המומחה לפסיכולוגיית ספורט מזהיר: המוח שלכם מתוכנת להכשיל אתכם | נועם מנור

נאמן אור, ברוך הבא. תודה שהזמנת אותי. בשמחה. אני רוצה שנתחיל ונבין מה הקשר בין הפסיכולוגיה לבין ספורט. הו, אתה יודע מה אומרים? שספורט הוא לפחות 80% מנטלי. אתה יודע, יש איזושהי הסדרה כזאת שהיא כמובן לא באמת מבוססת מדעית. זו הנחה כזאת. ובאמת שאני מגיע להרצאות, אז אני שואל באמת, ככה אני פותח את ההרצאות ואנשים ככה, זה עוזר להם להתחבר יותר ולהוריד קצת מגננות או חששות או כזה רגע מה הולך פה. אז תמיד אני שואל, חבר'ה, כמה ספורט הוא מנטלי? מ-1 עד 100. נשמע מספרים, 70%, 80%, 90%, 100%. ואז אני כזה, 100%, זאת אומרת, לא צריך גוף.

קח מוח,שים אותו במגרש והוא יסתדר, נכון? אז כזה צוחקים. ואז אני אומר להם את הדבר הבא. ואז אני גם אענה לך על השאלה. בוא נסכם שלפחות ספורט הוא לפחות 50% מנטלי. כלומר, מעטים האנשים שאומרים שזה פחות. ובאמת, יש אנשים שאומרים שזה פחות, מוכנים כאילו אומרים 40%. אז אני אומר, בוא נסכים כולנו שזה, הרוב לפחות, שזה לפחות 50% מנטלי. אז אומרים, כן, מסכימים. ואז אני שואל את השאלה, אז אם זה 50% מנטלי, נניח שזו הרצאה לספורטאים הישגים, אם זה 50% מנטלי, כמה זמן אתה משקיעים בפיתוח היכולות המנטליות שלכם?

פתאום דממה. אבל רגע, זה 50% מההצלחה, לא? אז איך יכול להיות שמשקיעים 99% מהזמן באימון הגופני שלכם, אבל כשאתה את המנטלי הוא 50%, הרי הרגע סיכמנו, עשינו הסכם שזה מקובל על כולם. אז אף אחד לא עובד על זה בצורה מסודרת, או כמעט אף אחד. אז באמת יש דממה ואז אני מכניס אותם ללב ההרצאה. אז כמה ספורט, מה הקשר בין פסיכולוגיה לספורט? כמו שאומרים, שהגוף זה למעשה רק הכלי. הרי בסוף המוח זה הקונטרול, זה המרכז בקרא שלנו, והגוף עושה את מה שהמוח אומר לו. אז למעשה יש פה המון מנטלי, הרי בסוף אנחנו מכירים את הספורטאים האלה שיש להם את הכישרון, הם גבוהים, הם חזקים, כמובן תלוי על הספורט, הם גבוהים, הם חזקים, הם מהירים, מה שאתה רוצה.

אבל כשהם לא מאמינים שיש להם מה לתת או שיש להם מה למכור, אז היכולות האלה לא יכולות לבוא לידי ביטוי. כשאין את הרצון העז להשיג הצלחות משמעותיות, שזה אומר לעשות שני אימונים ביום, בערך פלוס מינוס, כן? שישה ימים בשבוע, להתמודד עם פציעות וקשיים ואכזבות והפסדים. ואם אנחנו הולכים אפילו לאנפי הלחימה, אנחנו מדברים אפילו על ספורטאי שמקבל נוקאאוט מול, נגיד, ב-UFC, מול מאות מיליוני אנשים, עשרות מיליוני אנשים, לפעמים תלוי באיבנט, לפעמים מאות מיליוני אנשים, ואדם מקבל נוקאאוט. איך קמים מזה? עכשיו, פיזית גם איך אתה קם מזה?

כאילו כי אשכרה קיבלת נוקאאוט, אבל רגשית איך אתה קם מזה? אתה אומר, כולם ראו אותי איך קיבלתי מכה כזאת או כזאת ופשוט התרסקתי אחורה. או בקרב המפורסם שהיה בין מקרגר לחביב, שבסוף אתה נכנע. איך אתה עומד בתחושה הזאת שבוא'נה, נכנעתי למישהו, למרות שאני בטופ של הטופ. אז אני אתן לך לשאלה, כמה זה מנטלי? כן, לגמרי. וזה כזה לוקח אותנו לספורט ברמת האתלטים, ברמת החבר'ה שזה החיים שלהם. זה החיים שלהם, זה הקריירה. אני עובד בלהיות ספורטאי. לגמרי. אתה כרגע אמרנו חייל, נכון? כן. אתה עובד בלהיות חייל, או לפחות בכל השלוש שנים האחרונות עבדת בלהיות חייל.

הם עובדים בלהיות ספורטאים. אני עובד בפסיכולוגיה. זו העבודה שלהם. זה הקריירה. וכשבאמת לוקחים את זה למקצוע, כשהם נהיים מקצוענים בזה, אז כמו שאמרת, צריך לשים לב לשני הדברים האלה, גם לפיזי וגם למנטלי. אני שמעתי איזה הקבלה מגניבה שהגוף זה הכלי רכב והמנטלי זה מי שנוהג, זה מי שמכוון. בדיוק. חד משמעית. לגמרי. אגב, רק רוצה להוסיף משהו קטן. האמת שיש ארבעה מרכיבי הצלחה בספורט הישגי. וזה חשוב שככה שהקהל יכיר, שידע מי שאוהב ספורט הישגי. אז יש לנו את הצד המנטלי או הפסיכולוגי. כי כשאומרים מנטלי, בעיקר מתכוונים לתהליכים המחשבתיים, שזה הדמיון שלנו, המחשבות שלנו.

הקולות האלה בראש. תוך כדי, לפני, אחרי. זה מנטלי, אבל פסיכולוגי זה יותר מקיף. כי פסיכולוגי זה גם הרגשות. הרי לא כל רגש מתאים לכל ביצוע. נניח אם אני עכשיו קשת מקצועי, בתחום אולימפי, ירי בחץ וקשת. להרגיש כועס זה לא הרגש המתאים. אתה מסכים איתי כמו סלף בצבא? אתה לא רוצה להיות כועס, אתה לא רוצה להיות בעוררות גבוהה. דווקא ההפך, אתה רוצה להיות רגוע, קר. בדיוק. אז למשל בענף הלחימה זה יכול להיות רגש מצוין. אז זה לא רק מה אתה חושב ומה אתה אומר, זה גם איזה מצבים רגשיים הם אידיאליים עבורך למשימה שלך, לענף ספורט שלך.

ואם זה אפילו מסבך עוד קצת, בוא נסבך את זה אפילו עוד קצת. כדורגל. אז בכדורגל אתה רוצה להיות אנרגטי בעוררות והכל, נכון? אתה מסכים איתי? לגמרי. אבל מה קורה כשיש לך פנדל? שם אתה צריך לעשות את המעבר הזה. בדיוק, אתה רוצה להוריד. מה אנחנו תמיד רואים את השחקנים המובילים? נושמים עמוק, נרגעים, לא נושמים מהר, רוצים להרגיע. זאת אומרת שגם יש לך ענפים שהם מתאפיינים בעוררות גבוהה, במשימות ספציפיות בתוך הענף, אתה רוצה גם שלא לספורטאים את היכולת להוריד, למרות שזה לא מתאים לכל המשימה במשחק, אלא לפעולה מאוד ספציפית.

אז יותר נכון להגיד את הצד הפסיכולוגי, כי זה יותר מקיף. פסיכולוגי זה גם התנהגות, גם רגשות וגם קוגניציה, מחשבות. איך הקשר הזה בין הגוף למוח למחשבות, איך אנחנו מסדרים את זה? ניקח את זה, נגביל את אתלט למשימתיות שלו. זאת אומרת, לכל משימה יש את הרגש הנכון לה, כמו ש... נכון. בדיוק עשית לנו עכשיו את ה... לאו דווקא רגש אחד, יכולים להיות מנעד של רגשות. אבל יש רגשות שאתה יודע שבוודאות יפריעו. למשל, שעמום זה... אפשר להגיד ששעמום זה רגש או עצב. בוא ניקח עצב. עצב זה רגש שמתאים לאיזשהו ענף ספורט?

מי יכול לפרוח כשאתה עצוב? אתה מבין? אז להיות עצוב זה לא הרגש מתאים, זה הרגש מפריע. אז אם רגע רק נסכם, אז כמו שאמרתי קודם, יש לנו את הצד הפסיכולוגי. פשוט פסיכולוגי זה מושג יותר מקיף. מנטלי זה בעיקר תהליכים מחשבתיים, פסיכולוגי זה גם רגשות וגם התנהגות. יש לנו את המרכיב הגופני, שזה הקושר, המהירות וכדומה. כלומר, אירובי, כוח, מהירות, גמישות וכו'. יש לך את המרכיב הטקטי, שזה ההבנה של הענף, אסטרטגיה, תוכנית משחק, ניואנסים. ויש לך את ההיבט הטכני, כמה כישרון יש לך. אז אלו ארבעת המרכיבים להצלחה בספורט הישגי.

פסיכולוגי, גופני, טכני, טקטי. מדהים. ואותי מאוד מעניין הפן הפסיכולוגי. כמה באמת המשקל שלו מתוך הארבעה האלה? כי אנחנו שומעים נגיד, ברור שבשביל להיות אתלט על, אתה צריך את כל הארבעה כמה שיותר גבוהים. אין מה לעשות, אין לך לברוח מזה. אבל כמה באמת חשוב, בן אדם כישרוני על, יש לו את ה... לדוגמה כדורגלן, יש לו את זה ברגליים, מדהים. אבל הפסיכולוגי ירוד. שלוש, אפשר להגיד שהנחשב סופר אלית. אז השאלה היא שנשאלת בין אם אתה מתכונן לאולימפיאדה ובין אם אתה מתחרה שלוש פעמים בשבוע או פעם בכמה חודשים כמו למשל בענפי לחימה, אגרוף תאילנדי, MMA, קיקבוקס וחום, אז כמה המנטלי משחק תפקיד הפסיכולוגי?

כמה הוא משחק תפקיד בכל מה שקשור לאימונים? אני חושב שלא בטוח הייתי יורד מ-80% ואני אגיד לך למה. בתקופת ההכנה. כן, אני אגיד לך למה. כי בסוף תקופת ההכנה זה מה שבונה אותך לתחרות. לחשוב תקופת ההכנה זה לפעמים יכולה להיות תקופה מאוד מאוד קשה. כל יום להתאמן, פעמיים ביום. תחשוב כמה נחישות צריך. זה הרבה מעבר. ולפחות את השינה. בדיוק. זה כל המעטפת. זה כל המעטפת. אז אני לא בטוח שהייתי יורד מ-80% כי אתה צריך המון נחישות ללכת לאימון גם כשלא בא לי ולתת הכל כמה שאני יכול. כן, אבל גם כשלא תמיד זורם לי ואם רבתי עם החברה פחות מתאים שזה יפריע לי עכשיו באימון כי אני יודע שעוד שבועה הנה אליפות אירופה.

אבל מצד שני, רבתי עם החברה אז זה יושב לי בראש אז אתה צריך לדעת, אתה יכול להתנתק את זה רגע שלא יפריע לך באימון. כמה שאפשר להיפשר ב-100%. אתה בכל זאת בן אדם אחרי הכל. לא משנה כמה אתה חזק מנטלית. אז אתה צריך המון המון נחישות והתמדה לוותר על פיתויים ולצאת עם חברים ופה עושים סמטמים ופה יוצאים למסיבת טבע ופה שותים אלכוהול ופה הולכים לישון מאוחר. אתה לא יכול. זה חייב להיות פיקס. כל החלטה שלך ביום צריכה להיות מיושרת לתחרות שלך. נכון. אז תחשוב כמה נחישות צריך. זה כמו שאני אשאל אותך בתור חייל בסיירת.

