראנים האלה אומרים דף to אמריקה, מה הם יעשו? מה הם יעשו לי? בצד השני של העולם, אין להם טילים שמגיעים אלינו, אין להם גרעין, וזה סבבה, הם אומרים דף to אמריקה, it's israel's fish to fry. זה בעיה של הישראלים הרבה יותר מאשר זה בעיה שלנו. וכשאנחנו, אנחנו אמריקאים, נלחמים באיראן, נהרגים באיראן, משלמים מחירים גבוהים יותר בתחנת הדלק בגלל המלחמה באיראן, מאבדים תמיכה בעולם.

וואלה, לא בטוח שזה שווה לי את זה. כאמריקאי אני אומר, סבבה, כתף על כתף, אז מה? אני רוצה גם להגיד עוד משהו. העולם הצבאי-בטחוני הוא מאוד מרכזי בחיים שלנו הישראלים, באופן מאוד טבעי. כולם יודעים מי זה הרמטכ"ל, כולם מאוד מתעסקים ועוקבים אחרי חדשות בתחום, בצדק, כי זה החיים שלנו. בארצות הברית זה לא ככה. וסם וברברה שגרים במילווקי או באורלנדו או באריזונה ולא נרדמים בלילה, הם לא נרדמים בלילה בגלל שהם מפחדים שתהיה אזעקה והם יצטרכו לרוץ למקלט. הם לא נרדמים בלילה כי הם קנות בסופר נעשה יותר יקרות יותר, כי הדלק נעשה יקר יותר, כי הם לא יודעים איך הם יעמדו בתשלום של ביטוח בריאות, כי הם לא יודעים איך הם ישלחו את הילדים שלהם לקולג', כי כשהילדים שלהם הולכים לבית ספר הם מפחדים שיהיה mass shooting.

אם סם וברברה הם רפובליקניים אז הם גם לא אוהבים את זה שיש מלא מהגרים בשכונה שלהם ואם הם דמוקרטים אז הם מודאגים גם משינוי האקלים. איראן לא באה בסדר עדיפויות שלהם. לא בתופסר. לא בתופסר. גם בזמן מלחמה ניתן שזה לא בתופסר. וסבבה, אנחנו נמשיך, סליחה על המילה, להתאבסס על השותפות הצבאית הזאת. 99% מהאמריקאים זה לא בעולם תוכן. אם מדברים בשפה הזאת של מה אני מקבל מזה, איפה האינטרס הכלכלי שלי פה. נכון, הרבה יותר ישיר. עכשיו אנחנו יודעים ואנחנו נלמדים לנמק שאיראן חלשה יותר, בטח נצליח להפיל את המשטר.

ברור שזה אינטרס אמריקאי. אין פה שאלה בכלל. גם זה יתיב עם האזרח האמריקאי בקצה, בסופו של דבר. נכון, אבל אם אתה צריך להסביר למה המדיניות הזאת טובה לאזרח האמריקאי, אתה כבר בבעיה. כי בסוף הוא אומר לעצמו, חביבי, החיים עצמם. קמתי בבוקר, עמדתי בתור לתחנת דלק, כבר ראיתי שם מחירים עלו. הלכתי לסופר וראיתי שם מחירים עלו. כי יש גם משבר דלקים מתפתח, דלקים ודשנים, אז גם אחרי האוכל עולים. הנשיא מתעסק בזה במקום לטפל בחיים עצמם. משהו שאנחנו פה, לפחות בישראל, לא מדברים עליו ופחות מעניין אותנו זה מה ההשלכות של המלחמה בכלל על הציבור האמריקאי?

כאילו איך זה נראה בפועל? איך החיים של האמריקאי השתנו ב-40 יום האלה? מאוד קשה להגיד החיים של האמריקאי, מדינה מאוד גדולה וגם יש המון שונות ממקום למקום. הסיפור הכי מיידי זה מחירי הדלק. בחלק מהמקומות הממוצע לדעתי עלה בדולר לגלון. וואו, כן, זה המורה. במדינות מסוימות זה עלה ביותר. באופן מעניין, בעיקר במדינות שבהן משתמשים יותר ברכב, פחות בתחבורה ציבורית. אולי בגלל זה. ואנשים מרגישים את זה בכיס בצורה הכי מיידית שיש. זה כמובן בתור משפיע על כל דבר אחר. אני אזכיר עכשיו, אחת הבחירות, אחת משתיי הבחירות המרכזיות של טראמפ, לצד מבצע הגירוש, הייתה הורדת יוקר המחיה.

טיפול באינפלציה. זה לא קרה. זה נכון מאוד קשה לטפל באינפלציה, אבל מלחמה עם איראן, בעיקר כשברור שלאירנים יש את התחלה של סגירת מצר הורמוז, לא דרך טובה לטפל באינפלציה. עכשיו עוד פעם, יש שיקולים אסטרטגיים הגיוניים לצאת למלחמה באיראן. הם גרועים פוליטית. להגיד אנחנו צריכים לצבור ניסיון מבצעי אמיתי במלחמה בים. שלא ניהלנו מלחמה כזו מעל 30 שנה. לקראת מלחמה אפשרית בטייוואן, זה נכון, אבל זה לא עובר פוליטית. בטח אם רצת בבחירות ואמרת אני הולך לסיים מלחמות. אז האזרח האמריקאי ככה הוא פוגש את המלחמה הזאת בתחנת הדלק, בסופר, בכל מקום אחר.

הוא רואה הסתת קשב. הוא אומר, בנה, כאילו... אם הצבעתי לטראמפ, לא בשביל זה הצבעתי לו. ועכשיו, נכון, אנחנו רואים בסקרים, 100% בערך מתנועת מאגה, רפובליקנים שמזדהים עם מאגה, הולכים מאחורי טראמפ ואומרים, אם הוא החליט לצאת למלחמה, זה כנראה שווה את זה. כן, 100%. ראיתי בסקר אחד 100, בסקר אחר 90 ומשהו. זה מתנועת מאגה נאמנות מוחלטת. באופן מעניין, הרפובליקנים היותר מסורתיים, יותר אולד סקול, טיפה... כי הרי יש את החלק הבדלני ברפובליקנים שלא מבינים מה אנחנו חוזרים למזרח התיכון. אז יכול להיות שכאלה לא מזדהים יותר כחלק מתנועת מאגה.

יכול להיות שהם לא כאלה... זאת אומרת, חלק לא כזה גדול כמו שניתן לחשוב. אנשים מדברים על טאקר קארלסון, כאיזה כוח עצום בתוך התנועה. יכול להיות שהוא לא כזה גדול כמו שחשבנו. כן? אני לא יודע. יכול להיות שיש לו פשוט מגפון מאוד גדול ואנחנו המון אנשים מקשיבים לו. יכול להיות שזה אנשים כמוני שמקשיבים לו, לא כי הם מסכימים איתו, אלא כי הם רוצים לדעת מה הוא חושב. בסוף, הטבלה לא משקרת והסקרים באופן די עקבי מראים שיש קונצנזוס בתנועת מאגה שהמלחמה הזו מוצדקת. יש אנשים שיגידו, אוקיי, זה בסדר, נכון שזה לא כל כך מפריע לו.

