המומחה למודלים מנטליים חושף: הטריק לשינוי המסגור של כל בעיה | יאיר יונה

יאיר ירונה, ברוך הבא. הלן, היי. הלן. אני רוצה שנתחיל, ואני רוצה שתסביר לי מה זה המודל הזה של מפת המומנטום. מפת מומנטום? אוקיי, אוקיי. מפת מומנטום זה מודל מנטלי, זאת אומרת שזה, המונח מודל מנטלי אפשר להגיד, אני לא יודע להגיד לך בדיוק מה ההגדרה המילונית של זה, אבל אפשר להגיד שמודל מנטלי זה בעצם דרך לחוות את המציאות ולהבין את המציאות בצורה מסוימת. בסופו של דבר, החושים שלך, המוח שלך תופס את המציאות כפי שהוא תופס אותה. וכשאנחנו חושבים במודלים מנטליים, אנחנו יכולים לקבל פרספקטיבות חדשות, מסגורים חדשים, כדי לתפוס את המציאות ואת טבע המציאות, טבע המציאות בצורות שונות.

ומפת המומנטום הוא מודל מנטלי, כי בעצם מגיע מתוך זה שאנחנו מסתכלים על הבעיות או על האתגרים או על הדברים שאנחנו תקועים בהם בתור איזשהו עניין אחד, מקשה אחת. לצורך העניין, סתם אני אומר, יש לי, בוא ניקח איזשהו תחום שלכולם יש, כסף. רק ממש כדוגמה, לכולם מתעסקים עם כסף בצורה כזאת או אחרת. ואני אומר, אוקיי, יש לי איזו תקיעות בנושא כסף. והרבה פעמים אנחנו לא יודעים איך ללכת לפתור את התקיעויות האלה, כי אנחנו חושבים שכל הבעיה היא כסף. אבל כשאתה מנסה לפתור את הבעיה עם אותו מוח שיצר את הבעיה, זה הופך לבעייתי ממש.

ואיך אנחנו צריכים כאילו לעשות איזשהו מעקף. ואז אמרתי, אוקיי, אם ניקח את הבעיה הזאת ונפרק אותה לחלקים, מה יהיו החלקים האלה? ואז התחלתי לשחק עם זה, כאילו מה יהיו החלקים? ואז אמרתי, אוקיי, זה רגשי ואינטלקטואלי. אוקיי, סבבה, והתחלתי לחשוב, אוקיי, איך מפרקים את העניין? לא עבד לי. התבבששתי עם זה, התבבששתי לזה, התבבששתי עם זה. ואיך שעברתי לתאילנד, בלי קשר, אבל איך שעברתי לתאילנד זה פשוט קרה בטיימינג הזה שישבתי במרפסת איזה יום אחד, ופתאום התחלתי לחשוב על חוק התנועה הראשון של ניוטון. חוק התנועה הראשון של ניוטון בעצם מתאר איך עצם נע במרחב.

אוקיי? ובעצם יש כמה חלקים. יש שם כוח, יש חיכוך סטטי, יש חיכוך קינטי, יש מסה, יש כיוון ויש מהירות. ואז אמרתי, רגע, הרי אנחנו פיזיקה. האדם הוא פיזיקה כמו שעצם במרחב הוא פיזיקה. כן? זה אנחנו לא אחרים. חוקי הפיזיקה חיים עליהם. מה יקרה אם אנחנו ניקח את המודל הזה, את מודל התנועה הראשון של ניוטון, ונכניס את זה לתוך העולמות של, נקרא לזה בפתח מרכאות, ההתפתחות האישית. כן? עוד שזה לא כל כך קשור להתפתחות אישית, אבל בואי מסתכלים על זה ברמה האנושית. ואז אמרתי, אוקיי, מה זה כוח שדוחף את העצם במרחב?

במקרה שלנו זה מוטיבציה. נכון? מה זה חיכוך קינטי, חיכוך עם השטח? זה החיכוך שאני מביא לתוך, מה יכול להיות החיכוכים האלה? היעדר ידע, פחדים, רגשות וכך הלאה. יש חיכוכים מחוץ. זאת אומרת, דברים שאין לי שליטה עליהם. אין לי שליטה על מזג האוויר, אין לי שליטה על מלחמות, אין שליטה על האם בן או בת הזוג שלי מגיבים לא טוב על הנושא הזה של כסף. אין לי שליטה על הלחץ של הפקידת בנק שלי, וכך הלאה וכך הלאה, נכון? ויש עוד כמה אלמנטים, תרצה לשלול על זה, אבל בגדול הסתכלתי ואמרתי, אוקיי, אם אנחנו ניקח את הבעיה האחת ונפרק אותה לחלקים האלה, ונשאל את עצמנו מה המצב המצוי ומה המצב הרצוי בכל אחד.

נתן לך דוגמה, אם אתה לא יודע מה האמביציה שלך לפתור את הבעיה של הכסף או את האתגר של הכסף, ואין לך קשר כל כך לאמביציה או שהיא לא מחוברת ללב, יהיה לך שם בעיה כי אין לך driving force, מה שקוראים. מה המצב המצוי? המצב המצוי זה שאני כאילו לא כל כך יודע, אין לי כל כך חשק להתנהל, להתעסק עם כסף ולהתאבד על זה ולהעוף על זה במאה הקמ"ש. זה המצב המצוי. אוקיי, מה המצב הרצוי? הייתי רוצה להיות הרבה יותר passionate, הרבה יותר בעל תשוקה לגבי הדבר הזה. הייתי רוצה להיות הרבה יותר נלהב, הייתי רוצה כאילו שזה יגניב אותי וזה.

אוקיי, אז יש לך מצב מצוי ומצב רצוי. מה יכולות להיות פעולות שיקחו אותך מהנקודה הזו לנקודה הזו? ואז יכול להיות נגיד סתם, אם אני אהיה כל יום, אני אשב חצי שעה ואני אראה סרטונים של לא יודע, איזה גורו פיננסי שמגניב אותי שאני מתחבר אליו למשל, הרי שאני אעשה brainwash לעצמי, או כמו שאני קורא לזה heartwash, ואני אצליח להדליק לעצמי את המוטיבציה אולי דרך זה. זה אולי לא ינצח את כל הדבר, אבל זה תהיה פעולה שמהווה התקדמות. ואם בוא נמצא עוד איזה שתיים, שלוש פעולות רק במוטיבציה. ואז אגיד, אוקיי, ובצד של החיכוך שלי עם המציאות, מה יכולות להיות פעולות שיקחו אותי מהמצב המצוי לרצוי בזה?

זה ממש ממש בקצרה. ואז כשאתה מסתכל ואתה בונה רשימה של פעולות שכל אחת מהן היא אפשרית, כי אתה יכול הרי להיכנס ליוטיוב ולראות חצי שעה של המנטור הזה. זה לא בעיה. רק כשאתה מתחיל ליצור רשימה של כל הפעולות שנראות לך אפשריות לגמרי, אתה מגלה שאתה בעצם יוצרת וואחד תנועה. ותנועה מובילה לעוד תנועה. אבל אם אתה נשלט בזה, אז זה כבר קורה, בגלל זה מומנטום. למי שלא יודע, אתה, זה מה שאתה עוסק בו. אתה עוסק ב... יש לך את הפרויקט שלך, את עלזה, שזה בעצם אפשר להגיד בעצם מרחב לתת לאנשים לבטא את הדבר הזה, את ה...

בוא נחזק את זה, זה ההגדרה. זאת אומרת להרגיש תחושה של... זה ה-agency הזה? תחושה של ה-agency, כן. תחושה של ה-agency, מה זה התחושה של ה-agency? זה שבעצם שאתה המחוון, אתה הבעלים של הפעולות שלך, ולכן אתה גם תהיה הבעלים של התוצאות ושל ההשלכות. עכשיו ביכולת שאתה לא יכול לשלוט בהכל, obviously אתה לא יכול לשלוט בהכל, אבל הרעיון הוא בעצם להשיג את הבעלות, ואני לא מדבר על שליטה, כי מילה שליטה היא קצת מקמקקת פה, אני לא מסתכל על שליטה, אני מסתכל על בעלות. אין לי שליטה, אבל בעלות יש לי. אין לי שליטה על המציאות, אבל יש לי בעלות על העשייה שלי.