בוא ניקח את הטופ של הטופ של הטופ של הטופ. סיירת מטכל נגיד או שייטת. כמה קשה הם עובדים שם? כמה נחישות אתה צריך בשביל לשרוד את האימונים האלה? אז אני משווה את זה. אני הרבה פעמים משווה בין יחידות מיוחדות לספורטאי סופר אלית. וגם תמיד יש את המאבק מי יותר חזק מנטלית. וזה דיון מאוד מעניין. אם תרצה אפשר גם להיכנס עליו בהמשך. מי יותר חזק מנטלית, הצוות בסיירת מטכל או קבוצה של ריאל מדריד? או צוות שעושה עכשיו הכנה קבוצתית כזו או אחרת לגמר האולימפיאדה. אז זה שאלה. מעניין. אבל אפשר, יש לפה ולפה.

אבל ככלל, אתה יודע הצד הפסיכולוגי כבר אם אתה מגיע לאימון, איך תהיה באימון. יש גם בתוך הצד הפסיכולוגי יש גם התמודדויות שונות. לדוגמה, בין אם זה התמודדויות עם חרדת ביצועים או איך ללמוד להתרכז יותר להיות ברגע. אז איך אתה מחלק בתוך הפן הפסיכולוגי את העבודה עם ספורטאים? אחלה. אז הכל תלוי בסוגיה שהספורטאי פונה אליה לגביה. אני יכול להגיד לך שבפסיכולוגיה של הספורט הסיבה המובילה שגורמת לספורטאים לפנות לעזרה מקצועית זה מה שנקרא חרדת ביצוע. או בשמו בספורט, למרות שזה אותו דבר, חרדת תחרותית, קומפיטיטיב אנקסייטי.

וככה להשאיר את המאזינים, אבל תגיד צופים, אבל זה מאזינים. אפשר גם לצופים. זה למעשה סוג של חרדה חברתית. זה תת סוג של חרדה חברתית. יש גם כל מיני סוגים של חרדות בעולם הקליני של הפסיכולוגיה. בצד הק הזה הפחות, יותר מבאס קצת, של המחלות והבעיות. אז חרדה תחרותית זה סוג של חרדה חברתית. זה מאוד נפוץ. קוראים לזה פחד במה, חרדת ביצוע, חרדה תחרותית. זה כולם מתייחסים לאותו אירוע. וזו הסיבה המובילה שפונים. אז הפרוטוקולים מאוד ברורים איך עובדים עם זה. וברגע שאתה עוזר לספורטאי, אגב, זה לא רק ספורטאים, זה בכלל אנשי ביצוע.

למשל, אני יוצא לי לעבוד לא מעט עם חבר'ה שעושים הכנות לגיבושים לסיירות. והם גם חווים את החרדה הזאת. כי הם גם מאוד מאוד רוצים להצליח ויש מאמץ גופני מאוד גדול. אז הפרוטוקולים הם אותם פרוטוקולים. עכשיו הרעיון המרכזי סביב הפרוטוקולים זה שאתה רוצה לעזור להם לשנות ממצב של חרדה למצב של אתגר. מה שנקרא בפסיכולוגיה של הספורט, צ'לנג' ורסס טרד. אתגר מול איום. כלומר, אתה בתהליך הפסיכולוגי שעושים איתם, אתה רוצה לעזור להם שהם ישנו את הפרשנות בראש. כלומר, התחרות או היום גיבוש או היום סיירות זה לא אירוע שמאיים עליי, זה כן אירוע שיש בו אתגר.

הוא ידרוש ממני יכולות התמודדות והכל, אבל אני לא מפרש את זה כאיום, אני מפרש את זה כחוויה, כהזדמנות. שאם אני אתן הכל ואם אני אהיה מרוכז וכו', אני אוכל לעשות את זה. ואז הריכוז גם משתפר והכל. אז במילים אחרות, אתה רוצה לעזור לבן אדם לשנות את הפרשנות שלו כלפי האירוע. לא שהוא יחוש מצוקה וחרדה, אלא שהוא ייחוש תחושת אתגר. כן, אני יודע שיש מולי משימה מורכבת, אבל אני יכול לעשות את זה. זה בשלב הזה. זה השינוי בפאזה הזה. אתה בעצם משנה לו את הסיפור בראש. מדהים, זה בדיוק המונח. המוח שלנו בנוי על נרטיבים.

יש לנו נרטיב מאוד ברור לגבי העבר שלנו. איזה ילד הייתי כשהייתי קטן ואיך הייתי בתיכון ואיך הייתי בצבא. עכשיו, הרבה פעמים הסיפור הזה הוא לא נאמן לאמת או לא נאמן לעובדות. הוא גם משתנה עם הזמן. הוא יכול להשתנות. הרבה פעמים אנשים יכולים לגדול ולהגיע אפילו לגילים מבוגרים ולהמשיך להאמין בכל מיני דברים על עצמם כי הם חוו דברים כאלה בגיל 11, 12, 17 ועדיין להמשיך להאמין באמונות שאין להן עובדות במציאות. כלומר, זה שחוויתי דחייה מבחורה בגיל 16 שרציתי להתמלכה את הכיתה והיא דחתה אותי, אני יכול שנים לחיות את החיים בתחושה של אני חסר ערך.

אבל בפועל, אם רגע מפרשים את זה, רגע, דחייה אחת אומרת שאני לעולם לא אכיר מישהי? אבל כל עוד הוא לא עשה עם עצמו את התהליך הזה ולא עם איש מקצוע, אתה שנים יכול להאמין שאתה חסר ערך. עכשיו כמובן מאוד פישלתי, רק רגע להעביר איזשהו מסר. בגדול זה ה-Limiting Beliefs האלה, האמונות המגבילות שאנחנו שמים על עצמנו. זה בעצם איזושהי מסגרת שאנחנו מכניסים את עצמנו לתוכה. חד משמעית, ואתה, הז'רגון המקצועי שלך מאוד מדויק ויפה מאוד. אפילו אנשי מקצוע, לא רוצה להגיד שמות כמובן, אפילו אנשי מקצוע עם התארים והכל לא מכירים את המושגים האלה.

זה לגמרי, תשמע, זה תחום מרתק שאני גם אוהב את היישום שלו בחיים הפרטיים שלי. אני מאוד אוהב להסתכל על העקרונות שמנחים אנשים שהם High Performers ומה קורה איך זה נוגע לי. אז זה גם מה שנגיע לזה בהמשך. ומאוד מעניין אותי פרקטית איך אתה משנה לבן אדם אמונה שהוא מאמין בה כל החיים. יפה מאוד. זה אני יודע על עצמי, זה לא קל לעשות את העבודה הזאת. זה לא קל, כי המוח אוהב, המוח מתוכנת להישאר במקום הנוח והבטוח, גם אם הוא רע לי. למשל, נשים מכות. איך אתה אומר לעצמך, בואנה, איך את לא כמה שעוזבת? כי זה מוכר.

יפה. עכשיו, אני רוצה רגע להסביר למאזינים, אני רוצה לרדת רגע טיפה יותר עמוק, לא רק ספורט, אני רוצה שרגע המאזינים יבינו משהו, לרדת שלב אחד יותר עמוק על הפסיכולוגיה האנושית כדי לתת את האקסטרה ידע, כי זה ידע חשוב. המוח שלנו אשכרה מתוכנת להישאר במקום המוכר והבטוח גם אם הוא עושה לי רע. זה לא אומר שאנחנו תמיד נשאר. בוא, אנחנו יכולים הרי להשתנות, אנחנו יכולים להתגבר על הדחף הזה, אבל במצב הדיפולט, נכון שאתה קונה פלאפון אייפון, סמסונג לא משנה מה, ולא, אייפון סמסונג לא שילמו לי כדי לעשות את השיתוף שלכם.

הלוואי שהם היו משלמים לי. בכל מקרה, אתה מקבל את שהמוח שלנו מוטה להישרדות. אז בגלל זה אנחנו מרגישים שהרבה פעמים המוח מפריע לנו. אבל זה בדיוק הקטע. המוח אומר, אני רוצה לעזור לך לשרוד. אני רוצה שתחיה. אני לא רוצה להזיק לך, להפך, אני הרי מתוכנת לעזור לך לשרוד ולהתרבות. אל תשכח. הרי זה הכוחות המרכזיים שמניעים את כל החיות על כדור הארץ. לשרוד כמה שיותר ולהתרבות כמה שיותר. מיניות וכדומה. אז קודם כל להיות מודע לזה. מעצם היותי אדם, מעצם היותי חיה, אורגניזם על כדור הארץ, אני מגיע בילד אין מהמפעל, מהבטן של אימא, עם הטיות.

לא בחרתי את זה, לא רציתי את זה, אבל זה המצב. איתיזבות איתיז. עכשיו איך נתנהל עם זה בעולם? אז קודם כל להיות מודע לזה. הרי בטח אתה מכיר שהמשפט המפורסם הזה בפסיכולוגיה, מודעות לבעיה זה כבר 50% מהפתרון. לגמרי. השלב הראשון להיות מודע. להיות מודע. הפתרון לבעיה זה הכרה בבעיה. מעולה. פגע, זה יפה, כל הכבוד. השלב השני, אוקיי, אז מה עושים עכשיו? אז אם אנחנו הולכים לפי גישת ה-CBT, שזה הקוגניטיב בייבר תרפיה. יפה. אימון, סליחה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, יפה, שזה באמת הגולד סטנדרט היום של הפסיכולוגיה בכל מה שקשור גם להעצמה, אבל גם לטיפול בהפרעות נפשיות, הפרעות אכילה, הפרעות חרדה, הפרעות מצב רוח, הפרעות מצב רוח זה סוגים שונים של דיכאון.

יש הרבה סוגים לצערנו. דיכאון לאחר לידה, דיכאון עונתי, יש גם דיסתמיה, שזה בין דיכאון אבל לא בדיוק דיכאון. בקיצור, עולם שלם, העולם הקליני. ממש. אני גם לא מומחה בזה, זו האמת, אבל זה ממש עולם שלם. יש מעל 250 הפרעות נפשיות. לגמרי. הפרוטוקול. אז אנחנו עובדים עם ה-CBT וה-CBT בא ואומר, תשמע, אני כמובן מפשט את זה. ה-CBT אומר, תשמע, אנחנו מודעים לזה שהמוח האנושי הוא מתוכנת להטיות הישרדותיות. כלומר, חוסר ברציונליות. כי סתם למשל, זה לא רציונלי לחוש חרדה לפני עלייה לארצעה על במה. זה לא רציונלי, כלומר, זה לא הגיוני, זה לא הרגש המתאים לחוש.

כי אתה שואל את עצמך, רגע, למה אני חש חרדה? מה יכול לקרות לי? יטרוף אותי נמר? יטרוף אותי אריה? למה המוח משדר לי כאילו עומד מולי אריה כשבפועל זה כולם לדבר מול קהל? אז המוח מפרש איום לא רק משהו שיכול לטרוף אותי או להרוג אותי, אלא אי-נדאות מהסביבה. מצוין. זה כבר נוגע ליחסים אנושיים. יפה מאוד. בקבוצות, נכון מאוד. כל מה שקשור לפגיעה באגו, מה יחשבו ומה יגידו. זה אומר עליי שאני לא מספיק טוב? כי בעבר הקדום הייתי עושה פאשלה. מנדים אותך מהשבט. משלם. מנדים אותך ובעבר הקדום בני אדם לא מתוכנתים לסוד לבד.