מה שבעיניי צריך להיות, או מה זה צריך להיות. אם אני הייתי בכיר בממשל טראמפ, נאמן לו ומחויב לו ומאמין בדרכו. אני מקווה שהיה לי את האומץ לגשת אליו ולהגיד לו, מיסטר פרסידנט, עזוב את בחירות האמצע, אתה הורס את המורשת שלך. אתה פוגע בעצמך בפופולריות. יבוא נשיא אחר וימחק את כל מה שאתה עושה. זה בעיניי מה שהצוות של המקורבים שלו מפספס. זה לא בחירות האמצע, זה הבחירות הנשיאותיות. ששוב אין עוד מה לזמן ואנחנו לא יודעים מי ינצח. אבל בעיניי הוא משחק פה, רולטה רוסית, רולטה איראנית, מאוד מאוד מסוכנת.

שזה הבן אדם דרך אגב. אנחנו יודעים שהוא לוקח סיכונים, אנחנו יודעים שהוא מהממר בגודל. אגב, אם זה היה מצליח, זה באמת ברמות של לשנות את ההיסטוריה. נפילת המשטר באיראן הייתה, אם היא תקרה, לשנות את המזרח התיכון. האירוע הכי חשוב בעולם, אני אטען, מאז 9/11. וואו, כן, זה אירוע בסדר, זה נפילת החומה, זה 9/11. זה אירוע בסדר גודל כזה. אבל זה לא קרה. ה-high risk high reward, נפלנו על הצד של ה-high risk. כן, באמת, שנייה, אם כבר נגענו בעניין הנאמנות, אני רוצה שנישאר שם, כי זה גם משהו שאתה מתבטא עליו ומאוד מעניין אותי לראות איך זה בא לידי ביטוי.

אז איפה העניין הזה של הנאמנות, איך זה נראה בניהול ספציפית של המלחמה הזאת? איזה נאמנות? הנאמנות האישית בתוך הממשל. אנחנו כמעט לא לא רואים הדלפות. ואם אלו הדלפות, אלה הדלפות מאוד מתוכננות. הדלפות שמשרתות את הנרטיב של הממשל. אנחנו רואים יישור קו מוחלט בין הפקידים הבכירים, זה מצחיק כל הפקידים הבכירים, שר מלחמה, שר חוץ לבין הנשיא. ג'יימס איבנס, שהוא הקול היותר... הבדלני. יותר בדלני. מה זה יותר? הוא קול בדלני, טראמפ לא בדלן. ג'יימס איבנס יותר. שיעור קו מוחלט. כן, אחרי זה שמענו טיפה הדלפות שהוא חשב שזה רעיון רע.

אבל זה היה אירוע חד-פעמי. והנה, רצים קדימה. הממשל די מדבר בקול אחד. מה ההבדל זה שנייה לממשל הקודם? היו לנו, למשל, טראמפ, היו לנו אנשים שהיו להגיד, הפרישה מהסכם הגרעין היא רעיון לא טוב. צריך לתקן אותו מבפנים. זה היה ג'ים מאטיס, שר ההגנה. היה לנו שר החוץ רקס טילרסון, שאמר, חבר'ה, ישראל סבבה, אחלה, יש עוד שותפים במזרח התיכון שצריך להתחשב בהם. הוא לא החזיק הרבה זמן. היה לנו את ג'ון בולטון שמאוד דחף את טראמפ ללכת למלחמה באיראן, אבל גם סיפר אחר כך כשטראמפ היה במגעים עם האיראנים, אני הסתובבתי עם מכתב התפטרות בכיס.

וואו. כן, שזה אגב טיפ שאני שמעתי גם בממשלים דמוקרטיים. תסתובבו עם מכתב התפטרות מוכן למקרה שהבוסים שלך חוצים איזשהו קו ונחם, וזה בסדר, זה בסדר שהם חוצים קו, כי בסופו של דבר, הנשיא הוא נבחר הציבור, הוא וסגנו היחידים. כל השאר משרתים את רצונו. ואם לא מתאים לך הרצונות להתפטר. למשל ביידן, ראינו את זה. ראינו אנשים שהתפטרו כי הם אמרו, הקו שמוביל ממשל ביידן ספציפית ביחס לעזה הוא מוגזם. עכשיו נכון שהם היו מדרג יחסית זוטר, כן? סגן, עוזר, מזכיר המדינה לעניינים ישראלים פלסטינים, זה מקביל של סגן אלוף בצבא.

זה לא בחיר. זה הדרג ביניים הזה. זה דרג ביניים זוטר. זה כן, עשה המון רעש. אנחנו לא רואים את זה בממשל הזה. כן, אני שמעתי על איזה גנרל, או תקן אותי אם אני טועה, אני בטוח שאתה מבין יותר, גנרל שהתפטר בעקבות המלחמה הזאת. באז או באיראן? באיראן. ממש... אני לא שמעתי, אבל יכול להיות. אנחנו כן יודעים שבמקביל גם הצבא האמריקאי עובר שינוי בכוח האדם. כשההכסף או מלחמה מזיז אנשים שהוא מרגיש שאינם מחויבים מספיק, לא רק לנשיא, אלא לגישה לוחמנית, תקפית, אתוס הלוחם. באופן מעניין, אלה בדרך כלל נוטים להיות נשים או מה שנקרא people of color, כלומר לא לבנים.

לא יודע אם זה בהכרח יושב על איזושהי אג'נדה לאומנית, אבל ההכסף עושה מעט מאוד כדי להוכיח שזה לא. גם ראינו בממשל הזה הרבה מאוד הזזה של פקידים, פיטורים. נכון. זה העניין הזה של יישור קו אחיד לכל הממשל. אז אני לא יודע אם בהכרח ראינו הזזה של פקידים. מאוד ראינו את זה בממשל הראשון. היו חודשים על פני חודשים שבין השר לבין באמת פקידים בדרג זוטר יחסית של סגן עוזר מזכיר המדינה לעניינים ישראלים פלסטינים, לא היה אף אחד. וכמו שאני אגיד לך, אוקיי, הולכים עכשיו למנכ"ל משרד האוצר, תוריד את ראשי האגפים, תוריד את הסגנים שלהם, תוריד את ראשת החומים, ותשארם רפרנטים ששימו תואר לפני שנתיים.

וזה אי אפשר לתפקד ככה. זה לא המצב היום. אנחנו רואים שיש ייאושים בחלק מהמשרדים. אני רואה אותם בעיקר בהגנה ובחוץ. אבל פיטורים מאסיביים לא ראינו. זאת אומרת כן, קצת עם דוג', אבל חלקם הוחזרו לאחר מכן בכל מיני פרויקטים, משכרים, כפרילנסרים. בסוף דוג' גם חתך הרבה פחות ממה שהוא היה אמור לחתוך. יש סיבה שזה כבר לא כל כך קיים. ושוב, בעיניי פיספוס. תמיד יש מקום להתייעל, בטח בבירוקרטיה הענפה האמריקאית. זה לא קרה. הדמות שדיברנו עליה מקודם, ג'ו קנט, הוא היה ראש המרכז הלאומי למלחמה בטרור. נכון.