אז אפשר להגיד שעלזה זה בית לאנשים אקטיביים שעושים, לא משנה מה הם עושים, אבל לוקחים אחריות משולבת בחמלה על העשייה שלהם. אז זה מין איזשהו שילוב בין עולמות ההתפתחות האישית מצד אחד לבין פילוסופיה שאני מגיע ממנה, נקרא לזה פילוסופיית המזרח מקום מסוים, לבין צדדים שהם מאוד מאוד ניהוליים, קרים, גיקים מאוד הייתי אומר, כאילו ניהול של זמן ואפליקציות ומשימות ואיך בונים פרויקטים ונושם, אתה יודע, זה הכל כלים, אבל הרעיון הוא בעצם ה-fusion point הזה של כל העולמות האלה, זה עלזה. אני מקווה שתסביר את זה.

מדהים, באמת כשאתה לוקח את שלושת העולמות האלה ומשלב אותם, זה באמת מסביר בצורה מאוד טובה מה זה עלזה. אני רוצה שנחזור עכשיו למפת מומנטום. נגעת שם בחיכוכים שונים. יש חיכוכים פנימיים שבשליטתי וחיכוכים חיצוניים שהם לא בשליטתי. איך במודל הזה מתייחסים לשני החיכוכים האלה? אז בוא נדייק את זה. זה לא היה שיש לי שליטתי או לא בשליטתי, בוא נקרא לזה חיכוכים שמגיעים ממני או שלא מגיעים ממני. אוקיי? זאת אומרת שאם אני סתם בא לעסק ואני חווה נגיד את ה... רוצה רקות ועדינות בדברים. בעצם אתה מדבר פה על שינוי הסיפור הזה סביב ה...

נקרא לזה יש איזו משימה מאוד גדולה ויש את הסיפור שלנו סביב המשימה הזאת. נגעת פה בפודקאסט, איך לעשות פודקאסט, לעשות פודקאסט זה דבר גדול. ותגיד עכשיו למישהו שאין לו מושג, לך תעשה פודקאסט, הוא יהיה מוצף, יותר מדי פעולות. ואתה מדבר פה על לפרק את זה לפעולות קטנות. יש לך מושג שאני מאוד אוהב במשימות קולה, שאני אשמח שתסביר את זה. תראה, הרעיון הוא בסופו של דבר כזה... אנחנו כשאנחנו חושבים על הדברים שיש לנו לעשות, אנחנו מאוד מוטים לחשיבה על האאוטקום, על התוצר. כשחושבים על משימה או פרויקט, זה מחשבה שהיא תומכת בתוצר.

כן? כלומר, בסוף הדבר יהיה לי פודקאסט. אבל הלכה למעשה ביום-יוםיות שלך, אתה לא עושה משימות, אתה עושה תמיד פעולה אחת יחידנית. אתה הולך לברר איזה מיקרופונים כדאי לקנות, ואז אתה הולך ואתה עושה סקר שוק כאמור למיקרופונים, ואז לוקח את האוטובוס ונוסע לדיסקופסטר וקונה את המיקרופון, ואז אתה הולך ואתה מתקין אותו, ואז אתה נתקע בעיה עם הדרייבר ואתה מחפש בגוגל איך פותרים את בעיית הדרייבר, וכך הלאה וכך הלאה. וכל הדברים האלה זה שורה של פעולות אין-סופיות שבסופו של דבר, ברטרוספקטיבה, תסתכל אחורה ואתה תגיד בואנה, התקנתי את המיקרופון.

אפילו לא פתחתי פודקאסט, רק התקנתי את המיקרופון. האדם בגלל איך שדופמין עובד, דופמין שולח אותך לעשות פעולות. לך תבדוק בגוגל, יצג דיסקופסטר, תתקין את הבורד הזה, תגביע ותנמיך את הגובה של המיקרופון או לא משנה מה. זה מה שדופמין עושה, הוא שולח אותך לפעולה. הוא לא שולח אותך למשימה. דופמין לא יכול לשלוח אותך לפתוח פודקאסט. דבר כזה. ואז ברגע שאתה מסתכל על זה ככה, אתה מבין שיש פה בעצם איזשהו ניגוד בין הדבר שהמוח שלך מבוסס על האגו שולח אותך לעשות, שזה לפתוח פודקאסט, לבין זה שהידיים, העובדות שלך, מי שעשכרה עושה בפועל עושה אך ורק פעולות ותמיד זה יהיה פעולה אחת יחידנית.

ופה בעצם מגיעה עניין של פעולת קולה. כי מה זה פעולת קולה? כאילו פשוט אומר לי, תשמע, יאיר, צריך לפתוח פודקאסט, אז אני אגיד לך, אוקיי, מה הפעולה הראשונה, הפעולה הבאה האפשרית שאתה יכול לחשוב עליה, שתקדם אותו. עכשיו על פניו, נטו להוריד את השמיכה מעליו, במה זה עוזר? אבל באמת, יש כאן את האלמנט הזה של סבירת מומנטום, כמו שאמרת. אז איך בעצם אפשר לקחת את השאלות האלה ופרקטית עכשיו, כי כשאנחנו באים לאיזה פרויקט אנחנו מוצפים, אנחנו אומרים, וואו, זה המון. איך פרקטית שנייה עושים את הסטופ הזה, כי לפעמים זה קשה, ומתחילים לפרק את זה.

לפעמים לוקח זמן עד שאתה תבין שאתה צריך לשבת ולפרק את זה. זאת אומרת, זה מאוד לא... הפיז הזה שאתה נמצא בו, הצפה הזאת שאתה נמצא בה בזמן שיש לך משהו גדול לעשות, זו תגובה נוירולוגית של מערכת העצבים. והיא תוקעת אותך במצב של פריז מתוך מגננה, מתוך זה שאתה לא יודע מה לעשות עכשיו הלאה, וזה מה שקורה. אז מערכת העצבים שלך מפרשת את זה בתור בואנה, אין בעל לבית בבית. אין בן אדם שיודע איך לטפל בעניין הזה. שזה אותו מנגנון שהיה לאדם הקדמון לפני מיליוני שנים, שבואנה, אני לא יודע איך להתמודד עם האיום הזה שיש לי מחוץ למערה, כרגע יש לי אריה.

זה אותו מנגנון. מערכת העצבים שלך או העמיגדלה במוח בעצם אומרת, בואנה, אין פה בעל הבית בבית, הוא לא יודע איך לטפל בעניין הזה. שזה אותו מנגנון שהיה לאדם הקדמון לפני מיליוני שנים, שבואנה, אני לא יודע איך להתמודד עם האיום הזה שיש לי מחוץ למערה, כרגע יש לי אריה. זה אותו מנגנון. מערכת העצבים שלך או העמיגדלה במוח לא יודעת בעצם שאתה כבר לא מתמודד עם אריות. האוטומט הוא אותו אוטומט. וכשאם מופעלת, וכשאם זיהה בעצם מצב של איום, שאתה אומר, כן, זה 2026, אבל זה לא משנה, בשביל העמיגדלה שלך אתה עדיין במינוס מיליון, כן?