בני אדם הם יצורים חברתיים במהות. אז זה הגזר דין מוות אם היו מוציאים אותך מהקהילה שחיית בה. שולחים אותך ליער, אתה לא יכול לחזור יותר. ביי. אתה מת מהר מאוד. משהו הוקס אותך, משהו אכל אותך, או שפשוט אין לך אוכל ומים וסלמט. אז אנחנו מתוכנתים לפחד ממה חושבים עלינו כדי שנשרוד ונשאר בקהילה. אבל זה היה מתאים אולי לפעם. היום זה לא מתאים. התכנות האבולוציוני לא מתאים לעידן המודרני. אוקיי? המוח אולי יעשה את השינוי הזה אולי עוד מאות, במקריאון הטוב עוד מאות אלפי שנים. וגם לא בטוח. וגם לא בטוח.

אז כרגע עם זה עובדים. אז מה שאנחנו עושים ב-CBT, שאגב אפשר גם לקרוא לזה טיפול קוגניטיבי התנהגותי, אבל כשזה ברמת הטיפול זה יותר לעולם הקליני, הפרעות נפשיות. אבל יש גם, אולי נעשה את ההפרדה הזאת בין פסיכולוג של ספורט לפסיכולוג קליני, כי זה לא בדיוק אותו דבר. יפה. אז מיד, נכון, אתה צודק. זה יותר ייעוץ לשיפור ו... אז רגע, אז יותר לפני אני אתן לך מהנה הזה, כי זו באמת סוגיה נכונה. אנחנו תכף נעשה את ההפרדה. אני רק רוצה, אתה צודק. רק רוצה להגיד שכשאנחנו עובדים בעולם הקליני, הפרעות, טיפולים נפשיים, זה טיפול קוגניטיבי התנהגותי.

אבל אפשר גם להתייחס לטיפול קוגניטיבי התנהגותי כאימון קוגניטיבי התנהגותי, כי ה-CBT אפשר לקרוא לו טריינינג. אוקיי? זה לא מה שאני המצאתי, זה מהספרות. מהספרות המקצועית. בגלל זה אני הולך לקרוא לזה אימון קוגניטיבי התנהגותי. כי אני אישית... תן לו, תן לו. איי, איי, איי. חרדת ביצוע נכנסה. לא, לא דווקא. לא בטוח. עד שכך שהם מתוכנתים אבולוציונית, יש להם ראייה היקפית. הם גם, לפי מה שראיתי פעם סרטון, זבובים גם יודעים, יש להם איזה משחק עם הזמן. הם יודעים לראות את הדברים ביהלוך יותר איטי, ואז יש להם יותר זמן לברוח.

הייתי פעם איזה סרטון הזה. זה הזמן תגובה שלהם ככה מתקצר בעצם. בדיוק. כי הם רואים אותך, נגיד אתה עושה את זה מהר מהר, אז הם רואים את זה שנייה לפני או... בחתולים ונחשים רואים את זה ממש. חתול, הזמן תגובה שלו מאוד מהיר בשביל להתמודד עם האיום הזה. נכון מאוד. אז ספציפית על זה זבובים, יש שם איזשהו משחק עם התפיסה של הזמן. כלומר, זה נראה להם יותר איטי, ואז הם יכולים לראות את זה יותר מהר ולברוח. משהו כזה. משהו כזה פלוס מינוס, אוקיי? אם יש איזה זיאולוג שחוקר חיות לשניה ואומר שאני מדבר שטויות, אני מוכן לקבל, אבל ראיתי את זה בסרטון שהציגו לי דווקא בכנס מדעי, אז אני דווקא נוטה להאמין שזה נכון.

מדהים. נחזור. נחזור אלינו. אז מה עושים? אז אנחנו רוצים באמצעות אימון הקוגניטיבי ההתנהגותי, לעזור לאנשים להשתמש בחשיבה רציונלית בשביל להתנתק מחשיבה לא רציונלית. אוקיי? הרי אנחנו גם בסוף יצורים רציונליים. זה שקשה לנו לפעול ברציונל וזה שרגשות מנהלים אותנו הרבה פעמים, מסכים איתך, אבל עדיין אנחנו יצור מאוד מאוד תבוני ויש לנו את היכולת לפעול בצורה רציונלית. לכן ה-CBT בא ואומר שהכל נובע על בסיס אמונות ומחשבות. כלומר, מה שיוצר לך את החרדה זה לא התחרות עצמה. כי עובדה שיוסי הספורטאי מגיע והוא בכלל לא בחרדה.

להפך, הוא במצב אקסייטמנט, התרגשות. מצב חיובי. מצב אתגר. ואתה כן בחרדה ואז נשאלת השאלה איך זה יכול להיות? זאת אותה תחרות, אותם שופטים, אותו קהל, אותה טמפרטורה. וגם התאמנתם אותו דבר. התאמנו פחות או יותר אותו דבר, נניח. איך זה יכול ששני אנשים חווים רגשות שונים כלפי אותו אירוע? התשובה פרשנות. אמונות. אז באמצעות מה שנקרא, אני חושב שאתה תאהב את זה. תגיד לי אם שמעת על זה פעם. שאלות סוקרטיות. למה? למה? למה? למה? כאילו לפרק את זה. גם אפשר לקחת את זה ללמה. יש גם את זה. שיטת החץ. למה ולמה ולמה ולמה?

אבל למה זה נקרא שאלות סוקרטיות? כי היה פילוסוף ביוון העתיקה שנקרא סוקרטס. והוא היה מאוד אוהב לעודד חשיבת עומק אצל התלמידים שלו. אל תסתפקו בתשובות שטחיות. תשאלו את עצמכם שאלות עומק כדי להגיע לתובנות עמוקות. וככה באמת צומחים. הסיפור זה שהוא היה הולך ביוון העתיקה, מדבר עם חכמים ומנסה להגיע לשורש העניין בכל סוגיה שהוא היה מדבר עליה. תוספת יפה. יפה. והוא ממש הנחיל את זה לתלמידים שלו. בגלל זה זה נקרא שאלות סוקרט מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לי בעולם? האם אני איכנס לכלא למאסר עולם? האם אני, אפילו איך התחמש לקיצון, האם אני זומם שאני אשב בשבי של החמאס?

האם זה אומר שאני אהיה הומלס? מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לי? ואז פתאום אתה מבין, וואלה, זה יהיה מבאס אם אני לא אצליח כמו שאני רוצה, אבל זה אינוחות רגית, זה לא קיומי. בדיוק. ובאמצעות שאלות סוקרטיות, שאלות עומק, אתה ככה מנטרל את החרדה, ואז מגיע השלב השני, שזה השלב הכי חשוב, כי התהליך כולל שני תהליכים. שינוי מחשבתי באמצעות ערעור על האמונות, ולאחר מכן אתה עושה ניסוי התנהגותי. אתה מוכיח לעצמך הלכה למעשה שהתזה שלך עומדת במבחן המציאות. אתה הולך לבחורה, אין לך מטרה לקבל דחייה, אבל ככל וקיבלת דחייה, אתה אומר, וואי, באס, בעסה, אבל רגע, היי, לא קרה לי שום דבר.

אז ממה יש לי לפחד בכלל? מקצת באסה? מה? אני עשוי מנייר, אני לא בן אדם שיכול להכיל קצת חוויות לא נעימות, אם לא, המצב שלי בחיר רע. ואז באמצעות תרגול, בתרגול של ערעור האמונות המקבילות, אנחנו רוצים להחליף את זה באמונות מקדמות. אני אגש, אני אעשה את מה שאני יכול מצידי. אין לי שליטה על האם היא תרצה אותי או לא. אני הכי סבבה שאני יכול. ככל והיא לא תרצה, זה יהיה לא נעים, אבל זה לא יהיה נורא ואיום. בעצם השינוי גישה הזה, זה יש את הדברים שבשליטתנו ושל לא בשליטתנו. זה מגיע מה-CBT דרך אגב. בדיוק, לגמרי.

אז מה שלא בשליטתנו, אנחנו לא צריכים לתת לו כוח עלינו. וממה שבשליטתנו, שמה העבודה. מעולה. וזה מגיע מהפילוסופיה הסטואית. בדיוק. את זה אמר הפילוסוף אפיקטטוס. אפיקטטוס. יפה. שבאמת ה-CBT למעשה אפשר לומר ככה בצורה שרירותית, שה-CBT מבוסס על המשפט שלו. לא המציאות מטרידה את בני האדם, אלא מחשבותיהם ודעותיהם על המציאות. כלומר, האופן שבו אתה מפרש את המציאות. זה מה שיוצר לך את המצוקה. נכון. ובאמת כשאני מאוד אוהב פילוסופיה סטואית, קראתי לא מעט קטעים. מרקוס אורליוס. מרקוס אורליוס, אפיקטטוס, סנקה.

יפה מאוד. יצא לי לקרוא וגם מודרניים כמו ריין הולידי, אם אתה מכיר. וואו, אפילו לא מכיר, יפה. בואנה. היום הוא החוקר פילוסופיה סטואית הכי גדול בעולם. איך קוראים לו? ריין הולידי. שלח לי את זה אחר כך. אני אשלח לך. יש לו כמויות פודקאסטים, יש לו איזה שש ספרים. נולה. כן, מדהים. מנגיש את זה לשפה היום יומית, כי באמת הפילוסופיה הזאת טיפה כבדה. נכון. בדיוק. אז באמת אפשר לראות את הניצנים של המחשבה הזאתי עוד לפני. ונלך עכשיו לאתלטים, ספורטאי אלית. לפעמים יש איזושהי אובססיביות מסוימת, איזושהי הפרעת...

יש הרבה ספורטאים שיש להם ממש איזושהי הפרעת נחיתות לפעמים שהם רוצים לכפות עליה. חמישה נחיתות. חמישה נחיתות. בדיוק. שהם פשוט עובדים כל כך קשה בשביל להוכיח למישהו או לעצמם אז איך זה... מעניין אותי לשמוע מבחינתם שעובדים עם... אז אני יכול להגיד לך שאני לקיתי קשה מאוד ברגש נחיתות במשך הרבה מאוד שנים. רגשי נחיתות, אתה יודע שגם היום קוראים לזה, אפשר גם לקרוא לזה תסביך נפוליאון. כן. מה אתה פעם את המושג הזה? ברור. בחור קטן, נמוך, גבר נמוך שלא נראה טוב, רוצה לכבוש את העולם. יפה. אז באמת הסיפור, אגב מתברר שנפוליאון בכלל לא היה נמוך.

כן, הוא היה ממוצע. הוא היה ממוצע, השומרים שלו היו מאוד גבוהים ואז הניחו שהוא נמוך כי הוא ביחס אליהם. אבל הוא היה איזה מטר 72-73 משהו כזה. כאילו, אוקיי, הוא לא היה מאוד גבוה, אבל הוא גם לא היה נמוך. אז כן, אז רגשי נחיתות, נחיתות או תסביך נפוליאון, זה מצב שבו הבן אדם מרגיש נחות מאוד ביחס לגברים אחרים, זה יכול להיות גם אצל נשים, אבל בוא רגע נתמקד בגברים. אז הגבר, האדם מרגיש מאוד מאוד נחות ביחס לאחרים והוא כל הזמן מרגיש צורך להוכיח את ערכו, אבל לא משנה כמה הוא מוכיח את ערכו, הוא לעולם לא מסופק.