בדיוק. ב-17 במרץ הוא התפטר במחאה על פרוץ המלחמה הזאת. אז טוב שהזכרת אותו, טוב שגם הזכרת את התפקיד. עכשיו שהסיבה ששכחתי אותו זה שהוא לא כזה חשוב. כן, בדיוק. זאת אומרת, הוא לא חבר קבינט, הוא יושב תחת חברת קבינט, תחת ראשת המודיעין הלאומית טולסי גברד. בסוף, לנו, שוב, ישראלים, ה-CTC, המרכז ללוחמה בטרור נשמע משהו. שוב, הוא לא חסר משמעות, אבל זה לא ראש ה-CIA, זה לא ראש ה-FBI, זה לא רמטכ"ל הצבא, זה גם לא יוער המטות המשולבים, שגם הוא דרג אחד מתחת לחבר קבינט והוא עדיין הרבה יותר חשוב. אגב, דמות מאוד בעייתית מלכתחילה, קונספירטור, פשוט בהתחלה היו קונספירציות שהתאימו לטראמפ, עכשיו לקונספירציות שלא כל כך מתאימות.

סיים את דרכו. זה מעניין, כי באמת אתה אומר שבדרגים הבכירים, הדרגים שבאמת משנים, אנחנו רואים יישור קו מוחלט. זה שאנחנו רואים, זה ששמענו עכשיו על, נקרא לזה, התפטרות של דרג ביניים שכזה, אז זה לא באמת רלוונטי וזה ממחיש את עניין הנאמנות. אז אני לא יודע אם הייתי אומר נאמנות כמו עניין האחידות. טראמפ הצליח לייצר כוות מאוד קוהרנטית בתפיסות העולם שלו. הוא הביא ראשת סגל סוזי ויילס עם המון ניסיון פוליטי, מה שלא כל כך היה בפעמים הקודמות, שמחזיקה את כולם קצר, מקפידה שלא יסתום מהקווים. והם רצים קדימה.

וגם כשיש פאשלות, למשל עם סיגנל גייט, רצים קדימה. ואם יש מישהו שטיפה חורג מהקווים, דואגים ליישר אותו. טולסי גברד אמרה באיזשהו שלב שהיא הרגישה שלא כל כך הסתדרה עם הכיוון שאליו טראמפ ר שוב, יש מציאות אובייקטיבית. אני לא פוסט-מודרניסט, אני לא זה, יש אמת, יש מה שקרה ולא קרה. האמת, המציאות האובייקטיבית, היא של ארה״ב יש אינטרס בזה שהמשטר האיראני יפול. ואם הוא לא יפול, יש לה אינטרס להחליש אותו מאוד. אבל הנרטיב, הנרטיבים, האופן שבו אנחנו מדברים על הדבר הזה, על האינטרסים האלה, יש לזה משמעות.

ואתה יודע, אני גם שומע את זה מהחברים הישראלים שלי, אפילו לא תגיד חברים יהודים שלי, חברים ישראלים שלי שחיים בארה״ב, מוקפים באמריקאים. אומרים, תשמע, אף אחד פה לא אוהב את האירנים. גם בשמאל. יש כמה מטורללים שיגידו, אה לא, האירנים דווקא ממש בסדר. זה מיעוט, הכוח שלהם הוא מוגבל לפודקאסטים ולהפגנות מטורללות. אבל זה... אנשים מבינים שהאירנים הם רעים. אבל שוב, צעקו דף תו אמריקה עד מחר. זה לא סין, זה לא רוסיה, זה לא אפילו לצפון קוריאה כי אין להם גרעין. אוקיי, it's Israel's fish to fry וזה הדבר שהיינו צריכים לחתור אליו.

עכשיו, בוא נניח שיש איזה תרחיש שבו אנחנו באמת צריכים את האמריקאים שילחמו לצידנו כתף על כתף. לצורך העניין, אם חיזבאללה היה פולש בשבעה באוקטובר, מאוד יכול להיות שזה היה נדרש. אבל יש לך את הכדור אחד כזה, ולדעתי אנחנו ירינו אותו בתזמון הלא נכון. כי אם חס וחלילה, ואני מאוד מקווה שזה לא יקרה, אנחנו נמצא את עצמנו בסיטואציה שבה באמת נצטרך מעורבות צבאית אמריקאית לצידנו כתף אל כתף, לא בטוח בכלל שנקבל אותה. סדנו את קלף הלגיטימציה הזאתי, אפס סדנו את קלף הלגיטימציה, אפס סדנו את קלף אנחנו צריכים אותם עכשיו, זה המאני-טיים.

בעיקר בעיקר מאוד פגענו באמינות שלנו בעיני דמוקרטים, ברור, כאילו אין מה לדבר על זה. הייתי בוושינגטון לפני כמה שבועות ושמעתי את זה. אבל גם בציבור הרחב. כאילו, בנו, הפצצנו, תקפנו, אמרנו שהולכים להפיל את המשטר, והוא לא נפל. כאילו אם במידה והוא היה נופל, אז עוד איכשהו היה אפשר להצדיק את זה לציבור האמריקאי. נכון, והיו גם דיבידנדים. אולי לא עכשיו, עוד שנה, שנתיים, שלוש, היה אפשר. היום, אסטרטגית, לא מבצעית, מבצעית הצלחות מדהימות, כל הכבוד לחיל האוויר. אבל זה ניצחונות טקטיים. זה ניצחונות טקטיים ואני לא מזלזל בהם, אבל אסטרטגית, אנחנו חזרנו לאותו מקום שבו זה עדיין משטר האייתוללות, הם עדיין שונאים אותנו, הם גורמים נזק כלכלי אדיר בעולם, ויש להם יותר מוטיבציה מאי פעם להשיג גרעין.

עכשיו, יש אנשים שיבואו ויגידו, אוקיי, אבל יש לנו את ההישגים המבצעיים. השמדנו טילים, הרגנו מדענים, השמדנו תשתיות. אני לא מזלזל בזה, זה באמת חשוב. ההיסטוריה לימדה אותנו שמדינה שרוצה גרעין תשיג גרעין. הודו בשנות ה-60, לא כשהיא היום מעצמה, השיגה גרעין. פקיסטן, אולי אחת המדינות הכי עניות בעולם, היה להם ראש ממשלה שאמר, האזרחים שלי יאכלו דשן אם צריך, אבל יהיה לנו גרעין. צפון קוריאה. צפון קוריאה, בכלל. סין בשנות ה-60, מדינה שרוצה גרעין תשיג גרעין. וזה לא שחמינאי האבא היה חסיד אומות העולם, אבל מאוד יכול להיות שהיורש שלו, אני לא מומחה איראן, אבל מאוד יכול להיות שהיורש שלו הוא רציונלי פחות, אידיאליסטי יותר, פרנואידי יותר.