היא בעצם מפעילה שלוש תגובות, מה שקוראים Fight, Flight and Freeze. Fight, Flight and Freeze זה בעצם שלושת התגובות, או Phon, שזה התגובה הרביעית שהוסיפו. זה בעצם הדרך של מערכת העצבים להתמודד עם האיום. או שאתה נלחם באיום, או שאתה קופא מול האיום, זאת אומרת, you play dead, או שאתה בורח מהאיום. האדם בפסיכולוגיה הולוגיה המתפתחת שלנו אף לקחת את הפייט גם למקום של פייט פנימי. זאת אומרת, אני לא יכול להילחם בך, אז אני נכנס לדיסקול ואשמה וביקורת עצמית. זה מנגנון פייט לכל דבר. זאת אומרת, זה דרך לתעל את האנרגיה, העיקר שאני אעשה משהו כדי להתמודד.

גם אם זה אומר מלחמה פנימה, אוקיי? הפלייט זה דחיינות יכול להיות, כן? וכך הלאה. כשהמנגנון הזה קורה, השכל הישר שלך לא יכול לעבוד ישר. מהסיבה שפשוט אין בו מספיק דם, אין בו מספיק חמצן. יש בו רק ג'סט אינאף טו קיפ איט אלייב, אבל הוא לא בתפקוד כמו שמערכת העיקוש שלך לא בתפקוד. דברים אחרים של תפקוד זה איברים שצריך כדי לגרום לך לברוח מהריאה. רגע זה יש לך פתאום הרדביט שעולה, פתאום יש לך יותר, יותר יש לך נו... אני לא יודע מה אני מחפש, קונסטראקשנס כזה. השרתים של השריר קיבוצים, תודה. יש לך פתאום קיבוצים של שרירים כאילו הכל, הכל מתמוכן לקראת זה שיגיע הריאה ואתה הולך להתמודד איתו, כן?

ואז בעצם אין לך גישה לסכל הישר, זאת אומרת שאין לך גישה לרציונל שלך, אין לך גישה למחשבה שלך, אין לך גישה לתושייה שלך, אין לך גישה לאתה כפי שאתה מכיר את עצמך. בגלל זה גם יש את התחושה הזאת של בואנה אין אותי, אין אותי. מה זה אין אותי? באמת אין אותך. כי אתה כפי שאתה מכיר את עצמך, אתה ה-cortex שלך, אתה לא, באמת אין אותך כשאתה במצב הזה. הפתרון לזה, וזה בעצם הדבר בצורה שבה אני עובד, זה ככל שתצליח שקצת יורד את האפלה הזאתי, עוד קצת יורד האיום הזה, ונכנס לך איזה פתאום דרך, יש לך מקום להיכנס לאיזשהו שביב של אור כזה שם, וללכת ולהפעיל את הסכל הישר שלך בצורה מחוונת.

מה זה אומר? לך תפתור תרגילים במתמטיקה. אין לזה קשר איך עושים את הפרויקט או לא עושים את הפרויקט. אבל זה מעלה את המוח שלך לחשוב. כשהמוח שלך מתחיל לחשוב, יורדת הפעילות של האמיגדלה. מפגש זה נדנדה. כשזאת למעלה, זה למטה. כשזאת למעלה, זאת למטה. אם קורטקס והאמיגדלה עובדים בצורה של נדנדה. לגמרי. ואני חושב שגם, אני אישית, כשאני מתמודד עם הדברים האלה, יש גם דברים פיזיולוגיים שאפשר לעשות בשביל לשחק עם הנדנדה הזאתי. אם זה נשימות, מדיטציה, דברים כאלה. אני חושב שהדבר הראשון שחשוב זה באמת להבין את שני המנגנונים האלה של מה קורה לי שנייה בגוף.

כאילו חרדה הצפה זה פשוט רד, נקרא לזה אבולוציונית, רד לשורש. יש לך אי-וודאות, אתה לא יודע אם תשרוד או לא. או בגדול. אז מה החשיבות כאן של הוודאות? כי אתה לא יכול לפחד אם אתה יודע למה אתה מצפה. לא הבנתי את השאלה, מה החשיבות של הוודאות? בדיוק, כאילו כמו שאמרנו, לך תפתח פודקאסט. לך תעבוד על הפרויקט הזה. יש כל כך הרבה אי-וודאות במשימה הזאת. אז בואו, בואו, בואו ננסח את זה קצת אחרת, ברשותך. בוא נגיד שמה שאתה קורא וודאות, בוא נקרא לזה בהירות. אוקיי? ובואו ננסח את זה אחרת. אם אתה אומר, נו עכשיו, בואו, צריך לפתוח פרויקט חדש, ואתה כופה מול הדבר הזה ולא יודע איך להתקדם.

ואז אני אשאל אותך, נזרוק לך שאלה אחת. בואו נשאל את עצמך, כאילו, מהם הדברים שאני צריך לדעת שאני לא יודע? למשל. או איזה החלטות אני צריך לקחת כדי להתחיל להתקדם? עזוב לפתור את העניין, עזוב לוותא את הפרויקט. איזה החלטות אני צריך לקחת כדי להתחיל לפתור את העניין? או אתה חושב על שאלה אחרת, שלישית, איזה בהירות, מהי הבהירות שחסרה לי? אז אתה יכול להגיד, חסרה לי בהירות בתוכנית עצמה. לא, בסדר, לא פתרת כלום. תגיד לזה, אוקיי, איזה סוג של בהירות, איזה בהירות אני יכול לחפש? בהירות, למשל, בצדדים של התוכן של הפרויקט, של הפיננסים של הפרויקט.

בוא נחלק את הפרויקט הזה לכל מיני חלקים. מה עשיתי מפת מומנטום? מה שמרתי לך בהתחלה. בהתחלה אמרתי, אוקיי, איזה סוגים של בהירות אני יכול לייצר? אז אם אני בא לפתור את הבעיה כולה, אני לא יכול כי היא גדולה מדי.ואיזה בהירות אני יכול לייצר? בוא נחלק את זה לקופסאות. במפת מומנטום נכילהק את זה לאלמנטים האלה שסיפרתי. ואז אתה מייצר בהירות פר אלמנט, נגיד. אז זה סוג של, זה דרך לייצר בהירות. אז ככל שאתה מתכוון את המחשבה שלך, ובגלל זה אמרתי, בואו, שים רגע את המילה וודאות בצד, כי וודאות זה כזה, האם אתה יכול לדעת שמה שאתה רוצה שיקרה אכן יקרה?

יש איזושהי וודאות ב-outcome. כאילו ככה אני תופס את המילה וודאות. אז מה עושים את זה רגע בצד? ואז מה הבהירות? זאת אומרת, איזה אזורים כרגע לא, אם היה לך פרויקטור ענק, על מה היית מדליק אותו? ואנחנו לא שואלים איך היית פותר את הפרויקט. היינו שואלים, אם היה לך פרויקטור גדול, על מה היית מאיר? אז נגיד אחד הדברים שמאוד עוזרים לי תמיד, וזה ספציפית אחת השאלה הזאת, זה לשאול, איזה דברים אני צריך להחליט שיעזרו להתקדם? עכשיו נגיד אנחנו היום בעולם של AI, אז זה מאוד נוח. אני אזרוק ל-ChatGPT, תקשיב, יש פה את העניין הזה, אני צריך לפתוח פודקאסט.

אני לא אומר לו, תלמד אותי איך לפתוח את הפודקאסט, כי אני לא אצא מזה. אני אשאל אותו, אני אגיד לו, תגיד לי איזה החלטות אני צריך לקחת. הוא אז יגיד לי, אוקיי, אתה רוצה בפנים או בחוץ? אתה רוצה עם וידאו או בלי וידאו? אתה רוצה לעשות את זה עצמאי או עם חברה? ואז פתאום יש לך עוגנים של תשובות להתחיל להישען עליהן, וכשאתה מתחיל לענות על השאלות האלה, ו-AI יכול לעזור לך מאוד בהקשר הזה, כשמתחיל לענות על כל השאלות האלה, יש לך פתאום איזשהו, כמו נקודות כאלה, זוכרות שלפעמים היינו מחברים את הנקודות ומקבלים ג'ירפה כזה?