כי הוא תמיד יסתכל ויגיד, ההוא יש לו יותר, ההוא יש לו יותר. הוא כל הזמן משווה את עצמו לאחרים, איפה אני ביחס לאחרים? האם אני מספיק? האם אני מספיק? ועכשיו, מצד אחד, עכשיו זה חרב פיפיות, מצד אחד זה יכול לדחוף אותך קדימה ברמות. זה אנשים שהרבה פעמים מגיעים להישגים מאוד משמעותיים בחיים. זה הדלק. זה הדלק מדהים. לגמרי. אבל מה קורה לך כשאתה פתאום לא משיג הצלחה? זה כמו חרב לתוך הלב. אתה מבין? כי הנה ההוכחה שאני לא מספיק טוב. הנה ההוכחה שאני לא טוב. ואז אתה מרגיש שהאגו שלך כאילו נמחץ תחת המכונות האלה שמוכצות את המכונות במגרש גוטאות.

אתה מרגיש שהאגו שלך נמחץ לרסיסים ואתה יכול ליפול מזה למקומות מאוד אפלים. אז הם כל הזמן בחרדה. אתה מבין? אז מצד אחד, זה יכול מאוד להניע אותך להצלחות. מצד שני, אתה חי חיים מאוד מאוד קשים כי אתה לעולם לא באמת מרוצה. אז חרב פיפיות. אני יכול להגיד לך, על עצמי לא מתבייש בזה. כל התואר הראשון שלי נועלתי על בסיס הרגשי נחיתות האלה. כי תמיד חייתי בתחושה שאני לא מספיק חכם. כי תמיד בבית ספר החבר'ה שלי היו יותר חכמים ממני, החברים הטובים. וגם המורות היו אומרות לי, שמע, מאילה היית כמו החברים שלך, מפריעים אבל מוצאים ציונים טובים.

אתה גם זה לא. ואז כאילו תמיד הייתי חייתי בתחושה שאני פחות טוב מהם. כי הם אפילו יכולים לא להקשיב בשיעור ולהצליח. ואני הייתי מאלה שאם אתה לא לומד אתה לא טוב. עכשיו אם אני לומד אני פגז, אבל אם אני לא לומד אני לא טוב. שנים הסתובבתי בתחושה שאני טיפש. ובתואר הראשון פתאום אני רואה שאני מוציא ציונים סבבה. פתאום אני רואה שאני סבבה כשאני לומד. ופתאום אני טוב. עם הזמן ועם הזמן ועם הזמן זה באמת הלך והתרכך. וממש אפשר להגיד שיצאתי מזה. הרי תסביך נחיתות זו לא אבחנה קלינית, אבל אני יכול להגיד שאני ממש לא שם.

ומה שכן לקחתי זה את הדרייב של זה, מינוס בלי הצד האפל של זה. ואז אתה תס קדימה. בדיוק. כי בסוף אנחנו לדרייב יש שני דברים. או שיש מחקר מפורסם על עכברים, או שהוא רץ לכיוון הגבינה או שהוא בורח מחתול. נכון, מאוד. בדיוק. אז הבריחה מחתול היא הרבה יותר עוצמתית מלרדוף אחרי גבינה. פחד הרבה יותר חזק מדרייב מסוים. פחד יכול להיות כוח אדיר, מסכים איתך. כי מתי אתה חש פחד? כשאתה חש איום. וזה מחזיר אותנו למטרה המרכזית שלנו בחיים, שזה קודם כל לשרוד. קודם כל תחיה. קודם כל אל תאכל על ידי הנמר, האריה או שהנחש לא יעקיש אותך.

קודם כל תשרוד. רק אחרי דברים אחרים. אחר כך תתעסק בלהיות מאושר ובהגשמה עצמית. קודם כל תשרוד. נכון מאוד. ספציפית, אני מאוד אוהב להסתכל על ספורטאי אלית שהשיגו הכל. מדליות, ניצחו בטורנירים הכי גדולים. היה איזשהו שחקן גולף אחד שהתאמן כמו משוגע. כל החיים שלו הקדיש לזה, ניצח בכל התחרויות. ובסוף הוא עומד מול עיתונאים ואומר, לא, אני לא שלם. אני לא מסופק. זה לא עשה לי מה שחשבתי. זה מזכיר לי, כתבתי אותך, סליחה. לא, לא, לא. שלך. זה מזכיר לי את אלון שוורצנגר. כמה שהוא נראה בזמנו, היום אני מא יכול להשיג הכל, אחר כך ליפול לאבadon.

אז אנחנו אומרים את זה לא רק בספורט הישגי, גם למשל זמרים, להקות מצליחות, אנשים מפורסמים, בעלי עסקים של אקזיטים. יש לך הכל, אחי, לגמרי. יש לך, יש לך הכל, כסף, מעמד, סטטוס, השגת הכל. ודווקא האנשים האלה, כמובן שלא כולם, אבל בדיוק על זה אני דיברתי על זה. קח למשל את בן אפלק. וואלה, שיחקת את בטמן. כאילו מה יותר מזה? זה חלום של כל גבר. אני בטמן כאילו. עושה שם, נכון, בסרט בטמן נגד סופרמן, הוא עושה שם מתח עם משקל עליו. הוא כולו אצימות הגוף שלו וזה. כן. יש לך הכל, אחי. מה, אבל לזונות, וסמים, ואלכוהול, וגמילות, ויש את האו מפרנדס, נכון?

ברח לי השם שלו, שמת ממנות יתר. השחקן הלאה מהסדרה המפורסמת. לא זוכר. שכחתי איך קוראים לו. אז הוא גם מת ממנות יתר ולא חסר מקרים שבסוף אחר כך מוצאים אותם, את האנשים האלה, כאילו בלואו של הלואו. ואתה אומר, יש לך הכל, יכול להיות שלא כלו בני אדם בנויים להשיג הכל, אתה מבין? אני חושב שזה עוד, דיברנו פה טיפה על פסיכולוגיה אבולוציונית, אנחנו בנויים לשרוד ולא לסגסג. כאילו זה איך שאנחנו מחויבים. יפה, יפה. תראה, היום יש הסכמה בקרב התיאורטיקנים בכל תחום המוטיבציה, כאילו מה מניע אותנו? אז אין ספק שאתה מכיר אולי את הפירמידת הצרכים של מסלו, הדבר הישן הזה, שסך הכל הוא די נאמן לאמת פחות או יותר.

בסוף, בגדול מה שזה אומר, אנחנו צריכים קוראת גג, אוכל, מים, צרכים בסיסיים בשביל לשרוד. ורק אם יש לנו את השלב הזה אנחנו נוכל להתחיל לבנות ולבנות. מצוין. כלומר, אם אין לך את השלב הכי בסיסי בפירמידה, אתה לא יכול לחשוב על הגשמה עצמית כשאין לך קוראת גג. אתה לא יכול לחשוב על שגשוג כשאין לך אוכל. נכון? אז זה לאו דווקא אנחנו לא בנויים לשגשוג, אבל הטבע הכין אותנו יותר למצב של לשרוד. בגלל זה הרבה אנשים לא יודעים להכיל הצלחות אדירות, שאתה סופר סלבר, ויש לך כסף ומעמד, ואם אתה גבר אז אתה יכול להשיג כל אישה שאתה רוצה.

כנראה שלא כולם בנויים לזה וכנראה שיש שם איזושהי בעיה עם החוויה הזאת. אין לי תשובה יותר מדי עמוקה לענות על זה כרגע, כי בתכלס מעולם לא חשבתי על זה. כאילו לא עסקתי בזה יותר מדי. יכול להיות שאני אחשוב על זה קצת, אז אתה יודע, תהיה לי איזו תשובה פסיכולוגית יותר מבוססת, אז בגלל זה החודש התשובה היא קצת דלה כרגע. אבל ככלל אני כן יש הסכמה שבני אדם בנויים לשגשוג. השאלה אולי איזה שגשוג. אתה מבין? האם בני אדם בנויים שיהיה להם הכל או פשוט הרבה? כי יש את ה... אני לא זוכר איזה מחקר עשה את זה, אבל כשיש לך מולך שני סוגי שמפו, יהיה לך הרבה יותר קל לבחור, לדוגמה, לעומת 21 סוגי שמפו.

תקשיב, אתה לא מבין כמה זה אמיתי. אני הולך לשבת במסעדות. אחי, סיבכתם אותי. תן לי שניצלים פירה, בסוף לוקח שניצלים פירה, אני מרח הדוגריק. כמה אפשרויות, כמה זה, הרגת אותי. בדיוק. תן לי חמש אופציות, אני אבחר. בפשוט, אני מאוד אוהב פסיכולוגיה אבולוציונית, וכשמסתכלים על הסביבה שהתפתחנו בה, זה לא היה סביבה של abundance, של שפע. נכון מאוד. זה היה סקארסיטי. נכון. אנחנו מאוד בנויים ל... סקארסיטי בעברית... מחסור. בדיוק, מחסור, חוסר. ובגלל זה, זה מאוד מעניין אותי לראות את ההתנגשות הזאת בין שגשוג לבין האדם.

כי זה, איך שאני תופס את זה מההבנה שלי, זה כמעט סותר אחד את השני לאורך כל ההיסטוריה. תראה, שגשוג היום זה לא שגשוג של פעם. יכול להיות שבני אדם בנויים לשגשוג, אבל לא לשגשוג אין-סופי. יכול להיות שבעבר הקדום, כשקהילה הייתה מצליחה למצוא איזה מקום בטוח לאיזה תקופה ארוכה, שיש לך מים לידך ואין יותר מדי שינויים קיצוניים במזג האוויר, וסך הכל זה אזור עם הרבה חיות שאתה יכול לצוד, ויש לך פירות וירקות ודברים, יכול להיות, ואז יש קצת שקט נפשי לאיזה תקופה. יכול להיות, אפשר גם להגיד, אולי שזה גם שגשוג.

אתה מבין? שאנשים יכולים קצת להשקיע יותר. אוקיי, אז לא כולם מצחצח לצוד כי אתה לא יודע מה יהיה מחר, כי באמת יש שפע, אז אפשר אולי יותר לעסוק בחשיבה על החיים ועל הגלקסיה ומה זה הכוכבים, ואולי נבנה איזה שהוא בית יותר גדול, אולי נשיג לנו נבנה איזה משהו יותר מה שיש לנו. יכול להיות, כי זה גם שגשוג הרי. אז שגשוג זה גם עניין של ייחוס. כלומר, הרי אין בסוף באמת גבול לשגשוג. אז יכול להיות שאתה נותן לבן אדם בעידן המודרני, או אפילו גם 2000 שנה אחורה, שאתה נהיה הקיסר של האימפריה הרומית, אתה האיש הכי חזק בעולם.

כן. אבל תראה מה זה עשה לאנשים, חלק מהמנהיגים, מרקוס אורליוס ספציפית פחות, אבל נגיד הבן שלו, קומודוס, הבן שלו קומודוס כמעט הפיל את האימפריה. אז יש אנשים שפשוט לא בנויים להחזיק שיהיה להם את הכל. משהו כנראה אישיותי, או אפילו דברים שהם אירועים שהם עברו בחיים. יש אנשים שכן יש להם הכל והם לא נופלים לזה. אז כנראה שיש אנשים שבנויים לזה ויש כאלה שלא. כמו שיש כאלה שבנויים להיות ספורטאים אולימפיים ויש כאלה שבנויים לדברים אחרים. אז זה גם איזושהי סוגיה מעניינת. מאוד. כי זה באמת תחום שהמחקר שם הוא די חדש יחסית.

זה תחום חדש שאנחנו נכנסים אליו להבין איך אנחנו מתוכנתים שנים עברו. נכון מאוד. ובאמת זה מעניין ואפשר להמשיך. ומעניין אותי גם, יש לך, שמעתי אותך הרבה פעמים מדבר על זה, על קללות במהלך ספורט. שזה... זה נכון למחקר שלי. בדיוק. שזה הנושא שלא שמעתי עליו אני חושב אף פעם. לא 1010 תכנים שראיתי על התחום. מה זה, ספר טיפה על המחקר. מה קורה שם? יפה. וואו, איך אני אוהב לדבר על קללות. כן. אני שמח גם שזה עולה יותר למודעות. אוקיי, בוא רגע נסביר רגע שנייה מה זה קללה. בוא נגדיר רגע. ככלל יש כמה הגדרות, אבל בוא נניח שאם אני עושה רגע מישמש או שילוב של כל ההגדרות המקובלות, אז אפשר להתייחס לשפה גסה או קללות כשפה שהיא מוגדרת טאבו.