יכול להיות שהאגף הנצי באיראן של השמרות המהפכה התחזק, יש להם יותר תמריץ להשיג גרעין. ואני חושב שאנחנו בזבזנו את הכדור האחד שהיה לנו של להביא את האמריקאים למלחמה כתף על כתף בתזמון לא נכון, והם מהערכות לא נכונה. כי אני אומר לך באמת, אני גר בתל אביב בדירה בלי ממד, אני בממוצע פעמיים בלילה רצתי עם אשתי 150 מטר למקלט בשכונה, ואנחנו היינו מוכנים. אה, ואני גם עצמאי, אני גם כל חודש שמרץ לא הכנסתי שקל. אנחנו היינו מוכנים לספוג את זה. אם בסופו של דבר אנחנו באמת משנים את המזרח התיכון. ולדעתי אחד הדברים שלא נעשו פה, לא מול הציבור האמריקאי ולא מול הציבור הישראלי, זה חוסר ההכנה.

אתה יודע, אם היו באים ואומרים, אתה יודע, צ'רצ'יל כזה, הולך להיות ארוך, הולך להיות קשה, יהיה פה דם, יזע ודמעות. לא עוצרים עד הניצחון. ושוב, אני גם לא מסתיר את הדעות שלי בנושא הזה. החזון זה לראות דגל לבן בטהרן. זה לא קרה. ואני חושב שאנחנו, שוב, מבלי לזלזל בהישגים המבצעיים, אבל אני חושב שאנחנו מתחרטים על זה. לא מנפנו את ההישגים המבצעיים האלה, נכון. ממש לא. כן. זה כל... אני חושב שזו ביקורת מאוד נכונה. כאילו, לגמרי, נסבול כמה שצריך, כל עוד באמת משנה את הדבר הזה. וזה לא קרה. משהו שמאוד מעניין אותי שאתה מתבטא על זה, זה נושא הסיוע האמריקאי לישראל.

שכאן אני חושב שאני ואתה נהיה חלוקים, ומאוד מעניין אותי לראות איך זה יתפתח, אז אולי תציג שנייה מה התזה שלך פה. בטח. ארצות הברית מספקת לישראל סיוע צבאי בגובה של 3.8 מיליארד דולר כל שנה. הוא כולו בדולרים, כלומר, הוא כולו משולם על נשק, תחמושת ומיירטים שהם מדיין דה יונייטד סטייטס. כלכלית זה תורם לנו. זה מהווה בערך 15, 16, 17 אחוז מתקציב ההגנה של צה"ל בימי שגרה, מתקציב מערכת הביטחון בימי שגרה. זה כלום בתוך התקציב הישראלי, וזה עוד יותר כלום בתוך התמהג הישראלי. זה אומר, יש לזה יתרונות כלכליים, יש לזה חסרונות אסטרטגיים עצומים, הרבה יותר גדולים.

קודם כל, בדעת הקל. בסופו של דבר, אם אתה משחק שניים מתמטיקה, כל אזרח אמריקאי מוציא מהכיס שלו דולר בחודש ונותן לישראל. מדינה שיש לה כלכלה יותר גדולה משל סינגפור או נורבגיה, לא מדינה ענייה, לא לגמרי ברור למה אנחנו צריכים. זה הדבר הראשון. דבר שני, הסיוע הזה, כמו שאמרתי, נכון, חוזר לארה״ב לממן את תעשיית הנשק שלה. לא בטוח שאזרח אמריקאי רוצה לממן אותה. בוא נחזור שנייה לסם וברברה מהדוגמה שלי מקודם שמודאגים מחינוך ובריאות ויוקר מחיה. אולי מעדיפים שאם הממשלה שופכת כסף, שלפחות יישפך אותו על החיים עצמם ולא על לעזור למנכ"ל רייףיון או מנכ"ל לוקיד מרטין להתעשר.

זה הדבר השני. דבר שלישי, אנחנו אומרים שהסיוע הזה מאוד מחזק את הקשרים בין המדינות. אנחנו נמשיך לקנות נשק אמריקאי. אני פשוט בת שאני אקנה אותו במיסים שאתה ואני משלמים. נהדק את הקשרים ואת שיתוף הפעולה עם ארצות הברית. אפשר להרחיב לעולמות אחרים לגמרי. זאת אומרת, כשאנחנו בעולם של סיוע במנטליות של סיוע, אנחנו מאוד חושבים על זה כמו על מתנה. האמריקאים מביאים צ'ק, אנחנו קונים איתו נשק. תסתכל על השותפות האחרות של ארצות הברית. אם זה יפן, אם זה אוסטרליה, אם זה הודו. או שהן לא מקבלות כסף או שהן מקבלות גרושים.

הודו מקבלת כמה מיליונים. פחות אפילו. והיא לא מדינה עשירה כמו ישראל. אבל אתה רואה הקפי שיתוף הפעולה, בסיסים משותפים, שרשראות אספקה, מרכזים לוגיסטיים, פיתוח של מערכות במשותף. אגב, סם וברברה, בינ זה אני חושב לא קורה בתקציב אנחנו. מה זאת אומרת? הסיוע הצבאי לא מפתח מערכות נשק. הסיוע הצבאי שאנחנו מקבלים עכשיו. הוא לא הולך לפיתוח? לא, זה שידוד. זה אומר אנחנו קונים מטוסים, אנחנו קונים חימושים, אנחנו קונים מערים. אני בעד שנעשה פיתוח במשותף. אחלה, כמו כיפת ברזל, כמו החץ, כמו אלף ואחד דברים אחרים.

אגב, הודו לצורך העניין עושה את זה בסקייל הרבה יותר גדול בשיתוף פעולה בין מגזרי ויש לזה נכונות. אבל הפיתוח המשותף הזה זה מחוץ לסיוע וזה כדאי שימשך. אבל כשאנחנו אומרים הסיוע מה שהוא קונה לארה״ב ובסקייל אין בעיה. אבל כשאנחנו נקנה את זה, שוב, אנחנו יכולים לרשות את זה לעצמנו ואז הסקייל הוא אינסופי כי המשלם המיסים האמריקאי לא שם שקל. מעניין, אתה בטוח שמתוך השלוש נקודה שמונה מיליארד האלה שום דבר לא הולך לפיתוח, לשותפות, לקשרים בין תעשיות הנשק? אלה כמה דברים שונים. פיתוח של חומרה ותוכנה במשותף זה פרויקטים נפרדים שהם כבר למיטב ידיעתי הסתיימו.

חץ וכיפת ברזל ומגן אור, דברים מבוססי לייזר, מתוקצבים בנפרד. אגב, מי שמאוד הגדיל את התקציב שלהם זה ביידן במהלך המלחמה. שמו את זה שנייה בצד. קשרים בין התעשיות מתרחשים תוך כדי. תוך העניין, ישראל קונה טייסת F-35 חדשה, אז זה קשר בין הצבאות, זה קשר בין התעשיות. יש לי חבר טייס כל כמה חודשים, הוא בארה״ב לסימולטור, ללמוד להכיר את הפלטפורמות. האמריקאים באים לפה ללמוד מהניסיון שלנו, זה מדהים. לא צריך שהם יממנו את זה. אבל אנחנו נמשיך לקנות נשק אמריקאי. לא הכל, אולי פתאום יהיה לנו אלטרנטיבות פחות כבולים.