אז זה קצת כזה. פתאום יש לך את הנקודה, יש לך פתאום את כל הנקודות האלה שאתה מחבר אותן, שלא היית יכול לחבר אותן לפני כן. זה פשוט את השאלה הנכונה. וזה באמת דורש עוד פעמים קצת ניסיון, זאת אומרת, זה לא משהו שאני חושב שבכח אפשר ללמוד אותו, אלא תוך כדי תנועה, תוך כדי העבודה שלך, תוך כדי העשייה שלך, אתה לומד להבין איזה שאלות המוח שלך צריך כדי לייצר בהירות. אבל השאלה המרכזית תמיד תהיה, איך אני יכול לייצר בהירות? איזה סעיפים של בהירות חסרים לי? באיזה תחומים אין לי בהירות בפרויקט? ואף פעם לא לשאול איך פותרים את הפרויקט.

כי זו שאלה חסרת מענה והיא, אם היית יודע, כבר לא היית מוצף ממנה. אז מה המשקל פה של ההבנה? כאילו, ההבנה הזאת, ההבנה עם עצמי של מה צריך לעשות. אני לא הבנתי את השאלה, מה המשקל של ההבנה? מה זאת אומרת? זאת אומרת, נגעת פה בעניין של הבהירות. אוקיי, אני עכשיו מפרק את הדבר הזה לגורמים שיתנו לי בהירות. אבל באיזשהו מקום גם אתה צריך להבין את כל התהליך. זאת אומרת, בן אדם שעכשיו יגיע וינסה להרים פעם ראשונה משהו מאפס ואין לו את ההבנה הזאתי, אז גם יהיה איזשהו מכשול עבורו. אולי כן ואולי לא. אני לא חושב שאם אתה בא לעשות פרויקט שלא עשית אף פעם, אני לא חושב שאתה יכול לדעת ולהבין את כולו.

אני חושב שאתה יכול להבין just enough to start זה הקרב, לא אוהב את המילה קרב כי זה מילה לא יפה, אבל זה בעצם המאבק התמידי. כאילו, כל פעם שאתה מרגיש את התחושה של אי נחת, זה בגלל איזושהי הייחסות מסוימת שלך בתוצאה שאתה רוצה שיקרה או במחשבה שאתה חושב שצריכה להיות. וככל שאתה מצליח להתאמן על הנקודה הזו, אתה לומד לאט לאט לשחרר. וזה לוקח את הזמן שזה לוקח. הייתי רוצה להגיד לך שאני למדתי את זה. אני גם לא חושב שאני אלמד את זה עד סוף ימיי. אין בן אדם שמצליח לשחרר, חוץ ממישהו שעוסק, אני מאמין בזה יומם ולילה, ואתה יודע, נזירים טיבטיים למשל, וגם הם לא יודעים לשחרר.

זה החיזה שלהם. אז איך אפשר להתחיל לתרגל את הדבר הזה? איך אתה מצאת שאתה מתחיל לעבוד על האלמנט הזה? של שחרור? כן. תראה, אני חושב שבסופו של דבר, היתרון הקלסי זה מדיטציה. אימון מדיטציה ואימון של mindfulness. אבל אתה יודע מה? זה מעבר לתרגול הפרקטי הזה. אני חושב שזה יותר מזה. זה יותר עניין של להחליט שזה הציר שאתה רוצה שחייך ילכו לפיו. זאת אומרת, זה כמו שאתה תגיד לי, אוקיי, איך שומרים על כושר טוב ועל בריאות טובה? זה, אז רוב האנשים יגידו, כן, תעשה ריצות, תעשה ספורט, תרים משקולות וזה וזה.

אני מתחלות, תפתח אצלך mindset של אדם בריא. זאת אומרת, תחליט שזה הציר שלפיו אתה חי את חייך. כי היום, במסגרת ה-mindset הזה, אתה תעשה ריצות. מחרתיים במסגרת ה-mindset הזה, אתה לא תעשה ריצות, אתה תעשה אימוני כוח. יומיים אחרי זה, אתה תלמד לנשנש ממתקי קייל ונבטותי חמניות, ואני לא יודע מה. זאת אומרת, הביטוי הגשמי של זה הוא משתנה וזה טוב שהוא משתנה. כי אם אתה בן אדם שאוהב שדברים משתנים, אז פיצוץ, אתה לא רוצה להתאהב בריצה ולהתקיים בריצה כל החיים שלך, אלא אם כן אתה אוהב את זה. אז העניין של ללמוד את השחרור זה לא תעשה מדיטציה.

מדיטציה ו-mindfulness זה חלק מהדברים, אבל אם אתה מחליט שאתה חי את חייך לפי ציר של עבודה עצמית רוחנית ושל פיתוח הכלי שלך, של התודעה שלך, לא של הכסף, לא שלך בתור ביזניסמן, לא שלך בתור יוצר תוכן, אלא של התודעה שלך להיות אדם חופשי ככל שאתה רק יכול, אם זה האימון שלך, אז יהיו לזה כל מיני סוגים של ביטויים. יום אחד זה במדיטציה, יום אחר זה תעשה מעגלי שירה עם צפרדעים ארבעה ימים בכינרת. זה לא משנה, זה הכל ישרת את אותה מטרת על. אתה נוגע פה בשינוי אישיותי, שינוי תפיסתי של שביל. רק שינוי אישיותי ותפיסתי.

תראה, אני חושב שאין דבר שהוא יותר חשוב מהעבודה העצמית שלנו. אני בעשרים ושתיים שנה האחרונות לא הפסקתי לרגע לחקור את העולמות של התפתחות האישית לרגע. וכל פעם אתה יודע, זה כזה, שמע, כבר שמעתי את הקונספטים האלה שמונת אלפים פעם. אני יכול עכשיו לכתוב חמש עשרה ספרים, בסי הצלנית אני אומר לך, לכתוב חמש עשרה ספרים רק מתוך מה שלמדתי. והכל ימצא באותה מילה, שחרר ולתגאות או הולך למות בכל מקרה. אבל אתה כל הזמן צריך להגיע לתכנים האלה מכיוונים אחרים, במקומות אחרים שאתה נמצא בחיים. אתה כל פעם נכנס לאיזשהו סטרס, ופתאום יש לך עניינים בניסויים ובעניינים בהורות, בעניינים בכסף, וככל שאתה מתבגר, גם הבעיות שלך גדלות ונהיות יותר רציניות, ואתה גם נהיה יותר עייף לאט לאט.

אתה כל פעם צריך לקבל את הרענונים האלה לעמידות הבסיסיות מאוד האלה של העולם, שהן כתובות בכל הכתבים הישנים של כל הדתות. ביהדות יש את זה בהלכה נניח, או בקבלה יכול להיות, בבודהיזם יש את הכל, בטאויזם יש את הכל, באסלאם אני לא מספיק מכיר, אבל בסופו של דבר הדברים מאוד מאוד בסיסיים. יש איזושהי אמת בסיסית לחיים האלה. ואם אתה מקפיד להבין כמה שאתה יכול לשמור את עצמך מקורקע לדברים האלה ולזכור את העבודה האישית שלך שהיא הדבר היחידי שבאמת חשוב, אתה תחיה חיים טובים. נגעת פה בעובדה הזאת שכולם הולכים למות, אז מה זה משנה?

למה זה כל כך חשוב ההבנה הזאת? אתה בכל זאת רוצה שיהיה לך פה בשמונים, תשעים, מאה שנה שלך על האדמה שיהיה לך חיים סבבה, לא? אתה רוצה שיהיה לך סבבה, רק צריך לזכור שאתה פשוט הולך למות אז כאילו... בשוםו באותו הזמן. זה דבר והיפוכו, כן. זה לפעול למען שיהיה לך טוב, ככל שאתה רק יכול, ומצד שני לא להתאהב בזה באותו הזמן. כי כשאני חושב על הקונספט הזה, אני אומר, זה תכלס, זה לא משנה מה אני אעשה, זה לא משנה איך יגיבו, זה לא משנה מה קורה. כאילו, בסופו של דבר כולם הולכים למות. גם אני. אז למה שאני לא אעשה את הדבר הזה?