כלומר, לא מקובלת. לא מקובלת. אין לבצע אותה. היא נחשבת לשפה שלילית, שפת רחוב, שפה מלוכלכת, שפה מגעילה ששייכת לפושעים, לעבריינים. כמו שפעם קעקועים זה היה של הפיראטים והשודדים, והיום אם אין לך קעקוע מה זה הכי? איך אין לך קעקוע, נכון? כן. אז זה רק מראה לנו שיש הרבה היבטים שהם עניין של תרבות ותקופה. כמו שפעם להיות גיי זה היה הפרעה נפשית, אתה יודע את זה? כן. יפה. אז עד שנת 1973 או 1972-73 להיות גיי היה הפרעה נפשית. עד שהיו מחאות ועניינים וזה וזה. ובאמת שנות ה-70 התאפיינה, שנות ה-60 וה-70 התאפיינה באיזושהי עלייה של יותר כזה, לא אגיד השמאל, אני לא אשתמש במושג הזה, אבל יותר של ליברליזם כזה.

כן. ובאמת עד שהוציאו את זה מהספר האבחון הראשי, ה-DSM לצורך העניין, ופתאום זהו, אתמול הייתה לי הפרעה נפשית, היום כבר אין לי הפרעה נפשית. אוקיי? זה רק מראה כמה דברים תלויי תרבות בתקופה וזמן. אז בכל מקרה, כללות היה נהוג, אפילו יש עדיין חלקים, אפילו עד היום רוב האנשים מתייחסים לזה כשפה שהיא טאבו, שפה מלוכלכת, ש על בכל, בפה, כמו שבאוטו קוראי הבן זונה וזה, למרות שאתה לא אומר לו את זה בחלק מהשיח שלך עם עצמך, הרי הוא לא לידך, הוא לא שומע, הוא לא רואה, אלא אם כן אתה אומר לו, תוריד, תוריד את החלון, שומע אחי, אתה...

זה כבר לא סלפ-טוק, זה כבר לא דיבור עצמי. אז אני כרגע ממסגר את זה בתחום הדיבור העצמי. אז יש לזה, תראה, גם כשאתה מקלל מישהו בפניו זה סוג של פוקן רגשית, אבל הוא יכול להגיב לך באלימות. ואז זה כבר יכול להסלים את האירוע. אז לא בטוח שאתה רוצה את זה, אבל מצד שני, מה ארסים עושים או עבריינים שבאים לאיים עליך או לגבות כסף, הם הרבה פעמים מקללים אותך, נכון? כי יש לזה גם אפקט של הפחדה. אז אני כרגע לא עוסק בקללות בשפה גסה בין אדם לאדם, אלא כחלק משיח שאדם מנהל עם עצמו. שזה מתחבר גם לחלק המנטלי שדיברנו עם פסיכולוגיה.

נכון מאוד. שזה הדיבור הזה... הדיבור עצמי. נכון. עכשיו אני רוצה להדגיש, הרבה אנשים קוראים לזה דיבור פנימי. עכשיו זה לא שזה לא נכון, זה פשוט לא מתאר נכון את כל התמונה. דיבור עצמי, שזה באמת תחום המומח... זה הדוקטורט שלי, הדוקטורט שלי הוא על דיבור עצמי, ובתוך דיבור עצמי שימוש בשפה. ספציפית שפה גסה. כי כל המחקר עד היום בדיבור עצמי עסק בשפה קונבנציונלית. Let's go, you can do it, שפה חיובית, כאילו אתה יכול, יאללה, אתה ממשיך, חזק. כן, כן, ואחלה ויש לזה אחלה תוצאות, הכל טוב. אני, אני, אני, בגירשון באנו ואמרנו, רגע, שנייה.

אבל זה כאילו עולם המחקר מתעלם משפה שקיימת במציאות, וכאילו כולם רק יאללה let's go, let's do this, and I can do it, ואני יכול לעשות את זה. רגע, שנייה, אבל זה לא מתאר באמת את מה שקורה באמת באמת בשטח, שאנשים הרבה פעמים אומרים לעצמם, let's fucking do this. או come on, you can't. או משהו כזה. אז, אז בגלל זה אני וגירשון, לא אגיד חלוצים בתחום, אבל המחקרים שלנו באמת היו פורצי דרך, כי ממש פיתחנו כלי מדידה שמודדים לראשונה, שימוש בקללות בספורט ובעולם האימון, אין, עדיין לא פותח משהו כזה עד שאני וגירשון עשינו את זה, זו באמת חדשנות משמעותית.

בכל מקרה, אז זה באמת התחום מחקר שלי, הסלף טוק, ועל זה אני מדבר. לא על קללות בין אנשים שאני מקלל אותך בפניך או בפרסיה או משהו כזה. בסדר? אז מצאנו באמצעות המחקר, ואחד המחקרים שלנו שפרסמנו, מצאנו שככה, ספורטאים, הישגים, מאמנים ומתאמנים כלליים, כמוני כמוך, שהולכים לחדר הכושר או לחוג אומנויות לחימה בשביל הפן ולהרגיש יותר ביטחון וכל זה, מקללים עבור שלוש סיבות מרכזיות. זה לא אומר שאלו הסיבות היחידות, אבל מה שאנחנו מצאנו זה פריקה רגשית, emotional catharsis. כלומר, זה עוזר לך לפרוק מתחים, גם נתנו לזה ממש הגדרה והסבר.

הדבר השני זה mental strength, או במילים אחרות, העצמת הכוח המנטלי, דרייב, ביטחון, נחישות, חוסן. למה המאמנים, אתה רואה בספורט הישגים מאמנים, come on, let's fucking do this וכזה, למה משתמשים בשפה כזאת כדי להדליק, להכניס את הדרייב הזה, נכון? להטרף, להעצים. להדליק את כל המערכות. בדיוק, בדיוק. אז העצמה מנטלית. זה התפקיד השני. והתפקיד השלישי, התמודדות עם כאב והנכות. עכשיו קיבלת מכה או שורף לך, חפקוס, שם מק. רואים את זה כדורגלנים נכנסים בהם צורור. בדיוק. למה הם עושים את זה? כנראה ההנחה המקובלת היא שלקללות יש אפקט משכך כאבים.

עכשיו איך ידעו את זה? זה יפה, זה מחזיר אותנו ל... איך בכלל התחיל המחקר על הקללות? אז יש חוקר בשם ריצ'רד סטפנס, שהוא אחד החוקרים המובילים בתחום הקללות וביצוע. ואשתו ילדה יום אחד, והוא שמע אותה מקללת. עכשיו הוא חוקר במיינדסט שלו, גם בג'וב שלו, וכשאתה חוקר... אתה שואל למה כל זה? אתה שואל למה? למה זה קורה? לא מתוך מקום שיפוטי או ביקורתי, אלא כדי לנסות להבין מה עומד מאחורי זה, מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת. ואז אחר כך הוא דיבר עם אשתו, למה קיללת וזה? היא אומרת, תשמע, זה עזר לי, זה יצא לי אוטומטית, זה עזר לי להכיל את הכאב.

ואז הוא אומר, רגע, בואנה, יש פה משהו. עכשיו לידה זה מאוד כואב. אני חושב ש... אני ואתה לעולם לא נחווה את זה. אבל... על התודעה, יש את הפעולות הכי כואבות שהגוף האנושי יכול לעשות, לידה זה... אני אומר לך, אני תמיד אומר, אם אני הייתי אישה, אין סיכוי שהייתי יולד. אני תמיד אומר את זה. מזל שאני גבר. כן. בכל מקרה, ואז הוא אמר, בוא נעשה ניסוי. לקח קבוצה של אנשים, ופעם אחת כולם היו צריכים לשים את היד בתוך מי קרח. המשימה הייתה להחזיק כמה שיותר זמן. אז פעם אחת הם שמו את היד, והשתמשו במילה ניטרלית, בדרך כלל שולחן, טייבל.

שולחן, שולחן, שולחן, שולחן, שולחן. או כל כמה שניות, זה לאו דווקא ברצף. כן. יש איזה... כל מחקר בפרוטוקול שלו. בפעם אחת להגיד פאק. ומה ראו? שכשמקללים, מחזיקים בממוצע 30 שניות יותר. תקשיב, זה המון. כן, זה המון. זה המון. זה המון. ואז בשנת 2011 עשו מחקר דומה, חוקר אחר, ומצאו, לא רק כמו שמצאו אותם תוצאות, מצאו בממוצע 40 שניות שיפור. ואז פתאום אמרו, בואנה, יש לקללות כוח. בוא נתחיל לבדוק את זה על משימות גופניות, לא רק של להתמודדות עם כאב. ואז בדקו את זה למשל על מבחן עוצמת אחיזת יד, דינמומטר.

אמרו לאנשים, פעם אחת אתם לוחצים הכי חזק שאתה יכול, זה מודד את עוצמת האחיזה שלך. אתה לוחץ הכי חזק שאתה יכול פעם אחת, אתה אומר טייבל או שולחן לצורך העניין, או מילה ניטרלית אחרת. פעם שנייה אתה צועק פאק או שיט או משהו כזה. וכשלוחצים את זה ברוב המחקרים, כשלוחצים ומקללים, הכוח משתפר בכמה אחוזים. יש לנו אפילו 8% שיפור. רק השתמשת במילה גסה. אתה מבין? כן. באחד המחקרים האחרונים שהתפרסמו, נתנו להם פלאנק, בטן סטטית. וכאשר הם קיללו, 15% יותר זמן החזקה. בפלאנק, רק קיללת ולא אמרת מילה ניטרלית.

אתה מבין? מה המנגנון שעומד מאחורי זה בעצם? מצוין. אז מה המכניזם? מה המנגנון שמניע את השיפור ביצועים? אני אגיד לך את הדוגרי, עד היום לא יודעים. כי בחלק מהמחקרים ראו שזה מגביר את הפעילות של מערכת העצבים האוטונומית, כלומר, זה מכניס אותך למצב של fight or flight. אבל בחלק מהמחקרים לא מצאו את זה. אבל עדיין מצאו שיפור ביצועים. אז לא בדיוק יודעים עד היום. אז כן, מנסים להבין פיזיולוגית מה קורה, וגם פסיכולוגית. למשל, האם הביצוע שלך משתפר עקב עלייה בביטחון? האם הביצוע שלך משתפר עקב זה שזה מסיח לך את הדעת עם מחשבות אחרות?

האם הביצוע משתפר עקב זה שזה נותן לך יותר מוטיבציה? כלומר, מנסים להבין גם את המנגנונים הפסיכולוגיים וגם את המנגנונים הפיזיולוגיים. ועד היום יש המון היבהירות. יש כל מיני כיוונים כלליים, מגביר ביטחון למשל, מגביר מוטיבציה. בחלק מהמחקרים משפיע על הסחת דעת. במחקר שלי לא מצאנו השפעה זה הירחון כאילו הכי נחשב בפסיכולוגיה של הספורט The journal of sport and exercise psychology זה נחשב להכי כאילו זה והרי שולחים להם מלא מאמרים מלא מלא עכשיו אנחנו מקבלים את כולם כי הם הכי אוקרתיים אז הם שמונים אחוז דוחים אפילו בלי לקרוא רק קוראים רק את התקציר עשרים אחוז עוברים לריוויו כאילו שסוקרים קוראים את זה ורק איזה עשר אחוז מתפרסמים למזלנו עברנו את הדסק ריג'קשן כלומר אנחנו בעשרים האחוז האלה בודקים אותנו עכשיו תמטין איזה חודשיים כן אגב זה מגביל אותי אם לקבל את הדוקטורט כי עד שזה לא מקבל את האישור זה מפורסם אני לא יכול לקבל את הדוקטורט למרות שהלכה למעשה סיימתי כן אבל זה המצב זה מה יש מקסימום תחכו לך איזה ז'ורנל אחר לא קרה כלום כן יפה אז רגע תזכיר לי את מה שאמרנו בעצם אמרתי דיברנו על האינטרוול המוטיביישנל סלף טוק יופי יופי יופי אז מה התרומה המרכזית של המחקר הזה?