אולי, אגב, אנחנו גם כנראה נקבל נשק יותר בזול. כרגע מה אומרת התעשייה האמריקאית? הממשלה משלמת. נותנת מחיר גבוה יותר. כן, זה לא יוצא מהכיס של הישראלים. לא באמת. אז אני יכולה לקחת מחיר מקסימום. אבל זה לא בסוף כסף שחוזר לסרקולציה האמריקאית? כן, אבל הוא חוזר לסרקולציה מאוד ספציפית אמריקאית. אני צללתי קצת למספרים לפני חצי שנה. זה מייצר מקומות עבודה, לא כזה הרבה. וואלה, סדר גודל של 60-70 אלף מקומות עבודה. שזה לא הרבה ביחס ל... זה מהמון. לא, תעשיית הנשק זה 2.3 מיליון מקומות עבודה. בבקשה.

בתוך כלל שוק העבודה האמריקאי זה טיפה בים. וואו. זה מאוד משפיע על מחוזות ספציפיים. בעיקר, אגב, שני מחוזות. מיזורי 1 במיזורי וטקסס 32. באופן מעניין, שתי מדינות רפובליקניות עם שני חברי קונגרס דמוקרטים שמייצגים אותם. ווסלי בל וג'ולי ג'ונסון. וזה לא מייצר כל כך הרבה מקומות עבודה. זה מייצר מקומות עבודה בסדר גודל של 15 מחוזות ברחבי ארצות הברית. רובם רפובליקניים. זה לא מתדלק את התעשייה כמו שאנחנו חושבים שזה מתדלק. זה לא קונה לנו תמיכה פוליטית כמו שאנחנו חושבים שזה קונה. זה אפילו ההפך.

נכון. ואם כבר זה מתדלק את התעשייה בעיני האמריקאי הממוצע. זה לא מתדלק את התעשיות הנכונות. שוב, זה חלק מהפערי התפיסות בין ישראלים לאמריקאים. אנחנו מאוד אוהבים את התעשיות הביטחוניות שלנו. זה הדגל שלנו. אנחנו מתפערים בתעשיות. ובצדק. יש לנו חברה שתחיל לעבוד עכשיו בתעשייה האווירית. אתה אהבה? עכשיו אומרים, זה לא ככה. לא תמיד. התעשיות האלה, בעיקר בזכות הכסף הרב שנשפך על הלובי בארה״ב. אין באותה קטגוריה עם תעשיות התרופות, תעשיית הביטוח, תעשיית הדלק. אין מש... בעיני האמריקאי הממוצע שיש לו טיפה מודעות לדברים האלה.

אין משחדות פוליטיקאים כדי לקדם את האינטרסים הצרים שלהם. אז עוד פעם, לא מזלזל בזה. שוב, אנחנו נמשיך לקנות נשק מהאמריקאים. זה לא ייתן לנו את העצמאות שאנחנו כל כך רוצים. אבל זה יוריד עול אסטרטגי בעיקר בדעת הקהל שאנחנו סוחבים באמת באמת סטה. ואגב, צריך להגיד, זה כבר קורה. פרסמו שמשרד הביטחון ומשרד האוצר כבר התחילו מגעים ומשא ומתן על ההסכם הבא שיפחת באופן הדרגתי. מעניין. אז אוקיי, איך אתה חושב שאנחנו יכולים... כי הרי אנחנו לא יכולים פשוט לפתוח את הסיוע הזה ביום אחד. זה לא עובד ככה.

איך אתה מציע שזה ייראה, ההפחתה מהסיוע? אז מה שאני מציע, שגם ממה שהבנתי, זה גם משהו במשרד האוצר והביטחון הולכים אליו. זה מעניין שהם אימצו את זה, כי כשאני הצגתי להם את הרעיון בהתחלה די זרקו אותי מכל המדרגות. זה הפחתה הדרגתית. אני חושב שהפחתה של 10% בשנה זה ממש משהו שאפשר לעמוד בו. בואו נשחק עם המספרים. 10% מתוך 3.8 מיליארד. בואו נגיע ל-4 בשביל הנוחות. זה 400 מיליון דולר. דולר נורא נמוך עכשיו. זה מיליארד פסיק 2 שקל. מתוך כל תקציב הביטחון זה אחוז. תוסיף לזה את העובדה שהכלכלה הישראלית צפויה לצמוח בשנים הקרובות.

אני לא מזלזל בזה. זה אחוז, זה המון כסף בטח בשביל מערכת שתמיד צמאה לה עוד תקציבים כמו מערכת הביטחון. אבל אין גוף שלא אמור להיות מסוגל לחתוך אחוז מהתקציב שלו. אני מנהל משק בית, אתה מנהל משק בית. אם צריך יודעים לחתוך אחוז מההוצאות. זה בהחלט אפשרי. ואז כשאתה פורס את זה על פני עשור, זה מיליארד פסיק 2 ועוד מיליארד פסיק 2 ועוד מיליארד פסיק 2. אתה משקלל את זה עם הצמיחה, יהיה בסדר. ההפך, אפילו בשנה הראשונה זה יהיה הרבה יותר משמעותי מאשר בשנה החמישית. כי 10% מאחרי שאתה מוריד 400 מיליון, זה יהיה לך פחות בנטו.

נכון, למרות שבאבסולוטית אתה עדיין מוריד את אותו סכום של 400 מיליון דולר, אבל אם תקציב ההגנה, תקציב הביטחון של ישראל ממשיך לגדול, ה-400 מיליון האלה תופסים חלק יותר ויותר קטן. זאת אומרת, עכשיו זו ההצעה שלי, אין לי מושג על מה דנים בוושינגטון. יש גם כאלה שאומרים שצריך לעשות את זה ב-5% ב-20 שנה. זה לא משנה. בסוף זה קיצוץ שאפשר לעשות אותו באופן אחראי ומדורג והפיך אם פתאום יש מלחמה גדולה. אפשר לעשות אותו. במקביל, וזה החלק הקריטי בעיניי, אנחנו צריכים לבוא עם רעיונות פרקטיים לשיתופי פעולה שלא עולים כסף למשלם המיסים האמריקאי, או שאם הם עולים כסף למשלם המיסים האמריקאי, הוא מקבל את הבנפיטס שלהם בעיניים.

דוגמה הכי טובה, עולם בריאות. מערכת הבריאות בישראל, עם כל החסרונות שלה, היא מערכת בריאות טובה מאוד. מהטובות בעולם. הבריאות הציבורית כאן. נכון. יש לי חבר שהיה כמה שנים באינדיאנה והיה לו ביטוח בריאות. והוא אמר לי, תקשיב, הביטוח לא מכסה מספיק. אני לוקח תאבנות שלי לבדיקות דם, 250 דולר לאחת. וואו, על כלום, על בדיקת דם. יכול להיות שיש לנו ידע שאנחנו יודעים לתת. עוד דוגמה זה צמצום פערים. יש פערים חברתיים בחברה הישראלית, בעיקר חרדים, ערבים, אתיופים. אבל כשאתה מסתכל בסקירה היסטורית, רוב הפערים בין גלי העלייה, בין העליות הראשונות לעליות אחרי קום המדינה, הצטמצמו, בחלק מהמקרים כמעט ונעלמו.