כאילו לא מין נקודת מבט ניהליסטית כזאת של בוא נשב ולא נעשה כלום וגם ככה הכל יתפוצץ, אלא בוא נעשה גם ככה, השתמשו הרבה פעמים בחיים רק פעם אחת באולי קונוטציה שאני אישית פחות אוהב. אבל זה כאילו באמת, בהבנה הזאת זה באמת חיים פעם אחת. ואני רוצה שניגע ב... אמרת שאין דבר כזה ניהול זמן, יש רק בחירות, ניהול בחירות של מערך בחירות. אתה יכול להסביר לי על זה? מה זה ניהול זמן בעיניך? ההחלטה של מה אני עושה ביום. ההחלטה איך תקצה את משאב הזמן שלך. איך תקצה את משאב הזמן שלך לפי הרצונות שלך ולפי הצרכים שלך ולפי ההתחייבויות שלך וכל זה.

ואני אומר בסדר, זה הדבר האחרון. אתה צריך קודם כל להחליט מה אתה רוצה שיהיה לך. זאת אומרת, יש פה החלטות של בחירות שלך. של איך אתה חי את החיים שלך. אני למשל, אתה יודע, לי יש כמה אורגנים חשובים. שאני אבא ואני בן זוג ואני בעל עסק עצמאי ואני סוחב עליי ועושה איתי פוסטה מורכבת. ויש כל מיני דברים שאני צריך שיקרו במהלך השבוע. ניהול זמן מבטא את איך אני אסדר את הכל, איך אני אסתת את הכל כמו איזה טטריס כדי שיהיה לי כמה שיותר הספק לגעת בכל הנושאים האלה. אבל מישהו צריך להחליט שאני רוצה לבלות עם אשתי ועם הבת שלי שלוש פעמים בשבוע ולא חצי שעה בשבוע.

מישהו צריך לקבל את ההחלטה הזאתי קודם כל. ורק אחר כך אנחנו מחפשים איך אנחנו מנהלים את הזמן לפי זה. זה כמו תקציב של כסף. יש לך מטרות מסוימות שאתה רוצה להוציא מהכסף. ואז אתה בונה ומסדר את הכסף שלך מכל מיני כיוונים. מגלה איך מפה, מוסיף מפה, מזיז מפה. אתה עושה את כל הדברים האלה כדי שזה יתאים למטרות שלך. אבל אתה לא יכול לסדר כסף ואתה לא חוזר לתקציב אם אף אחד לא יחליט מה הן הבחירות, איך להשתמש בכסף. אז בגלל זה אני אומר שניהול זמן זה קצת פיקציה כי ניהול זמן זה בעצם מונח שהגיע מעולמות של ארגונים וחברות והושאל בטעות לעולם של הבן אדם.

אבל בשונה מארגונים וחברות לאדם יש את הרצונות שלו, את החשקים שלו, את הסטרדות הפסיכולוגיות שלו, את הקשיים שלו, את הגחמות שלו. לארגון אין את זה. לארגון יש החלטה עסקית שהיא נשענת אך ורק על ה-ROI. בדרך כלל רוב השיקולים מתקשרים ל-ROI שלהם. יש להם צוותים, יש להם בדרך כלל תקציבים ויש יחסי מרות. זאת אומרת זה גם לא, אתה לא לבד, גם מישהו קופה עליך וגם יש כסף או זמן שאתה עושה את הדבר שאתה צריך לעשות. יש לך עשר שעות ביום, כל יום, שישה ימים בשבוע, חמישה ימים בשבוע. זה ארגון. אתה לא יכול לעשות את זה כשאתה, אין לך את כל הדברים כשאתה אדם פרטי.

ולכן אתה חייב להתייחס קודם כל בעיניי להסתכלות הרגשית הזאת של מה האדם רוצה, ממה הוא מונ סוגיות האלה בוא תגדיר לי יותר את הסוגיה מעולה, לדוגמה אני סתם אני אתן לך דוגמה אני לא אוהב לערוך לדוגמה אבל אני יודע שאני אוהב את הפרויקט הזה ואני רוצה לעשות אותו וזה צד נלווה שאני צריך לעשות אתה מבין? אז יש לי כבנאדם אני אמנע מהדבר הזה אני אמנע מהאי נוחות הזאת של עריכה, בסדר? אבל לפעמים אני צריך להגיד לעצמי אוקיי אני עושה את זה זה לא קשור לזה עדיפויות זה לא בדיוק קשור לזה עדיפויות זה יותר קשור לאיך אתה שואל בעצם איך לעשות דברים שאתה רוצה לעשות אותם כי זה לא קשור לזה עדיפויות אתה אומר אני צריך לעשות את הדבר הזה פשוט לא בא לי עליו כן, אבל בגלל זה אתה מחשיב את זה בסדרה עדיפויות זה חשוב אבל אולי זה לא...

זה לא אחד מהרצונות העמוקים שלי לשבת ולערוך בסדר אבל אתה אומר הדבר הזה הוא חשוב ולכן אני צריך למצוא... זה לא מלחמה סדר עדיפויות פה זה בעצם מלחמה שאתה אומר שכבר הגדרת שהדבר הזה הוא חשוב וחתמת אותו גבוה בסדרה עדיפויות שלך אז השיחה הזאת כבר הסתיימה עכשיו יש לך שיחה אחרת שאתה אומר בינתן שזה בסדרת עדיפויות שלי בגבוה איך אני גורם לדבר הזה לקרות והתשובה היא אתה כל הזמן מנסה משהו אחר כאילו אם אתה יודע אני לי אין לי סבלנות לכל כך הרבה דברים אין לי כוח לעשות כל כך הרבה דברים ועדיין אני עושה אותם אז יש דברים שאני עושה אותם כי אני אומר לעצמי טוב אבל נגיד היום הייתי בחדר כושר הלכתי להרים משקולות אני באמת מעדיף לא אףיים שבוע אבל בסדר כאילו לפני להרים משקולות כן אני מעדיף גלידה ביום חמישי או ביום סגריר אני מעדיף לשבת על הים אני מעדיף לעשות הרבה דברים חוץ מלערים משקולות והסיבה שאני מרים משקולות היום היא לא הסיבה שהרמתי משקולות לפני חמש שנים לפני חמש שנים זה היה כזה שמור על הגזרה וכזה להתחטב וכאילו שיהיה לי כוח וזה ועכשיו יש פתאום דרייב אמוציונלי אחר שזה כזה בואנה אני עוד רגע בין ארבעים וחמש אני צריך לחזק את הגוף אני מתחיל להגיע לצד השני של הדברים אני צריך לחזק את זה צריך תחזק את זה אני לא אתה יודע אני אולי מרגיש צעיר אולי אני נראה צעיר אבל אני אתה יודע אז פתאום יש לזה דרייב אמוציונלי אחר זאת אומרת שכל פעם השיחה היא לא איך לעשות דברים קשים אלא הדבר הקשה הזה ספציפית איך אתה עושה אותו בתקופת החיים המסוימת הזו כי אתה לא אותו בן אדם שהיית לפני שנתיים או שלוש או ארבע זאת אומרת העריכה שלך היום היא לא...