של מה? אנחנו מציגים סוף סוף שאפשר להתייחס לסוורינג כללות כחלק מסלף טוק שזה אפשר לקטג את זה תחת המסגרת התיאורטית שנקראת מוטיביישנל סלף טוק. במילים אחרות הרחבנו את המודל התיאורטי של סלף טוק שהוספנו שלא רק מילים קונבנציונליות כמו יש לך את זה תן הכל זה שלך קדימה שזה מגביר מוטיבציה וזה עובד פגז אבל הוספנו עוד ממד שאפשר גם להשתמש בשפה שהיא טעונה רגשית שנחשבת שלילית אבל היא מובילה לביצוע חיובי אז זה עדיין נחשב שלילי או חיובי? שזה גם סוגיה גם נגעת בזה שזה חברתי אז מי מחשיב את זה שלילי?

כאילו למה זה שלילי אם זה מביא למשהו חיובי? יפה לכן היום אז רק אוויר שזאת התרומה המרכזית של המאמר הזה שהרחבנו את המודל התיאורטי של הדיבור העצמי הרי במחקרים עוסקים הרבה בתיאוריות וזה מה שסוקרים רוצים לראות שאתה מרחיב איזשהו ידע תיאורטי ששנים כבר לא נגעו בו שיגידו בוא לא חידשו יותר מדי יודעים שמוטיביישנל סלף טוק עובד יודעים אין לך יותר מדי מה לחדש אבל פתאום אתה מביא סוג מילים שלא הרבה נחקר בפסיכולוגיה של הספורט אפילו כמעט ולא נחקר בפסיכולוגיה של הספורט ופתאום אתה אומר בואנה אתה מלביש את זה על מודל מודל תיאורטי שהוא המודל המוביל של חוקר בשם הארד ועות כל מיני קולגות ואתה פתאום מגדיל את המודל הזה ואתה אומר שתחת ההיבט המוטיבציוני אפשר גם לשים כללות אז זו התרומה המרכזית של המאמר כמובן שגם ערנו שיפור ביצועים וכדומה אה ויש עוד משהו מיוחד במחקר הזה ברוב המחקרים בכל מחקרי הכללות עד המחקר שלי ושל גרשון מדדו כללה אחת מול מילה אחת ניטרלית למשל בדרך כלל פאקוויט מול שולחן או משהו כזה במחקר שלי זה היה המחקר הראשון שבדק עוד כללה כלומר האם פאק אוקיי זה יותר חזק ממילה ניטרלית אבל אם זה יותר חזק למשל ממאדרפאקר אז זה גם אחת התרומות המרכזיות שפתאום פעם ראשונה משווים פאק שזה הכללה הכי נפוצה במחקר הזה להוד כללה שזה גם מאותה משפחת הכללות כי פאק ומאדרפאקר זה סביב מיניות אתה מבין?

וכללות סביב מיניות נחשבות זה עלה בסקרים שכללות סביב תמה של מיניות נחשבות לכללות הגסות ביותר וראיתם שם ההבדל בין שתי הכללות? קטן, קטן גם בגדול מאדרפאקר בעברית בן זונה לא אמרתי לחבר'ה להגיד מאדרפאקר ככה בישראל אבל התרגום זה בן זונה אז כאשר הם אמרו בן זונה הקבוצה שאמרה בן זונה באמת שיפרה בממוצע את הביצועים שלה בשני המדדים ובשני המבדקים שמדדנו גם מבחן קופר 12 דקות ריצה המשימה שלך זה להשיג כמה שיותר מרחק ב-12 דקות נעצר בודקים כמה רצת רצת יותר מהר זה יותר הצלחת אז מדדנו מבחן קופר 12 דקות ריצה בקצב עצמי אתה בוחר כמה לעלות כמה לרדת אבל תשיג כמה שיותר מרחק ומדדנו גם דד הנג קליה עד כשל מאדרפאקר עזר בשניהם פאק עזר בדד הנג בקופר הוא עזר היה שיפור של 2.5% במרחק לעומת מילה ניטרלית אבל ברמה הסטטיסטית זה לא הגיע למובהקות יש פה עניינים גם של ניתוחים סטטיסטיים אז כביכול אפשר להגיד שלא אבל זה היה ממש קרוב למובהקות זה עוד תחום שאפשר לרדת עליו לבדוק הבדלים בין כללה לכללה חד משמעי כמובן אז בלי להעלות יותר מדי סטטיסטיקה ככלל כללות עובדות לרוב האנשים ולא לכולם לרוב האנשים ומי שפתוח לזה בראש ואין להם כן ממינים דתיים או ממינים אישיותיים שלא מתחבר אחלה אתה יכול להשתמש בדיבור עצמי קונבנציונלי זה עובד פגז ומי שפתוח בראש יכול לאמץ ממש עוד כלי בארסנל של כללות בדיוק כשהם מסתכלים על כל התחום הזה של בכלל הפסיכולוגיה זה המון כלים שאתה מקבל המון כלים המון דרכי חשיבה נכון וזה פשוט לפתוח את הצוער לעוד מחשבות בהחלט יש לך עוד כלי אתה בוחר במה להשתמש אני רק מציג לך מה המדע מראה לנו תבחר מה שלא נוח לך כן לגמרי וגם באמת לפחות אני יצא לי לראות שלא משתמשים בכללות גם בדיבור בין מאמן לספורטאי כאילו you're gonna fuck him בדיוק בדיוק לפני כאילו פייט אז זה מאוד מעניין באמת לראות עכשיו איך לוקחים את היישום שעושים את זה ואיך מתרגמים את זה לתיאוריה מדעית מסודרת אז אני יכול להגיד לך שפנה אליי חוקר מארה״ב שגם מהחוקרים הרציניים בתחום הכללות הוא ביקש ממני אישור איך להשתמש בשאלון שבנינו בנינו הרי אני וגרשון שאלון וזה חלק מאמר 2 שפרסמנו שמודד את המוטיבציה לשימוש בכללות נכון קודם דיברנו שספורטאים מאמנים ומתאמנים מקללים בשביל פריקה רגשית, כוח מנטלי והתמודדות עם כאב ואי נוחות אז הוא פנה אליי הוא כתב לי מייל והוא אמריקאי איך לנקד את השאלון משהו וזה ובאמת גם קצת החלפנו ככה איזשהו שיח סביב כללות וזה הוא גם אמר לי אם אתה רוצה נעשה איזה מחקר משותף ביחד שחוצה תרבויות כי כללות זה מאוד חשוב להדגיש זה המון עניין תרבותי למשל תאילנד בתאילנד בשפה התאילנדית אין הרבה כללות ולא נהוג לקלל שם אז באותו מחקר שסיפרתי קודם עם הפלן קיבלבטן סטטית הם לקחו עשרים אמריקאים ועשרים תאילנדים כי רצו לראות ממש תרבות שמאוד נהוג לקלל כל מילה שנייה שם זה ניגר, פאק, מאדרפאקר וכו' ובתאילנד שלא נהוג לקלל נתנו להם אותן משימות גופניות פחות או יותר אותן כללות על התאילנדים זה לא השפיע לא היה שום אפקט משפר ביצוע אבל על האמריקאים כן זאת אומרת יש פה גם המון היבט תרבותי זה מטורף כי זה עניינים של שפה זה עניינים של מילים אז שפות שונות יש להם מבנה תחבירי שונה ושימוש שונה הנה אתה רואה שימוש שונה בכללות וזה משפיע או לא משפיע על הביצוע הקיצר זה תחום מרתק לגמרי גם שוני בהעברות כמה זמן לוקח להגיד משהו יפה מאוד כי לפעמים כי כשאני אומר כאילו כללה טעונה רגשית לפעמים זה העברה 2 כאילו זה מאוד חזק מהיר קל ועכשיו פתאום כך לא יודע אין לי כללה כזאת בראש אבל של כמה העברות שלוקח הרבה זמן להגיד אותה שיכולה לסבכת יותר אני מאמין שכאילו זה נשמע לי הגיוני מהניסיון שלי שכנראה האפקט יהיה טיפה שונה בגדול יפה אז אתה רואה את זה תראה איזה תחום מורכב זה זה גם יש פה גם היבט תרבותי זה לא סתם משהו זה כלומר זה גם פה זה ישפיע פה לא כי פה זה לא נהוג פה זה יותר נהוג זה יותר זורם פה זה מרגיש להם לא תקין אז הם לא יחבו את האפקט משפר ביצוע איך אתה יודע לאן להגיע במחקר הזה של הכללות?

לאיזה תובנות נגיע בעתיד? בדיוק זה מדהים וב מה הוא עושה? זה יכול להיות בהכנה לדייט, רעיון עבודה, דיבור מול קהל, יציאה למבצע מעצרים או לחימה בעזה או whatever. כל אדם, לא משנה באיזה תפקיד הוא עוסק, יכול למקסם את הביצועים שלו כאשר הוא לומד איך לדבר לעצמו נכון ברגעים המשמעותיים. מה זה אומר רגע משמעותי? שנייה רגע לפני שאני עולה לבמה, מה אני אומר לעצמי? בבוקר של אותו יום. כשאני כבר תחת מאמץ גופני למשל, מה אני אומר לעצמי? אז יכול להיות שבהחלט יעלו מחשבות ספונטניות טבעיות ובלתי נשלטות שאומרות לי בגדול לעצור.

אבל זה לא מה שאני חייב להמשיך עם זה. אני יכול גם לתת קונטרה ולהגיד, לא, אתה ממשיך. זאת אומרת, כל בן אדם יכול למקסם את הביצועים שלו ולהגיע לרמות חדשות של ביצוע, לא רק באימון גופני אלא בכל תחום שהוא, כשהוא לומד לדבר לעצמו בצורה נכונה. כמו אלוף, כי אלוף, למה הוא אלוף? נכון, יש לו את היכולת הטכנית והכל, אבל הוא גם יודע איך לדבר לעצמו. זו היכולת המרכזית שמאפיינת אלופים. הם יודעים איך לדבר לעצמם ברגעים הקשים ביותר. האמת שאלופים הם מאסטרים בפסיכולוגיה אם חושבים על זה. כי הם יודעים איך לנצל את המוח שלהם לטובתם ולא נגדם.

וזה לא כזה קשה, זה רק... תראה, זה דורש איזשהו תרגול, קצת אימון על לשים לב למה שאני אומר לעצמי ולתת קונטרה וכזה. אבל זה, מה זה משתלם? מרקוס אורליוס, הקיסר של האימפריה הרומית, שאותו אלברט אליס שפיתח את ה-CBT המקורי, מאוד הושפע ממנו, הוא גם כותב את זה שהוא מאוד הושפע ממנו בספרים שלו. מרקוס אורליוס אמר שהנפש שלנו נצבעת בצבע המחשבות שלנו. והיום באמת בעולם הפסיכופתולוגי, שזה העולם הקליני של הפרעות נפשיות, אנחנו יודעים שאנשים חולים בהפרעה נפשית כזו או אחרת, המחשבות שלהם, זה נקרא דיסורדד, מעוותות.