אולי יש פה ידע חברתי שיכול לשמש את החברה האמריקאית גם בצמצום פערים בין מרכז לפריפריה. בארצות הברית הפריפריה היא במקום מאוד אחר מהמרכז, מה הם מאוד בחרים במפלגה הדמוקרטית, מאוד בחרים ומאוד פרו-ישראלים באופן חריג, זאת אומרת בדרך כלל קשה לי להיפגש עם מערב. יותר ביקורתיים, הפעם יצא לי לפגוש גם באמת ידידי אמת של ישראל במפלגה ואמרו לי תשמע, על הפנים, אין לנו אמון בכם, ככה הם אמרו. יש לכם צרכי ביטחון אמיתיים, יש לכם אינטרסים אמיתיים, אנחנו מבינים את כמה א מה אנחנו מרוויחים מהשותפות הזו, וב' אנחנו מבינים שיש לכם צרכים שונים משלנו.

אבל אנחנו לא מאמינים לכם. לא על עזה, זאת אומרת היו לכם כל הסיבות לצאת למלחמה בעזה אחרי השבעה באוקטובר, אבל לא הפזקתם את זה, לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס.

ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סחקתם את זה.

לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם.

עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס.

ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סחקתם את זה.

לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם.

עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס.

ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סוחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סוחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סוחקתם את זה.

לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סוחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סוחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם.

עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סוחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתבוא ותגיד, חבר'ה אבל היינו צריכים להכריע את חמאס. ואני מסכים עם האמירה הזו, להם יבוא הדמוקרטים ויגידו, ולא סוחקתם את זה. לא ניהלתם את זה באופן שהולם לא את הסיבות ולא את האינטרסים שלכם. עכשיו, אני מכיר את ההתנגדות בישראל שתב כן, יש לנו מה לעשות, אנחנו באמת נצטרך להציל אותה, אז אולי לא נראה ככה עכשיו עם הכתף אל כתף וזה.

יהיה פה קשה ביום שאחרי טראמפ. בטח אם זה יהיה נשיא דמוקרטי. צריך לעבוד בזה. כן, וזה באמת אידן, אנחנו לא חושבים על היום שאחרי טראמפ, אבל גם ברפובליקנים ובטח ובטח בדמוקרטים, דעת הקהל לא הכי לטובתנו. אנחנו רואים את זה בעיקר בצעירי המערב, שהם העניין בקמפוסים, התבטאויות מאוד נגד ישראל בלשון המעטה. נגעת גם בתנועת מאגה, שהיא כביכול המיינסטרים הדמוקרטי. הרפובליקני. הרפובליקני, סליחה, נכון. עד כמה היא מוכנה לעמוד לצד ישראל? זה מאוד תלוי. זה בתוך מאגה בגדול אפשר להגיד שיש שני מחנות, יש מחנה שהוא הרבה יותר מיינסטרים, יש את המחנה של ג'י די ונס, שהוא בדלני, אבל מאוד הפנים את הגישה התועלתנית של טראמפ.

נו, יקבלו, לא ייתנו, לא יקבלו. באמת, אפשר להסתכל על הצהרות של ג'י די ונס, על הצהרות של צ'רלי קרק המנוח. אומרים, ישראל היא שותפה כי היא עוזרת לנו, אולי היא גם חולקת את עולם הערכים שלנו, אבל ברגע שהיא זרים מפריעה לנו, אנחנו יודעים לתת לה בראש. צ'רלי קרק דיבר בחריפות נגד הסיוע לישראל, אמר אין שום סיבה שאנחנו נעמן את ההגנה שלהם. ג'י די ונס דיבר בחריפות נגד סיפוח יהודה ושומרון, הוא אומר, זה לא המדיניות שלנו, זה לא יקרה. אבל כשהאינטרסים שלנו כן התכנסו, עבדו איתנו מצוין. ועל זה אפשר לשחק, ממש אין עם זה שום בעיה, להפך.

זה דורש טיפה להתאים את השפה, ובעיניי עוד סיבה למה הפסקת הסיוע הצבאי היא אפשרית. יש את האגף היותר מהפכני של תנועת מאגה, שנגיד טאקר קרלסון מייצג אותו, קנדיס אוונס, ניק פואנטס, ניק פואנטס בכלל, השוליים של השוליים. ושוב, אנחנו לא יודעים להגיד כמה האגף הזה גדול, אבל הוא קיים. לפחות בצפיות ביוטיוב ותגובות, הוא די חזק. הוא די חזק בניו מדיה, בפודקאסטים, סושיאל, ביוטיוב, ולכן אני לא מזלזל בו, גם אם אין לו בהכרח ייצוג בקונגרס, בטח לא בסביבת טראמפ. והאגף הזה הוא בדלן, יש בו אלמנטים מסוימים של עליונות נוצרית, זה נגיד במקרה של טאקר, אצל פואנטס זה ממש נאצים, אין דרך אחרת.

ואני אחכה רגע צעד אחורה. מאגה היא תנועה שנמצאת באמצע של המערכת הפוליטית האמריקאית, של ההיררכיה הפוליטית. היא מסתכלת למעלה וראה אליטות. רפובליקניות, דמוקרטיות, אליטות של כוח, אליטות של כסף, אליטות של השכלה, ואומרת, אני רוצה להחליף אותן. כי אנחנו האמריקאים האמיתיים, אנחנו האמריקאים שעובדים בידיים. אבל היא גם מסתכלת למטה ואומרת, יש פה מהגרים שגונבים לי את העבודה, יש פה אנשים לא נוצריים שמערערים לי רגע את אורח החיים, נגיד. ויש פה כל מיני מיעוטים שגם משנים לחלוטין את החברה האמריקאית ואת אורח החיים שלה.

אז נגיד אצל טאקר אנחנו פחות שומעים את זה, אבל אצל ניק פואנטס ממש הומופוב, למרות שהוא כנראה הומו בארון. עכשיו בתוך הקונסטלציה הזאת יש גם הרבה התנגדות ליהודים, שנאחשו נמצאים בשתי הקבוצות האלה, גם באליטות, כי הם נוטים להיות בארצות הברית יהודים נוטים להיות עשירים הרבה יותר מהממוצע, ולכן גם חזקים הרבה יותר מחלקם באוכלוסייה. אבל בו זמנית יהודים גם נמצאים למטה, כי מביאים אורח חיים אחר, כי הם מיעוט. ושוב, אנחנו לא יודעים למדוד את ההשפעה של הדבר הזה, אבל הקונספירציות, האנטישמיות המוסוות או הלא מוסוות, היא בעיה אמיתית.

ואם אתה מוצא את עצמך בעמדת האמצע הזאת, שאתה מצד אחד אומר, בואנה, אני האמריקאי האמיתי, משפחה שלי פה דורות על דורות, אני עובד, אני קיימתי את החלק שלי בחוזה, אבל אני לא מגיע לרווחה שאני רוצה, אני לא מגיע, האליטות, אני עדיין לא שם. ומצד שני, עושים פה כל מיני קיצורי דרך לכל מיני מיעוטים ומהגרים, ואומרים לי שיש כל מיני מילים שאסור להגיד, ויש כל מיני מושגים שאני צריך להשתמש בהם כדי לכבד את כולם. יכול להיות שהשיח המהפכני הזה, האנטי ממסדי הזה, הוא מאוד אטרקטיבי גם לצעירים, שמרגישים שאמריקה לא עמדה בצד שלהם בחוזה.