אתה לא תיגש לנושא העריכה אתה לא תיגש לנושא העריכה שלך בעוד שלוש שנים באותה צורה אפילו שאתה יכול שעדיין לא תאהב את זה אבל בעוד שלוש שנים יהיה איזה משקל אחר מבחינתך והיום יש איזה משקל אחר זאת אומרת יש פה עניין של ניסיון להבין מאיזה זווית הדבר יקרה ואתה יודע מה יכול להיות? שבסופו של דבר תבין שאתה כל כך שונא את זה שאתה באמת מעדיף לעשות עוד... לעשות איזה עבודה צדדית של שלוש שעות בחודש כדי לממן עורך חיצוני כי זה עדיף לך את הסבל במירכאות של שלוש שעות עבודה חיצונית שאתה לא רוצה לעשות אותה זה עדיין עדיף לך מאשר החרא של הערוך זאת אומרת אני לא מאמין בזה שאתה חייב בגלל זה אני אומר לך להשקיע עם משמעת עצמית זה נראה לי די בלוף אבל בשבילי זה די בלוף אבל אם הדבר לא קורה ואתה לא מצליח למצוא את הסיבה למה כן מהמקום החיובי מהמקום של אהבה לדבר לא לאהבה לדבר של העריכה אלא אהבה לדבר של הפודקאסט שזה מספיק מוביל אותך לערוך וזה בסדר שזה לא יקרה חוץ שאתה מאוד על הפודקאסט אבל עדיין העריכה זה דבר שאתה באמת מעדיף כל דבר אחר אז אם זה לא מגיע מהצד של האהבה ואתה לא מצליח על ידי על לחצה עצמית לעשות את זה שזה נגיד אני והמשקולות בגיל ארבעים וחמש זה על לחצה עצמית יותר מכל דבר אחר זה רציונלית אבל על לחצה עצמית אז מגיע חלק שבה אתה יכול להגיד לעצמך בואנה כוס סומו אני פשוט לא רוצה לעשות את זה כי אני לא רוצה לעשות את זה אין לזה תשובות אני פשוט לא רוצה לעשות את זה זהו Desire מותר לי גם להיות ילד בן חמש שרוצה ולא רוצה מותר לי כי אני אדם מבוגר הלכתי עבדתי עוד משמרת בחלוקת עיתונים או בwhatever ופאקינג הבאתי עורך חיצוני למה?

כי עדיף לי את זה ואני לא בכלל חייב דין וחשבון לא צריך להיות כזה איך אני פותר את זה וזה וזה וזה זין על זה למה אתה אומר שאין דבר כזה משמעת עצמית? שיחה ארוכה על שיחה של לא משמעת עצמית בואי ככה זה לא שאין דבר כזה זה קצת יחפור בעולם הפסיכולוגיה כולו כן? זה גטונטי אני באמת חושב שתסתכל ושתסתכל אתה תראה שכל הדברים שבהם היית צריך משמעת עצמית לא החזיקו לאורך זמן בסופו של דבר דברים לא החזיקו לאורך זמן והחוש דברים שהתחלת בתור משמעת עצמית שהתאהבת בהם בדרך ואז כבר לא תצטרך משמעת עצמית והיית מונע מאהבה וזה בעצם הקלאים שלי שבאדם מונע מאהבה זאת אומרת מרדיפה אחרי עונג או אימנות מסבל.

זה לא הקלאים שלי זה פסיכולוגיה בסיסית שהוא ראשון כיתה א' של פסיכולוגיה או שהוא מונע מבריחה מכאב או שהוא מונע מרדיפה אחרי עונג משמעת עצמית זה כאילו איזשהו משהו שיושב שם באמצע שבו אתה אומר אני מכריח את עצמי עכשיו ללכת לעשות משקולות וזה וזה וזה ואני אומר אבל לי אין משמעת עצמית לעשות משקולות כל הזמן שאני עושה את זה זה רק מתוך האימנות מכאב שאני מפחד להיות בגיל ארבעים וחמש תגלה שאני רופס יש יכולת שאני עכשיו שאני אעשה את זה יום אחרי יום אחרי יום ארבעה חודשים או חצי שנה או שלוש שנים כי כל אחד לוקח את הזמן שלו ואז אני פתאום אתחיל למצוא בזה תכן וכשאני אתחיל למצוא בזה תכן אז אני אהיה כבר רודף אחרי עונג אז משמעת עצמית יהיה דבר שהוא אולי יוציא אותי מהבית בהתחלה כדי to get me going ותביא קצת דחיפה ראשונה אבל זה לא דבר שנשאר לאורך זמן כי אתה לא יכול ללכת נגד עצמך עצמך אומר לך אחי אין עריכה לא נוגע בעריכות האלה תמות נפשים בשנים לא מוכן עזוב אותי פיים שלך עזוב אותי כמה זמן אתה יכול להילחם בקול הזה עוד פרק ועוד פרק ועוד פרק כמה פרקים אתה יכול להילחם בקול הזה שאומר לך אני לא שונא לערוך את הפודקאסט אני מגזים אותך כמובן בכוונה אתה לא יכול לסחוב את זה יותר מדי זמן אתה לא יכול לסחוב את ההתנגדות העצמית הזאת יותר מדי זמן אז מה שאתה צריך למצוא את האהבה שבדבר בואנה אם אני אערוך את הפודקאסט הזה זה יהיה כבר פרק שלושים וחמש זה הפרק עם יאיר וזה יהיה נורא כיף ואנשים יתקשרו ויגידו לי איזה פרק מהמם היה ובלה בלה בלה אתה תתחיל לשלות דרך החזון העתידי של מה עשוי לקרות ואיזה יופי היה שאם תפתור את החלק הקטן הזה אז יהיה לך ציר שלם של הנאה אחר כך או שזה יהיה כזה בואנה אחי הפודקאסט שלי ילך לאבדון ואף אחד לא ישמע אותו ואני אתקע אותו על ידי זה שאני לא עורך את הפרקים שלי אבל משמעת עצמית לא תהיה פה בדיוק כשאתה בהתחלה כשאמרת אין דבר כזה משמעת עצמית טיפה אמרתי כאילו בהיגיון שלי זה לא עבד אבל אז כשאתה אומר שזה רק הכוח שמתחיל להניע את הדברים אבל הוא לא יכול לשמר אותם לאורך זמן זה בעצם מה ש...

אם אפשר לסכם את זה כזה נכון אבל זה בניגוד לטבע האנושי זה לא קשור לטבע האנושי אפילו זה לא קשור לטבע זה בניגוד לטבע כאילו אני אני מסתכל ואני אעשה פה רדוקציה נורא נורא לא הגיונית אבל אני חושב שהיא משרתת את המטרה לתפוח אין משמעת עצמית הוא או צומח מבשיל מבשיל מבשיל מבשיל או נרקב מתישהו ונופל מהעץ או נופל מהעץ ואז נרקב להניח אין לו משמעת עצמית שתחזיק אותו שם אז אנחנו אומנם לא תפוחים ויש לנו מנגנונים פסיכולוגיים obviously, ברור אבל אני גם לא חושב שאנחנו כל כך שונים מזה אתה מונע מבא לי לא בא לי בא לי לא בא לי בא לי לא בא לי זה הכל פריחה או נבילה סליחה חצי שעה אני הרגש מאוד טוב בגוף שלי וכולי וכולי.

אז אתה יודע, אני לא יכול להגיד לך שאני בעד או נגד delayed notification, אם זה עובד, כשזה עובד, זה עובד. העניין יותר מהכל הוא בעיניי לעזוב את הסכמה הפסיכולוגיות או השלומות ההתפתחות העצמית, כי יש בזה קשקשת לא נורמלית הרבה פעמים של שהיא אולי נכונה, אבל היא לא עוזרת לך יותר מדי. בסופו של דבר הרעיון המרכזי צריך להיות תקשיב לעצמך, אתה יודע, הכי קלישה אני באמת הולך להגיד את הקלישה הכי רדודה בעולם. תקשיב לעצמך, אתה הבטן שלך יודעת אם זה נכון לך או לא. זהו. עכשיו הבטן שלך גם יכולה לפחד וזה בסדר, אבל אתה תדע שזה פחד או כשזה כזה big no, או כשזה big yes.