ממש יש להם מחשבות מעוותות, תפיסות עולם מעוותות, הם מדברים לעצמם בצורה מאוד מאוד קיצונית. לכן הם חשים רגשות קיצוניים ולכן התפקוד שלהם נפגע. אתה חושב שכבר מלפני כמעט 2000 שנה הקיסר רומי הגדול שהיה מתעד לעצמו מחשבות בשביל להיות אדם טוב יותר, פילוסוף טוב יותר, מנהיג טוב יותר, הוא טבע את המשפט הזה שהנפש נצבעת בצבע המחשבות. אתה יודע איזה יופי, כבר לפני הרבה שנים הבינו את זה. לגמרי. באמת דיברנו על זה בתחילת השיחה שהשלב הראשון בפתרון בעיה זה להכיר בה. נכון מאוד. לפעמים כאילו כשאני מדבר עם אנשים, שימו לב למחשבות שעולות, שימו לב מה אתם אומרים, הרבה פעמים זה לא מודע.

הרבה פעמים זה כאילו קורה ולא שמים לב ואז נכנסים לאיזשהו ויש סייקל כזה. נכון מאוד. זה נקרא מחשבות אוטומטיות ב-CBT. אז נכון, עולות לנו מלא מחשבות אוטומטיות בראש שהן בלתי נשלטות. אבל מה שחשוב לזכור הוא שיש לנו את היכולת להפעיל מודעות ולשאול את עצמי רגע, למה אמרתי את זה לעצמי עכשיו? וואי, אתה גרוע, אתה לא תצליח. רגע, למה אמרתי לעצמי שאני גרוע ואני לא אצליח? מאיפה אני כל כך בטוח שאני לא אצליח? אני רואה את העתיד? אז זה דורש אימון. בגלל זה מגיעים לאימון פסיכולוגי או לטיפול פסיכולוגי בשביל להתחיל לשנות את הדרך החשיבה שלך.

והעובדה שזה הגולד סטנדרט של הפסיכולוגיה, אז זה עובד על רוב האנשים. יש אנשים שמגלים חסינות לשינוי, אבל זה כבר לא להיום. אבל על רוב האנשים זה עובד. אוקיי? הרעיון הזה של ה-CBT, של הפיתוח מודעות, אתגור מחשבות בזמן אמת, כלומר לשאול שאלות סוקרטיות, שאלות עומק רגע, למה אני אמרתי את זה לעצמי עכשיו? מאיפה אני כל כך בטוח שזה נכון? איפה העובדות, נניח, תחת הדוגמה. יצאתי לדייט, לא באמת, אבל לצורך העניין, יצאתי לדייט, היה אחלה דייט. יום אחד שלחתי, היי, מה קורה? אין מענה. לא שעה, לא שעתיים, לא שלוש.

מה התגובה כנראה תהיה התגובה המחשבתית של רוב האנשים? למה היא מסננת אותי? מה עשיתי, מה עשיתי רע? איפה אני... כן, זה מחשבות אוטומטיות. ברגע הזה אתה רוצה לעצור ולשאול את עצמך רגע, פוס הכל. מאיפה העובדות שתומכות בזה שהיא מסננת אותי? אין מענה. מאיפה אני כל כך בטוח? אולי יש לה יום רע. יפה. אבל מה הקשר בין פסט אקספיריינס, בין רבקה לרוחהמה? רוחמה היא רוחמה, רבקה היא רבקה. זה שרבקה סננה אז אולי זה גם רוחמה תסנן. אולי כן, אבל אולי גם לא. מאיפה העובדות? מאיפה אני כל כך בטוח שמסננים אותי?

עכשיו מה קורה לבן אדם? אם סננת אותי, היא לא רוצה אותי, נפגע לי האגו. אני אראה לה מה זה. אני אגמור איתה קודם לפני שהיא תגמור איתי, אני לא אתן לה את הטעם הזה של להוריד לי את האגו. ואז אני אומר לה, לא מבין למה את לא עונה, לא מתנהגים ככה. ואז היא בכלל אומרת לך, שמע, אתה מבין, איזה יום היה לי. תכננתי לחזור אליך עוד שעה. אבל אם התנהגות כזאת, באמת אני לא רוצה משהו כזה ונגמר האירוע. ואז אתה אומר, איזה אידיוט יצאתי. אז לעצור שנייה ולשאול, איפה העובדות? ואם אין עובדות שתומכות בזה, למה שאני אלך לכיוון הזה?

אולי היה יום סופר קשה והיא רוצה רגע שנייה להתגבר על היום הזה ואז להרגיש בנוח יותר לדבר איתי. אולי היא בפגישה סופר חשובה, אולי היא בבית חולים קרה משהו לאימא שלה. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, אבל גם יכול להיות שכן. זה בעצם, פה אנחנו נכנסים, אני מאוד אוהב להוריד עכשיו את הדבר הזה לפרקטיקה. לדוגמה, אני כותב הרבה. כותב הרבה, כאילו יש לי יומן, אני עושה איזה שעה כתיבה ביום. כן, שאני פשוט כותב מה אני חושב. בוא, אתה מרקוס אורליוס הבא. יש עוד עבודה, לגמרי. אבל באמת, כמו שאתה אומר, לדוגמה, שמתי לב לפעמים אני כותב לעצמי ואתה.

יפה מאוד, גוף שני. גוף שני, בדיוק. מאוד ביקורתי, אסרטיבי כזה, ביקורתי תוקפני כזה. ולמה, כאילו, זה עדיין משהו שאני חוקר, אבל למה אני עושה את זה? למה... ואני חושב שזה מתקשר באמת לדבר הזה, שבסוף צריך כלים פרקטיים בשביל להתחיל את המודעות הזאת. אם זה מיינדפולנס, מדיטציה, לא יודע, כתיבה באמת. מה, איזה כלים פרקטיים אתה יכול לתת שיעזרו קודם כל להכיר בדבר הזה? אז לגבי מה שאמרת רגע עם הגוף שני, באמת אין לנו הרבה מחקר על זה. ממה שאנחנו רואים מהמחקרים שכן יש, ההמלצה היא כן לדבר לעצמנו בגוף שני.

כי אנחנו רוצים למקסם ביצוע בחוויה מסוימת. כי ההנחה אומרת שכשאתה מדבר לעצמך בגוף שני, אתה ולא אני, אז למעשה זה נקרא distance self-talk, כאילו דיבור עצמי מרחוק. ויש משהו שקורה בתהליך הזה, שבגלל שאתה כאילו יוצא מתוך עצמך ומסתכל על עצמך מהצד, אז א' פתאום מגיעות הפתרונות, כי אנחנו אלופים בליייעץ לאחרים. אז אני גם רוצה לדבר לעצמי בתור אתה, כי זה כאילו יש לי איזה קואץ' פנימי שמעודד אותי. כשזה יאללה, אני יכול, אוקיי, אבל כשזה אתה יכול, זה כאילו איזה מישהו בפנים שהוא לא אני, שהוא דוחף אותי קדימה.

אז זה נקרא distance self-talk, ומהכמות מחקר שיש, ההמלצה היא, שוב, זה לא חייב, שכולם ימצאו את זה, תנסו. תנסו פעם אחת בגוף ראשון, פעם אחת בגוף שני, תרומה מרגיש לכם יותר. אבל ההנחה היא לדבר באמת בגוף שני, לרוב האנשים זה פשוט מרגיש יותר מוטיבציוני, יותר מרים, יותר דוחף, כי זה כאילו מישהו אחר מדבר אליך וד להזעות, נפילה להטיות בזמן אמת ובזמן אמת לשנות. בהתחלה זה מרגיש לא נוח, בהתחלה זה מרגיש לא נעים, כמו כל דבר, כמו האימון הראשון שלך בחדר הכושר. זה תמיד לא נוח, או כמעט תמיד לא נוח, אבל אתה מתרגל ואחר כך אתה אומר, אני לא יכול בלי להתאמן.

כזה, זה כמו משל המערה של אפלטון, אתה בטוח מכיר את זה. כן, ברור. יפה, שאתה יוצא פתאום מהמערה ואתה רואה שיש עולם, חשבת שהמערה זה העולם שלך, אבל פתאום אתה רואה שיש בכלל עולם, עם עצים וציפורים, ואתה אומר, בואנה, חשבתי שזאת המציאות, וזאת בכלל המציאות האמיתית. ואז אתה לא יכול לחזור אחורה. אתה לא יכול לחזור לאיפה שהיית, כי כאילו גילית כל מיני היבטים בחשיבה שאתה אומר, וואו, ואז אתה גם מספר את זה לאנשים שהיו איתך, והם לא מצליחים לתפוס את זה אפילו. נכון, ואז אתה מנסה להראות להם את הדרך, חלקם פתוחים יותר, חלקם פחות, חלקם צריכים את הרגע הנכון, הם עדיין לא שם בשביל לפתוח את הראש, לפעמים זה לוקח זמן לאנשים.

זה ה-openness to experience הזה, נכון מאוד. נכון? יפה, זה כבר מאפיין אישיותי מה-big five. בכל מקרה, אז אתה רוצה להיות מודע, לקרוא, להשאיר את הידע שלך באיך המוח שלך עובד, הרי אתה חי עם המוח שלך כל החיים. אתה לא רוצה לדעת איך הוא עובד. לא מדבר תכיר את האזורים, האמיגדלה, זה פחות מעניין. לא מעניין, כאילו, יש כאלה שזה מאוד מעניין אותם. אני מאוד אוהב, כן. אבל אתה לא צריך לרדת לרמות האלו, אבל תבין ברמה הכלית איך המוח שלך פועל. ברגע שאתה יודע איך דברים פועלים, אתה יכול לשחק איתם. אתה מבין?

אתה יכול לעצב אותם. אני ממש ממש מסכים עם להבין שנייה מה קורה אצלך. זה חשוב מאוד, ידע זה כוח. בדיוק. ומעבר לזה שכאילו זה על עצמך. אני, אולי הדברים הראשונים שעשיתי, אני הייתי, למדתי מדעי המוח כאיזה מגמה חיצונית בתיכון, שבאמת שם באמת הבנתי את כל ה... אוקיי, מה קורה לי בגוף בעצם? אה, מופרש לי דופמין מהפעולה הזאתי, אז בטח שאני ארצה לעשות אותה שוב, אבל אם היא עוזרת לי. המוח שלי ירצה אותה, אבל אם היא באמת עוזרת לי. נכון מאוד. כאילו, אישור נוסמים מפריש לך דופמין, אבל זה עוזר לי? בדיוק.

או אכילה אובססיבית, אכילה כפייתית של דברים שהם לא בכך טובים. נכון מאוד. וברגע שאתה גם יודע איך הם עובדים, אתה יודע לסובב אותם להיום, אני יודע שכאילו מופרש לי דופמין מלאכול בריא, כי... נכון, אימנת את עצמך. בדיוק. אז זו נקודה מאוד יפה ללמוד על המנגנונים האלה, שאני חושב שזה באמת כלי פרקטי. והיום זה כל כך פשוט, אני נכנס לצ'אט, כותב לו שומע. תסכם לי בשפה הכי פשוטה כמו לילד מטומטם בן 10 על 10 ההטיות הפסיכולוגיות הקוגניטיביות הכי נפוצות ומה לעשות כשזה קורה לי. וואלה, אתה מקבל סיכום מדהים, קצר לעניין, מלמד.