ונגענו ב... בוא נדבר על היום שאחרי במפלגה הרפובליקנית, כי הדמוקרטים לפחות בשנים הקרובות זה באמת צריך להיות מפעל לאומי שאנחנו מנסים להחות את השברים שם. אבל מה קורה במפלגה הרפובליקנית? שמנו את כל הצ'יפים שם כרגע כמדיניות. אז שמנו את כל הצ'יפים בעיקר על טראמפ. וסבבה, אנחנו מניח שיש לנו רוצה קשר עם ג'י די ונס, יש לנו קשר מאוד טוב עם מייק ג'ונסון, יושב הקונגרס, למרות שלדעתי הוא לא יישאר בתפקיד שלו אחרי הבחירות הקרובות. זה לא מספיק. אני שבוע אחרי הניצחון של טראמפ, העברתי הרצאה בבוסטון ומישהו בקהל שאל אותי, האם כמו שיש ליברל שעובדת מול הדמוקרטים, צריך להיות מאגהל שיעבוד עם הרפובליקנים.

אני אומרתי שכן. אני לא הבן אדם להוביל אותו, אבל מישהו צריך לקחת את זה על עצמו, ולבנות מערכת שהיא גם מתוך הממשלה וגם בחברה האזרחית, שבונה קשר עם כוחות בתנועת מאגה. אומרת להם, חבר'ה, מכבדים את העולם. עולם הערכים שלכם, אולי אנחנו אפילו מסכימים עם חלקים ממנו. בואו נראה איך אנחנו עובדים ביחד. בואו נראה איך אנחנו עוזרים לכם לעזור לנו. בלי שתרגישו שאתם מבטרים על הערכים שלכם או מקדמים מדיניות שהיא Israel first. אין תנועות ששמות על הדגל שלהן את השותפות הזאת בין ישראל לרפובליקנים? אין, אני לא מכיר כזו.

אני גם יודע שחלק מהאנשים שבעיניי חשבתי שהם מורים או מסוגלים להרים את הדבר הזה, לא עושים את זה, עושים דברים אחרים. אבל כן, זה בהחלט משהו שצריך להתקיים. אני גם אגיד, הוא אמור להיות קל יותר מאשר עם הדמוקרטים. בסופו של דבר, ישראל בסך הכל מדינה שמרנית, לאומית, מסורתית, מיצית. גם בתוך מה שאנחנו קוראים לו השמאל. השמאלים משרתים בצבא ועושים מילואים ורוב... רוב המדינה ציונית. רוב מוחלט של המדינה ציונית, רוב מוחלט של היהודים בישראל מקיימים איזשהו רכיב במסורת. בניית הקשר על בסיס הערכים האלה אמורה להיות הרבה יותר קלה מאשר עם הדמוקרטים.

למרות שניתן גם שרוב הציבור בישראל יש לו את אותם ערכים בסיסיים של חירות, שוויון, שאיפה לשלום, גם אם אנחנו לא יודעים איך לקדם אותו. הקושי הוא במדיניות. וזה גם מה שאני תמיד אומר לאנשים שאני נפגש איתם. הסברה ודיפלומטיה, מה שאנחנו כארגון חברה אזרחית עושים זה מדהים וזה חשוב ואי אפשר בלי זה. אבל הבעיה היא במוצר, לא בשיווק. עכשיו זה לא אומר שצריך למכור את האינטרסים שלנו ולעשות כל מה שוושינגטון אומרת כדי שהדמוקרטים יאהבו אותנו. זה אומר שכמו במשחק שחמט שאתה מנהל דיונים עצמך, איזה סיוע אני יכול להקריב ואיזה לא, זה הדבר במדיניות שלנו.

האם הסיוע הוא חייל שאני מוכן לאבד את התמיכה הדמוקרטית? בשביל להגיע לעמדה יותר טובה בלוח הזה. לא, אני אומר, אם אני שומר את הסיוע, אני מאבד, אני ממשיך לאבד את התמיכה הדמוקרטית. האם זה שווה לי את זה? אני אתען שלא. האם העלמת העין מהפשיעה הלאומנית ביהודה ושומרון שווה לי את הנזק שזה גורם לי בדעת הק לא קורה, אבל זה מראה משהו. זה מראה שבניגוד למה שאנשים חושבים, ואני מתווכח על זה עם אנשים בטוויטר כל הזמן, יש פרטנר. הוא קשה, הוא מעצבן לפעמים, הוא לא הוגן לפעמים, אבל יש פרטנר. ואני אפילו מעבר לזה.

יצא לי לפגוש עכשיו בניו יורק ארגון שנקרא Dream for America. הם ה-turning point USA של השמאלנים. הם גם הארגון הצעירים השני בגודלו באמריקה אחרי turning point USA. אתה יודע, דמוקרטים, פרוגרסיביים מלא מלא. והם אומרים, ברור שאנחנו ציונים, ברור, אין שאלה ברור שאנחנו עם ישראל. וואו, כאילו זה מפתיע. כן. עכשיו, אתה תלך לאתר שלהם, הם לא כותבים את זה. הם גם לא יגידו we support Israel's right to exist. אין שאלה בכלל שישראל has the right to exist as a Jewish democratic state. אין שאלה בכלל שיש לכם את הזכות להגן על עצמכם.

יש לנו מחלקות איתכם, אבל אנחנו מחפשים פרטנר. ואחד הדברים שליברל עושה ממש עכשיו, זה רגע לבנות קשר עם הארגון הזה. כי אתה יודע, הם הולכים וצומחים. הם מגיעים ל... הם כבר הגיעו לביידן בזמנו, הם מגיעים לקמלה האריס, הם מגיעים למועמדים הדמוקרטים לקראת 28. הם צריכים שיהיה להם פרטנר. הם צריכים שכשהם מצדיקים את עצמם על העמדות שלהם ביחס לישראל, הם יוכלו להגיד, יש ישראלים שהם איתנו, לא כל הישראלים עם טראמפיסטים. וגם אם הישראלים אוהבים את טראמפ, זה לא אומר שהם נגדנו. אתה לא חושב שגם צריך לעשות שינוי, להסביר לציבור כאן למה זה כזה חשוב?

כי אני שומע הרבה קולות של לא צריך אותה. אז אני חושב שזו משימה לאומית. אז זו משימה לאומית להציל את הברית עם אמריקה. כאילו, לצורך העניין, כמו שאתה ואני נסכים שאם מדינה אחרת באזור תהפוך לגרעינית, לא משנה אם זה איראן או טורקיה או מדינה אחרת, זה איום קיומי, נכון? אנחנו לא מוכנים לחיות איתו. אז לאבד את אמריקה זה איום קיומי באותה מידה. באותה מידה ויש אנשים גם שיגידו יותר. אין פה הייטק בלי אמריקה. אין פה את הצבא שיש לנו היום בלי אמריקה. אגב, הבריטים אמריקה הפכה את ישראל למדינה הרבה יותר דמוקרטית.