אתה יודע שזה big yes או שזה big no או שזה פחד. אתה מבין? אני חושב שכדאי במסגרת השיחה על התפתחות אישית ועל זה שזה הציר היחידי באמת בעיניי של חשוב, אם אתה תקשיב טוב להוויה שלך אתה לא תצטרך את כל ה-delayed notification, אתה יודע, השיחה שלי היא תמיד מאוד מאוד פילוסופית, אבל אני גם מאוד אוהב לספר דבר טוב טוב טוב אחי, שחרר את כל השיחה הזאתי. דה פקטו, אתה רוצה לעשות את המשקולות האלה עכשיו כי אין לך ברירה ואתה צריך לעשות את זה, תלאד מה דילייד, שטויות. אתה צריך לעשות את זה כי אתה צריך לעשות את זה.

אתה צריך לערוך את הפודקאסט כי אתה צריך לערוך את הפודקאסט. לא רוצה לערוך את הפודקאסט, תביא מישהו אחר שיעשה ערוך את הפודקאסט. אתה מבין? בסופו של דבר זה things needs to be done. הדבר צריך לקרות. איך זה יקרה? בדיוק. או תחליט, אני לא רוצה לעשות פודקאסטים כי בגלל הקטע של העריכה זה כל כך מעצבן אותי שאני לא רוצה לעשות פודקאסטים וזה תהיה בחירה נהדרת, באמת. זה לא בחירה לא נכונה, זה לא תהיה בחירה וטרנית בואנה, איזה אפס, בגלל שאני לא רוצה לערוך את מיטי את הפודקאסט. לא. אני פשוט כל כך לא רוצה לעשות את זה שאני פשוט לא רוצה לעשות את זה.

וזה בחירה סוכריה. זה מה שאני אומר, זה העומס לעמוד בקליט. זה מה שאתה רוצה. אני חושב שכאן אפשר להתחבר לעוד משהו שאמרת זה על החשיבות של לכתוב ספציפית לכתוב את המחשבות שלך על דף וככה באמת אפשר לעבוד להבין על מה אתה מה אתה רוצה, מה אתה רוצה לעשות, אם אתה מוכן לסבול בשביל הדבר הזה. אז אני רוצה לשמוע למה לכתוב את המחשבות שלך על דף כל כך חשוב? אז קודם כל זה לא חייב להיות על דף, זה יכול להיות גם במחשב, למרות שאומרים שיש חשיבות נוירולוגית פסיכולוגית מאוד חזקה לכתיבה על דף, אבל המחשבה שלי הרבה יותר מהירה מקלדת יד שלי וזה מעצבן אותי, זה יוצר לי עיכובים וכתבת יד שלי יוצא נורא מכוער ואני לא מבין מה אני כותב וזה תמיד מיוחד לכתוב במחשב כי אתה כותב במחשב אני כותב עם עיניים עצומות, אני כזה בועה את העיניים בועה בקיר ופשוט מתחיל לזרום את הכתיבה הזו.

העניין זה לא אם זה כתיבה בכתב או במחשב. תראה, קודם כל אני לא מומחה גדול ביותר בעולם לפלואו סטייט אז אני לא רוצה להגיד דברים שאני עצמי לא יודע, יכול להיות שאני עושה אותם בצורה אינטואיטיבית אבל אני לא יודע לתרגם אותם לעולם של הפלואו סטייט זה כדאי לשאול אנשים שהם יותר מתמצאים ממני בזה אבל בסופו של דבר הרעיון הוא שאם אנחנו מסתכלים על זה בהסבר הנוירולוגי שאתה רוצה שהמוח שלך לא יעשה קפיצות בין פעולות בדיוק מה שאמרתי כרגע. אם אתה עכשיו אוסף מידע, אל תתחיל עכשיו לכתוב את הרעיונות ולערוך אותם.

תאסוף מידע. תדאג, תגיע לבחנה עכשיו שעה אוסף מידע. לא זז מפה עד שלא עוברת שעה. כדוגמה. אחרי שתעשה ברייק, לך תאכל תפוח, ואז תחזור לדבר הבא, שהוא נגיד איסוף של רעיונות מתוך המידע הזה. ואז אני אמצא רק בזה. ואתה לא מבלבל אם זה עוד פעולות ועכשיו גם עושה טלפונים וגם זה. מנסה לעזור למוח שלך. המוח שלך אוהב לעבוד בקיבוצים. כן, הוא אוהב לעבוד בקיבוצים במובן של לקבץ משימות או פעולות שמשרתות את אותה מטרה או שהם דומות באופיין. כשאתה מתחיל, אתה משתמש בדוגמה הזאת, כשאתה מנקה את הבית, כשאתה מנקה את הרצפה, כל הרצית רק את הרצפה ופתאום אתה כזה עושה, טוב, אני גם אעשה כלים, טוב, אני גם אסדר את ה...

אני כבר אזרוק ירקות לא טובים מהמקרר. טוב, אני כבר אנקה את הפילטר של הדייסון, טוב, אני כבר אסתכל פילטרים, אני אנקה את הפילטר של מכונת כביסה, זה כבר הרבה זמן לא עשיתי. אה, אם אני כבר מכונת כביסה, אז יש את הדבר הזה שמתבצר בתוסף במייבש כביסה, כל המוח הזה המוראי הזה. בוא נוציא את זה. ואז פתאום זה לך שלוש שעות מנקה את הבית על משהו שכולך רצית לתת את הרצפה בסלון. זה טבעי, זה המוח הוא בתור מכשיר שרוצה לשמור אנרגיה, הוא עושה את מה שהוא יכול כדי שבאמת לשמור אנרגיה, ולשמור אנרגיה זה להישאר באותו קרייז סוג של פעולה או באותו קונטקסט, כי אחרת זה דורש מהמוח הרבה משאבים של לעבור מקונטקסט אחד, מהקשר אחד, מהקשר אחר, מתשק אחד להקשר אחר.

אז כאילו בן אדם נכנס ויוצא נכנס ויוצא נכנס ויוצא מתוך איזה חדר. כנס לחדר פעם אחת, שעה עם אור דלוק, שעה כמה שאתה צריך, סיימת, צא משם. וזה בעצם מה שה... זה איך שהמוח הופעית. אז זו הדרך בעצם להישאר ב-Flowstate. אתה יודע, אני כשעשיתי מוזיקה, עשיתי מוזיקה עשרים שנה. הייתי מוזיקאי יוצר. אז... אותו דבר, אתה יודע, הייתי יושב בבולפן ומחפשים את הסאונד להרכב אלקטרוני. אתה מחפש את הסאונד הספציפי שרוצים לעשות וזה. שלוש שעות חפירות, לא מוצא, לא מוצא, לא מוצא. ופתאום עולה לך הרעיון הזה. מה זה פתאום עולה לך הרעיון הזה?

זה אותו מוח שהיה פה לפני שלוש שעות, הוא עדיין אותו אחד. איך פתאום עלה הרעיון הזה? דבקת באותה פעולה, המוח שלך כבר נכנס לאיזשהו Flowstate בדיוק העניין. נזרקת לאיזה מקום שכבר אתה לא קיים יותר, המחשבות שלך לא קיימות. פתאום יצא לך דבר חדש הזה. זה Flowstate. אז אם אני רוצה לקחת משהו פרקטי, זה לעצמית פעולות דומות ולימנע ככל האפשר מלעבור בין קונטקסטים. איך אתה גם... כי לעבור בין קונטקסטים גם יכול לקרות אם פתאום אתה מקבל הודעה בטלפון ואתה נזרק לשם. מוח שלך יעשה את זה כאילו אוטומטית. שלחו לי הודעה, מה קורה?