תקשיב לי אחד, שתיים, שלוש, ארבע, תעשה את זה. הכי פשוט. כן, לגמרי. ומעניין אותי אם יצא לך להתקל באיזה מחקרים או דברים בסגנון שרואה... לדוגמה, הרשתות החברתיות הרבה משחקות לנו על הדרכים הפסיכולוגיים האלה. נכון. יש לזה השפעה לספורט לדוגמה? כאילו לא שמעתי אף פעם קשר בין השניים. כן, יש לנו כמה מאמרים שהראו ששימוש... אני לא סגור אם זה דווקא סושיאל מדיה, אבל שימוש בטלפון משהו כמו חצי שעה לפני אימון פגע בביצוע באימון. יש לנו מחקר אחד כזה בוודאות לפחות. אפילו כתבתי עליו. וככלל, לא יודע אם יש מאמרים ספציפית על גלישה באינסטגרם פוגע בביצוע באימון.

לא בטוח, כי אתה מגיש איזה תכנים טובים. אם אתה רואה תכנים מוטיבציוניים, זה יכול דווקא להרים אותך. אז אני לא יודע ספציפית לגבי זה. אנחנו כן יודעים שבאופן כללי, יש אנשים שהשימוש נרחב ברשתות החברתיות עבורם יוצר מצוקות רגשיות. למה? כי מה אנחנו רואים ברשתות החברתיות? חיים מושלמים. קרוא בזוגיות מושלמת במקסיקו, ואז זאת בדיוק קיבלה הצעת נישואין. וזה חוגג פה וזה יוצא למסעדה וזה יש לו אוטוגלק נפתח וזה וזה ורק אני חרא לי. לכאורה. לכאורה ממש. לגמרי. אבל הרבה אנשים לא יודעים את זה. זה נראה להם המציאות האמיתית ואז הם מרגישים באסה עם עצמם.

כי אומרים אני לא מספיק טוב כמו כולם, אני לא איכותי. לכולם יש זוגיות, רק לי אין. לכולם יש זוגיות נפלאה, רק לי זוגיות שקשה בה. ואז אתה מתחיל לפתח כל מיני אמונות מקבילות לגבי עצמך והעולם. ואז אתה מתחיל להיכנס למקומות אחרים. פחות קשר עשיר אולי יותר כזה זהו. זה יכול מאוד להיות. כן, לגמרי. אז לגבי זה באמת בהקשר של ביצועים באימון, שוב לא אצל ספורטאים תחרותיים. בדקו חבר'ה רגילים. אני ואתה. אני ואתה ממש ככה. וראו שבאמת שימוש של חצי שעה בטלפון לפני האימון, כאילו פשוט לשבת על המסך חצי שעה לפני, ככלל פגע בנפח האימון.

כלומר מה שהקבוצה שלא השתמשה בטלפון לעומת בגור, בטוטל, באובראול עסוי יותר נפח אימון. כלומר יותר סטים, יותר חזרות ביחס לקבוצה שהשתמשה בטלפון. אז כן יש מעט מידע על זה שזה עלול לפגוע בביצוע. אבל אם אני גולש שלוש דקות זה משפיע. אם אני גולש עשר, אם אני גולש 17, לא יודעים. שוב, לכל הידוע לי. אני מכיר את המחקר הספציפי עם החצי שעה. מעניין. זה גם תחום שמעניין לראות איך מביאים. אבל ככלל, ככלל, מי שבאמת רוצה למקסם את הביצועים שלו במקסום על, עדיף ללכת על ה-safe side, טלפון בצד, או לכל הפחות, כאילו מה זה טלפון בצד?

שמים מוזיקה נגיד, אז אתה רוצה שהטלפון יהיה איתך, אבל לא לגלוש בו בין הסטים. אלא בין הסטים לחשוב, סתם להסתכל נגיד או לחשוב עם עצמך על דברים ולהתחיל לתכנן איך אתה נותן בראש סט הבא. ואז אתה כל כולך באימון. למשל, כשאני הולך לאימוני MMA, תמיד כבר טריפה ארבע שנים, הרי הטלפון בתיק. איך תמיד אני ואח שלי מדברים על זה, אנחנו הולכים ביחד לאימונים, ותמיד אנחנו מדברים על זה. אתה אומר כאילו, לא משנה איזה יום היה לך, לא משנה מה היה לך ביום הזה, אתה יוצא מהאימון הזה אחרת. אתה לא חושב על כלום כשאתה באימון.

א', יש הרבה ספארינגים, אז אתה רק מרוכז בלחימה ברגע. וב', אתה רגע מתנתק כאילו. באיזה כיף. ואז אתה חוזר במה אדם אחר. אבל במכון, איך שנגמר הסט, יאללה בוא ניכנס, יאללה טינדר, בוא נראה פה, בוא נראה מה הגיבו לי בזה, בוא נראה על הלקוח הזה, האם שילם כבר או לא שילם. אה, אוי יש סט, טוב, שנייה רגע. בדיוק, אתה לא נוכח, המוח שלך לא נוכח במאה אחוז. ואין מה לעשות, זה משפיע על הביצוע. אז מי שבאמת רוצה לקחת עצמו ל-next level, אנשים הרבה פעמים מחפשים את הפתרונות בקפאין, בקריאטין, שזה אחלה, זה נותן בוסט.

אבל תמיד אני אומר, א', מה אם לדבר לעצמכם בצורה מוטיבציונית? מה אם לדמיין את ההצלחה? זה חינם לגמרי, אין פה תופעות לוואי. אתה יכול להשתמש בזה בכל רגע נתון והאפקטים יפים. כלומר, האפקט על השיפור ביצוע הוא יפה. וטלפון, הסחת דעת, בצד. ביחקו. זה לא שאם עכשיו אתה לא עונה להודעה יפול פציל גרעיני איראני. אלא אם כן אתה הרמט מאוד מאוד מאוד חריג ובגלל שהמון אנשים מתקבצים במקום אחד אז כשזה קורה כבר זה מפורסם וכולם מדברים על זה ואז זה יכול להיות מאוד מפחיד אבל מה עם כל המקרים שזה לא קרה אתה למעשה מאתגר באמצעות רציונלית באמצעות עובדות, היגיון תפיסת עולם שהיא לא רציונלית כי תן דוגמה אתה מכיר את המגוונים של התשעים ותשע נקודה תשע?

לא. מגווני חיתוי. אההה מגווני חיתוי כן בטח. תחשוב שבן אדם אומר רגע אני לא רוצה להשתמש במגוונים למה? כי אולי אפס אחד אחוז מהחיידקים יישארו ואז יכנסו לי לגוף אתה מסכים איתי שזה לא רציונלי? כן. בדיוק אותו דבר גם פה אז עובדים על פירוק האמונה בצורה רציונלית באמצעות עובדות איפה העובדות שתומכות בזה האם זה הגיוני להניח מנהלים דיון פילוסופי ממש דיון עומק ואז כשמגיעים להבנה שזה לא רציונלי מאמצים אמונה חדשה מבקשים מהבן אדם לתרגל אותה ואז גם בונים את זה בצורה דרגתית הרי תלוי גם מהי חומרת החרדה יש אנשים שרק רואים תמונה של מטוס חוטפים התקף חרדה.

אז אתה לא תשלח אותו למטוס אתה תתחיל מלהתמודד קודם כל עם תמונה ואז עם דמיון של הטוס ואז עם רק להגיע לזה לתעופה ואז זה רק בכלל להתקרב לגייט כאילו כזה אתה זה נקרא חשיפה הדרגתית. בדיוק לג'ורדן פיטרסון יש את ה... יש לו מחקר מפורסם שהוא עזר למישהו עם דיכאון להתחיל להתמודד איתו. ויש לו את הקונספט הזה שאני מאוד אוהב של זה סמולת actionable step. נכון מאוד. אני רוצה לצאת להתאמן מה הדבר ראשון שאני צריך לעשות. נכון מאוד. לקום מהמיטה נכון מאוד. יום ראשון רק תקום מהמיטה. נכון מאוד. ואז יום שני ועל זה נבנה ובתוך 21 יום זה בן אדם חדש.

אז זה בעצם החשיפה הדרגתית הזאתי חשיפה הדרגתית זה זה פחות זה כאילו מאותה משפחה פחות או יותר אבל חשיפה הדרגתית זה בהגדרה אומר שאתה חושף את עצמך לגורם המאיים באופן הדרגתי. אם נמשיך את זה לעולם חדר הכושר אז זה כמו שאתה מעלה משקלים באופן הדרגתי ואתה חושף את השריר באופן הדרגתי לאתגר כזה. אז אתה חושף את זה בדיוק פרוגרסיבי אובלו אתה יכול גם לקרוא לזה ככה פשוט בפסיכולוגיה נותנים לזה איזה שהוא שם כזה חשיפה הדרגתית. כן. אז זה אותו עיקרון. יש משהו שלדעתך חשוב שאנשים ידעו שלא נגענו בו עכשיו.

וואו אני חושב שזה אחד המיקיפים שיש ואני היה אומר שאם יש אנשים אנשי מקצוע מאמנים מכל התחומים גם ספורט הישגי, גם אימון כללי, אנשי מקצוע שרוצים יותר להכיר לעומק את העולם הפסיכולוגי של הספורט, או אנשים שמתעניינים בזה מאוד ורוצים ללמוד יותר לעומק איך משפרים ביצועים תחת לחץ ואיך גם ממקסימים את הבריאות הנפשית כי עבודה עם ספורטאים זה לא רק ביצועים תחת לחץ, הם קודם כל בני אדם. קודם כל הבריאות הנפשית. אני יכול להגיד לך שאני עובד עם כדורגלנים מליגת העל וברמה בעיניי מאוד גבוהה הוא גם בן אדם חזק מאוד בראש העבודה שלנו בכלל לא עוסקת על חרדה ואין לו חרדות כאילו מה זה לא חרדות כמו כל בן אדם שלא חרדות רגילות אבל אין לו חרדת ביצוע אז רוב העבודה שלנו היא על הדברים על החוויות המקיפות של למשל זוגיות, עניינים של פיתוח קריירה לאחר הספורט, אתה מבין?

השילוב הזה במערג של החיים. יפה יפה אז אז מה שרציתי להגיד זה בסוף קודם כל הבריאות הנפשית אחר כך הנושא של הביצועים אז הפסיכולוגיה של הספורט גם יודעת איך לשפר בריאות נפשית ובטח ובטח איך למצות את הפוטנציאל האנושי אז כל מי שזה מעניין אותו ורוצה ללמוד איך עושים את זה בצורה מקצועית מבוססת מדע שיטתית מסודרת כמו שאני עובד עם ספורטאים חלקם ברמות מאוד מאוד גבוהות כולל הבחור הזה שאני לא יכול להגיד את שמו כי יש חיסרון רפואי כמובן אז יש לי את הקורס הפסיכולוגי של הספורט בדיוק איפה אנשים יכולים למצוא אותך רוצים לראות עוד ממה שאתה עושה.

אז קודם כל האינסטגרם זה העמוד הכי חזק שלי שם די הרבה עוקבים. נועם מנור 7 אבל תמיד אני שואל למה 7? מספר יפה 7. הוא גם יפה. יפה רונלדו. רונלדו מבחינתי הוא העידול ל-מנטליות כי רונלדו הוא מאסטר בפסיכולוגיה תגידו עליו שהוא שחצן תגידו עליו הכל מסכים גם הוא גם נרקיסיסט הכל מסכים איתך אבל הוא מאסטר בפסיכולוגיה וזה בן אדם שניכר רחובות בגיל 14 לא יודע אם אנשים יודעים את זה. כן ילדות מאוד קשה הייתה. ילדות מאוד קשה והוא הגיע להיות עם הכי הרבה עוקבים באינסטגרם בעולם והספורטאי הכי רווחי בעולם אז וואלה אני אישית מאוד מאוד מעריך אותו והוא גם נותן הרבה תובנות חשובות על איך להצליח בחיים ובספורט אז בגלל זה נועם מנור 7.

יאללה אליפות נועם מנור תודה רבה היה לי תענוג.