אם זה בצמצום פערים בין אשכנזים ומזרחים, ואם זה בסיום המשטר הצבאי על ערביי ישראל, אם זה בקבלה הולכת וגוברת של הקהילה הגאה, של זכויות נשים, של אקלים, הבריטים אמריקה הפכה את ישראל למעצמה. לא נתקיים בלעדיה, אבל פשוט לא נהיה אותה מדינה. ולכן זה קיומי לשמור את הברית הזו. ואתה יודע, זה כמו חמצן. אתה לא שם לב שיש אותו עד שאין אותו. ואני ביחד עם קבוצה נפלאה של מומחים שעובדים איתי, באמת זו פעם ראשונה שאני מדבר על היוזמה הזאת, אבל מה שנקרא פרסום ראשון, אנחנו עובדים על להעלות מודעות של ישראלים, של הציבור הישראלי לזה שאנחנו כבר לא בשנות ה-80-90.

ברור שאמריקה איתנו. אין שאלה בכלל. הוא לא שם. ואם אנחנו לא נעבוד במערכת היחסים, אז כמו שצריך לעבוד על כל מערכת יחסים, כן? אם זה מערכת יחסים זוגית, חברית, הורית, צריך להשקיע בזה. אם אנחנו לא נעבוד בזה, זה לא יהיה. וזה כולל גם את הרפובליקנים, בעיקר מאגה, וגם את הדמוקרטים, עם כל הקושי. באמת, ככה לקראת סיום, עברנו על הרבה דברים בנוגע ליחסים שלנו עם אמריקה, החל ממי זה בכלל טראמפ, מה המדיניות של הממשל שלו, להבין שנע עם מי אנחנו משחקים, מה התנועות המרכזיות, דיברנו על מאגה, דיברנו על הדמוקרטים, מה קורה שם מבחינה אידיאולוגית, איך הקשרים שלנו נראים.

האם לדעתך יש משהו שבמסגרת השיחה הזאת פספסנו והיה צריך לאמר? יש המון, מן הסתם. לא קופץ לי שום דבר ספציפי כרגע, כי גם באמת סיימתי עם הפאנץ' שלי. בסוף אין ישראל בלי אמריקה. צריך להכניס את זה לתודעה. אין ישראל בלי אמריקה. כמו שאין ישראל בלי צהל, אני אגיד אפילו יותר מזה, אין ישראל בלי ההייטק הישראלי, כי זה מה שמשלם את המיסים פה, זה מה שמספק לנו את התעשמה הטכנולוגית שלנו, את התעשמה המדינית שלנו, אין ישראל בלי אמריקה. לא הישראל שאנחנו רוצים לחיות בה לפחות. וכדי שזה יישמר, כדי שמערכת היחסים הזאת ישמרה, צריך לעבוד בה.

אני וליברל עובדים בה כחברה אזרחית, שיש לזה המון יתרונות. אני יכול להעביר ביקורת בחופשיות, אני לא מחויב למדיניות של הממשל. אני יכול ללכת לאנשים ולמקומות שהממשלה לא יודעת להגיע אליהם. לצורך העניין, אני לא יודע אם ב-Dream for America, ירצו לשמוע את שגריר ישראל בוושינגטון או את הקונסול בסן פרנסיסקו, אבל הם רוצים לשמוע. והם באמת רוצים לשמוע. ואני רוצה להגיד גם את הפלטפורמה כדי להזמין את המאזינים שלנו להיכנס לאתר שלנו ולקרוא את הדברים שאנחנו מפרסמים. כמובן ברשתות חברתיות ולתמוך בנו.

כי כמו שיש לנו המון יתרונות, יש לנו גם המון חסרונות. אנחנו לא מקבלים כסף מהמדינה, אסור לנו, בחוק. אנחנו לא מקבלים כסף מתאגידים. אנחנו נסמכים אך ורק על זה שישראלים טובים ומחויבים שמבינים את עומק האתגר שקורה לנו בארצות הברית בקמפוסים, ברשתות החברתיות, בפוליטיקה האמריקאית ומבינים שהפתרון חייב להגיע מהחברה האזרחית כי באמת למדינה יש תקרה. אז כנסו לאתר שלנו, ליבר-אל, כמו שזה נשמע, נקודה אורג. תמכו כמה שאתם יכולים. עזרו לנו להציל את הברית עם אמריקה. מדהים, באמת ממליץ לכולם ללכת להסתכל.

באמת אם אנשים רוצים למצוא עוד ממה שאתם עושים, להפנות אותם לאתר, לעוד במה שהאתר עושה. אז עוד ממה שאני עושה, יחסית קל למצוא אותי. אני כותב בטוויטר ופייסבוק וטלגרם תחת הכותרת וושינגטון אקספרס. למרות שכולם יודעים שזה אני, אני מחשים שם עם מה שלי. אני כותב בעיקר על ארצות הברית ופוליטיקה אמריקאית. חוץ מארצות הברית איך משפיע על זה. אז חפשו וושינגטון אקספרס בעברית בפייסבוק ואנגלית בטלגרם. וכדי לקרוא עוד על ליבר-אל אז גם טוויטר, פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק או האתר שלנו. אני אגיד, אני תמיד נותן את ההזהרה הזו במרכאות שאני מפנה ישראלים לתוכן שלנו שמישהו יסתכל על התוכן שלנו עשוי להתעצבן.

וזה בסדר. כי התוכן שלנו לא מיועד לישראלים. אחת התופעות שמדאיגות אותי זה כל מיני פעילי הסברה למיניהם שעושים הסברה שבפועל מכוונת לישראלים. היא פורצת על הרגשות הפטריוטיים שלנו. היא חושפת את הצביעות או את הטיפשות או את החוסר מוסריות של הצד השני. זה עושה נעים, אבל זה לא משכנע אף אחד. זה מאוד לעומתי. זה מאוד לעומתי וזה גם מאוד באמת מכוון הביתה. מה שאנחנו עושים זה רגע לדבר עם קהל היעד שלנו עם דמוקרטים אמריקאים בשפה שלהם. ולאיש הישראלי שרגע לא רגיל לזה זה עשוי להיראות טיפה מוזר. או טיפה מתנחמד או טיפה מתחנף.

זה לא נכון. זה פשוט להתאים. סליחה על המטאפורה הזאת. זה להתאים חימוש למטרה. ואני אתן שנייה דוגמה באמת רק כדי לקנקרט. אני לא... כשאני מדבר על הנובה, אני לא משתמש במילה טבח. Massacre. כי לאמריקאים הממוצע אין מושג מה זה אומר. וטוב שכך. במקום זה, אני אומר שהנובה היה Mass Shooting. שהאמריקאים הממוצע לצערנו הרב מבין את זה מצוין. ורק נסיים באנקדוטה הזו שלפני שבוע הייתה לי שיחה עם בחירה ב-Dream for America. בחורה צעירה, פרוגרסיבית, לא יהודייה. והיא אומרה לי, תקשיב, אתה לא מבין כמה אתה מדייק.

אני