מה זה? איך פרקטית אפשר כאילו לטרוף כמה שיותר את ההסחות דעת האלה ולמזער את הסיכון של החלפת הקשרים האלה? איך אתה חושב? איך? אני אישית, כל מה שלא קשור אני מעיף מחוץ לחדר. אני... כמה שיותר רחוק. אז הנה הפתרון שלך, מה עוד צריך? סגור התראות בטלפון, תעביר למצב טיסה, תשים את הטלפון מתחת למזרון, תן אותו לשכן. העניין הוא קח את האחריות על הדבר. בסופו של דבר, אתה רוצה להישאר ב-Flowstate, תעשה משהו על זה. זה הכי פשוט בעולם. אם החלטת שאתה רוצה to do something about it, אתה נמצא את הפתרון יחסוז את זה.

זה לא נורא קשה. כן, בעצם לקחת את העיקרון הזה של כמה שפחות הסחות דעת. זה כזה כוכב צפון בעיניך ב-Flowstate? כן, אבל אפילו כוכב צפון אחד יותר מזה זה יהיה קח את המוח שלך ברצינות. תייחס בכבוד ברצינות למוח שלך ותעשה את מה שנדרש לעשות על מנת שהמוח שלך יהיה כלי העבודה הכי טוב שאתה יכול להשתמש. בין אם אנחנו מדברים על Flowstate ובין אם אנחנו מדברים על לא Flowstate. זה לא משנה. הרבה במהלך השיחה גם אמרת על להבין את המוח, איך הוא עובד. קודם כל תבינו את המוח, איך הוא עובד ורק אז אפשר לעבוד.

אז אם היית צריך... לא רק אז. אתה יכול לעבוד, אבל תשמע, אתה מסתובב עם Supercomputer למעלה בראשך. רוב האנשים אין להם מושג איך זה עובד. זה דבר הזה משפיע. אין דבר שמשפיע על החיים שלך יותר מהמוח. זהו, זה הדבר היחידי שמשפיע. הוא בעצם הכל. המחשבות שלך, הרגשות שלך, הכל. ועדיין, אתה יודע, רוב האנשים לא יודעים כלום על המוח שלהם. שזה לא שאני כאילו... בוא, אני לא מדען מוח. אבל אתה יודע, הסתכלתי, למדתי והבנתי כאילו קצת איך הדברים עובדים. במיוחד שיש לך ADHD אז אתה בכלל חובה ללכת על לדעת איך המוח שלך עובד, מה המשמעות של הדברים.

אנשים אני חושב קצת כאילו מקבלים את זה כ... אתה יודע, זה כמו שאני, זה כמו שאני לא יודע שום דבר על הלבלב. לא יודע, אני גם לא יודע שום דבר על כיס המרה באותה מידה. אבל אני פשוט נורא אוהב את המוח שלי. נורא רוצה לדעת שהמוח שלי בניצול טוב. אז למדתי עליו. אבל אתה יודע, אני מניח שיש אנשים בעולם שכיס המרה זה הדבר, זה הפטיש שלהם בחיים. והם כאילו יודעים המון דברים על כיס המרה. והם יגידו, מי שלא לומד על כיס המרה הוא אידיוט. כן, אבל אני חושב שרובנו לא משתמשים יותר מדי בכיס המרה ביום יום באופן מודע.

כן, כי בתכלס בסופו של דבר הלבלב וכיס המרה והריאות והלב והמרפק שלך הם כולם די עובדים עצמאית. המוח שלך נתון מאוד לך, כ-operator שלו. וזה ההבדל. אז אולי כזה לקראת סיום, ניקח איזה משהו אחד שלך מאוד עזר להבין את המכונה הזאת. מעבר לזה שזה תוכנת בתקופה הפרהיסטורית וכשהיינו אנשי מערות. שזה כבר נגענו בזה. משהו אחד שלך עזר להבין איך המכונה הזאת עובדת. כל העקרונות שדיברנו עליהם, המגמה של קורטקס ורסס אמיגדלה היא סופר חשוב. היום כשאני נכנס לאיזה תחושה לא נעימה אז אני כבר לא אומר כאילו... ברוב המקרים אני מצליח לראות את זה בתור חטיפתה של האמיגדלה.

אני מבין מה קורה שם נוירולוגית ולכן זה עוזר לי גם לשלוט בסיטואציה יחסית יותר מהר. לפעמים אני לא מצליח אבל הרבה יותר מאשר אי פעם. העניין של קיבוץ של פעולות סופר אקוטי. תדע, למשל היום עשינו בג'ים שלנו פגישה שבועית שזה מה שאנחנו יושבים את כולם לשבת סדר את הלוס שלהם לשבוע הבא ולהסתכל על היומן שלמי שבוע שעבר ועוד שבועיים קדימה ולעשות כזה עבודה ניהולית על החלוקה של הזמן ובקרה וכאלה. לפעמים בתוך הדבר הזה אז כשאנשים עושים בקרה על היומן שלמי שבוע שעבר הם מגלים שהוא פיספוסים ומשימות שהיו צריכות לעשות וזה.

אני תמיד אומר להם אתם תגלו מלא משימות שהיו צריכות לקרות כאילו אפילו איזה וואטסאפ קטן ליעיר שצריך לשלוח, אל. אתם עכשיו במוד של קבלת החלטות ותכנון, זה מה שאנחנו באים לעשות. תשאירו את שתי הפעולות האלה, הפעולות היחידות. פתאום קלטתם שיש משימה ששכחתם, כתבו אותה בצד, לא נגעתם מעבר לזה. כי הקטנה הזאת פה, הקטנה הזאת שם, מטיסות אותך כאילו והנה הייתה לי מישהי שאמרה לי בסוף הסשן תשמע, מקבלתי, חצי מהסשן מקבלתי דברים. כי עשיתי את מה שאמרת לא לעשות. זה לא שאני אמרתי לא לעשות כי אסור, זה פשוט מטיס לך את המוח למקום אחר, אתה יודע.

אז העניין של קיבוץ פעולות לפי אותו אופי הוא חשוב. העניין של הדדה של האמיגדלה וקורטקס הוא חשוב גם כן. כן, לגמרי. וכשהעלית, לא הספקנו לגעת בשיחה הזאת, אבל זה נושא שאנשים צריכים לדעת כל עניין הדופמין. תכלס, זה אחד הדברים הכי חשובים להבין, כמו שאמרת. ובאמת סיכמת גם את השיחה שלנו מאוד יפה. התחלנו גם להבין שנייה מה זה שתי המערכות ה... אני רואה את זה כמפלצות כאלה. יש לנו את הסימפתטית, פרהסימפתטית, המגדלה, פריפרונטל קורטקס. להבין שנייה, זה מה שקורה לנו בגוף. זה מערכות שתרצה או לא תרצה.

קיימות לך בגוף. אז כדאי לך להבין אותן לפחות. לגמרי. לגמרי. תשמע, יאיר, אתה בן אדם מרתק, מדהים. אם אנשים רוצים לראות מה אתה עושה, בטח. אנשים רוצים לראות מה אתה עושה, לאן הם יכולים ללכת, לאן להפנות אותם? שיכנסו לאתר של על זה. יחפשו בגוגל או יכנסו ל-weareonit, weareonit, weareonit.co. יש לנו אירועים ויש לנו ג'ים ויש לנו הדרכות, קורסים, כי אנחנו עושים מלא מהדברים הטובים ומשפיעים על הרבה אנשים וזה מאוד מרגש אותי כל פעם מחדש לראות את זה. כמה אנשים באמת כאילו נעזרים בעולמות של העל זה, שבסופו של דבר בניתי את הכל רק כדי לעזור למוח ה-ADHD שלי ולהשברות שלי.

אז כאילו זה נורא מרגש אותי לראות איך זה פשוט מתגלגל ומשפיע כמו שזה משפיע, מאוד. אז כן, לגמרי. מומלץ לכולם לקפוץ, להסתכל, לראות, ללמוד. בהחלט לימדת אותי כמה דברים נהדרים. יאיר, תודה רבה. תודה אינטרל. יאללה, ביי ביי. לילה טוב שיהיה.